המלחמה היומיומית – דרך ארוכה

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

לאחרונה היא פנתה אלי שוב. "אני לא יכולה יותר, אני חסרת אונים! אני לא נשארת יותר! תהיי זמינה!!!". ולי נותר רק להתפלל, שהפעם זה יצליח.
זהו עוד סיפור אחד, אחד מרבים, אחד שמאפיין כה רבים.

אני זוכרת אותה לפני שנים, כשעוד היתה נערה בסיכון. ילדה שמחה וקופצנית, אבל תמימה מאוד, וזה מה שהפיל אותה לקשר פוגעני. היא גדלה במשפחה דתית, למדה בבית ספר דתי, היא באה ממשפחה ערכית. הם לא ידעו כיצד להתמודד עם הילדה השובבה. היא סיכנה את עצמה, התחברה לעבריינים ערבים מסוכנים ביותר. הם עבדו באתר בניה ליד בית הספר שלה, וניצלו את הבנות. כשנודע למשפחה הם בקשו להרחיק אותה מהאזור מחשש לחייה, והיא הגיעה לבית החם. נוצר בינינו קשר טוב. נתתי הרצאה באולפנה, והיא ביקשה לבוא ולשמוע. "זה יחזק אותי", היא אמרה. במהלך ההרצאה היא בקשה להגיד כמה מילים, וחשפה את הסיפור שלה.
היא סיפרה על הקשר הפוגעני שלה עם החבר הערבי, והראתה לבנות את הצלקות בידים וברגלים, צלקות מסיגריה בוערת. זה היה מזעזע.
היא שהתה בבית החם כשנתיים, ואז, ביום אחד – היא קמה ונעלמה. ברחה לכפר. ניסינו לדבר, אך היא טענה שהיא מאושרת. לפני שנה היא פנתה אלי וביקשה עזרה. בכל פעם שרצתה לצאת, הוא גילה זאת ועשה בלגן. לאחרונה היא פנתה אלי שוב. "אני לא יכולה יותר, אני חסרת אונים! אני לא נשארת יותר! תהיי זמינה!!!". ולי נותר רק להתפלל, שהפעם זה יצליח.
זהו עוד סיפור אחד, אחד מרבים, אחד שמאפיין כה רבים.
"מה יש להם?", אנשים שואלים אותי. "למה הן לא יציבות?", "מה זה, התמכרות?".
אכן, יש התמכרות. אכן, יש התמכרות לחומר, ויש התמכרות התנהגותית, כמו שיש מכורים לפלאפון, תלות-יתר זה התמכרות. הדבר דורש טיפול ארוך ומייגע, ובתור חברה אנחנו נדרשים להבנה והתחשבות. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מכורים סופרים יום יום מחדש את הניקיון שלהם מההתמכרות. הם רואים את מה שכאן ועכשיו, ומצפים לעתיד טוב. ההבנה שמדובר בהתמכרות נותנת לנו את הכח לפעול ביתר שאת.
אנחנו נמשיך לעשות את מה שצריך. ישנם כאלו שחושבים שלהוציא בנות מהכפר – זו העבודה הקשה והמורכבת. אולי זה נראה כך כלפי חוץ, וזה נשמע הרבה יותר מרתק, אבל אני אומרת מתוך ניסיון של שנים, שהעבודה האמיתית והקשה היא להוציא לה את הכפר מהראש. זה כולל לתת לה הגנה – דירת החרום שלנו – שמוכנה ומחכה תמיד ליהודיה במצוקה. זה כולל לתת לה מענה נפשי, להבין מה גרם לה ליפול למקום פוגעני ולהרס עצמי, לתת לה מענה משפטי בעת הגירושין, במלחמה על הילדים. זה כולל כל-כך הרבה דברים, שכולם יחדיו נותנים לבנות את המעטפת שהן כה זקוקות לה.
מצוות פדיון שבויים זה פיקוח נפש פיזי ורוחני. לעולם איננו יודעים מה יהיה בהמשך, אבל אנחנו נעשה כל שבידינו מתוך תקוה, שאת החג הבא עלינו לטובה נחגוג בסוכת עורו של לוויתן.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה