01
ערב ראש השנה, תפילת שבת בכותל. הכנה של קדושה, במקום קדוש, ערב החג הקדוש, לשנה נפלאה בע״ה. הרביתי בתפילה נרגשת, שנזכה השנה לראות בבניין קודש הקודשים.
02
כחבר בקבוצת החבקו״קים המופלאה, קיבלתי הודעה, שבירושלים מתארחת קבוצה של כ-20 בחורים ובחורות, שהגיעו לארץ לפני כשבועיים, במסגרת תוכנית ‘מסע’ של הסוכנות היהודית (כ120 בכל הארץ). הם מתנדבים במשך כשנה לחזוק לימוד אנגלית לנוער, בחטיבת הביניים. הם גרים בדירות שכורות. חשים די בודדים. לומדים עברית באולפן. אין להם עדיין משפחות מאמצות. התקשרתי לרכזת שלהם והצעתי שאחרי התפילה בכותל אאסוף כמה מהמתנדבים לסעודת שבת אצלנו. כשסיפרתי לה על החמין הטעים שרעייתי מכינה, היא קפצה משמחה. ‘’רק תגיד להם ‘צ’ולנט’ וכול המתנדבים ינהרו לביתכם…״
03
התקשרתי לתאם עם אחד המתנדבים והוא ביקש בעדינות, שאאסוף אותו בדרך לכותל…
בדיוק בשעה הנקובה נתן המתין לי ברחוב יפו וצעדנו יחד לכותל. בפעם הראשונה בחייו הוא זכה לעלייה לתורה בכותל. נתן הגיע ממונטריאול. בן למשפחה מתבוללת. איש מהם לא זכה לבקר בארץ. הוא התקרב ליהדות בזכות מנהלת המקהלה בה הוא שר. עכשיו הוא ממלא טפסים ‘לעשות עלייה’…
הוריו מתרגלים אט אט לרעיון.
בסיום התפילה הצעתי לו להציץ למנהרות הכותל. חלפנו על בית הכנסת המפואר של יצחק תשובה, וטיפסנו לבית הכנסת של הרב גץ ממש מול קודש הקודשים. הגענו בזמן ‘קדושה’. כל המתפללים לבושים לבן. עטורים בטליתות צחורות. לבוש של מקובלים. ניגוני המוסף המרגשים שיצאו מפי המקובלים בלבן, נעטפו באור יקרות, מלאו את החלל העתיק, מול הכותל. חשתי, לרגע, שהגענו ממש לבית המקדש.
הפלגתי בחלומותיי. סנטימנטלי שכמוני…
התקשיתי לשאת את רגלי משם. נפשי נדבקה בבית הכנסת הקסום.
וזה עוד לא הכל…
04
בדרכנו החוצה גילו לאוזנינו על מראה הדומה לחזון הנביאים. מתחת לרחבת הכותל נחשף אט אט המשך רחוב ‘הקרדו’ רחב הידיים, ששימש את מאות אלפי עולי הרגל, בדרכם להר הבית. כאן רכשו את הכבש ‘בן שנתו’ לקרבן הפסח. כאן טבלו במקוואות הרבות, סביב הר הבית. כאן נפגשו עם בני המשפחה שהגיעו, בחרדת קודש, מכל רחבי הארץ.
נתן התרגש כמוני לעמוד על האבנים הרחבות והמקוריות, בנות אלפי השנים. הקרדו הוא עתה מתחם ענק ומקורה שנושק לאבני הכותל במפלס שמתחת לרחבת הכותל.
05
מיהרנו משם לאסוף עוד מתנדבות מתוכנית ‘מסע’. הן חיכו לנו ברחוב בן יהודה. יחד צעדנו לקריית משה. הסברתי להן על קריית הממשלה ועל השתילים הרבים, שנשתלו על ידי העירייה, לאורך כל הדרך כהכנות לשנת השמיטה.
לא היה להן מושג מה זאת ‘ שנת שמיטה’.
מתברר שמשפחותיהן של נתן ממונטראול, אנה מאיידהו ולורה מקולורדו לא ביקרו בארץ מעולם…
נפשם של המתנדבים היקרים נמשכה לארץ ישראל, למרות המרחק הגדול ולמרות שלא קיבלו חינוך יהודי או ציוני.
הם מאושרים כאן. רוצים להישאר.
נזכרתי בדברי הרב קוק, שהדגיש לנו, שבכל אדם בישראל יש את התכונה הסגולית, שמושכת אותו אל ארץ ישראל ואל הקודש.
06
נתן, לורה ואנה שתו בצמא את ההסברים על מנהגי השבת. נטלו ידיים לראשונה בחייהן… נהנו מהחמין ומשירי השבת. נתן, כבוגר האקדמיה למוזיקה במונטריאול, זימר לנו בהברה קנדית-אשכנזית את ‘כי אשמרה שבת’ של רבי אבן עזרא, במנגינה מזרחית ידועה וחביבה, שלמד מחבר…
רעייתי הזמינה אותם גם לסעודות ראש השנה. ענייהם ברקו מאושר.
הם שמחו להתפלל אתנו תפילת מנחה במניין ‘חצרות קודשך’, היה קשה להם להיפרד. רצו לשמוע עוד ועוד על ארץ ישראל.
הדירה שלהם סמוכה לשוק מחנה יהודה, שם הם שמחים לגלות בהתלהבות את פירות הארץ הטריים והעשירים, בעלי טעמים נפלאים וריחות משכרים.
ארץ ישראל נותנת פירותיה בעיין יפה מקבלת לתוכה את קיבוץ הגלויות העצום, רגע לפני שיתבוללו לגמרי. סימני גאולה גלויים לעין, שממלאים אותנו התרגשות בפתח השנה החדשה.
07
מעודדים ומלאי רוח, צעדו חזרה לדירות שלהם, בליווי אורח יקר שלנו – יחיאל ממן יבדל״א, החברותא של אהובנו, אביה יהושע ז״ל, בננו הבכור, שהסתלק מאיתנו, לאחר סוכות, בדיוק לפני שתי שמיטות.
08
אנו נכנסים לראש השנה מלאי התרגשות. מצד אחד חווים את כל סימני הקדושה והגאולה ומצד שני עלנו לבצע שלל משימות חיוניות ומאתגרות: להתגבר על הקורונה. לחזק ההתרעה והביטחון. להוסיף ללכידות הישראלית. לעורר ולפקוד את הר הזיתים. לקרב רחוקים, לעודד עלייה, לחבק את החקלאים שלנו, לחזק את ההתיישבות בכל חלקי הארץ, להוסיף תורה וחינוך יהודי, לסייע לחלשים, לאמץ שבורי לב, לחבק את כוחות הביטחון שלנו, להרבות בחסד, לכבד הורים וקשישים, והכי חשוב – להסתכל הייטב סביבנו – אולי מישהו זקוק לנו…
שנה נפלאה לכולנו מתוך בריאות טובה ומתוך תפילה לישועת כל אחד ואחת מאתנו בתוך שאר אחינו בית ישראל.
