שמעתי ממו״ר בעל ״נתיבי ישורון״ שליט״א: פעם דרש מורי חמי האדמו״ר ״נתיבות שלום״ מסלונים על כך שבכל חג יורד לעולם השפע המתאים לאופיו. אין חוגגים אירוע היסטורי בלבד אלא מציאות מתחדשת בהווה. למשל, בחג הפסח בוחר הקב״ה בעם ישראל, ובכל שנה בחירה זו נעשית מחדש. גם בשנה זו הקב״ה בוחר שוב בעם ישראל, בדיוק כפי שהוא, על כל פלגיו ועל כל אנשיו. הקב״ה בוחר באהבה בנשמות הללו בדיוק להיות העם שלו.
היה גר צדק אחד שלא נכח שם, ולא האמין שאכן כך אמר האדמו״ר והחליט לגשת ולבקש לשמוע באזניו. הגיע גר הצדק אל האדמו״ר ושאל, ואכן שמע ממנו דברים אלו בדיוק. הקשה הגר: אני מכיר כמה יהודים בתל-אביב, אנשי בוהמה, לא בדיוק צדיקים ואני לא בטוח שהקב״ה היה בוחר בהם להיות חלק מהעם שלו. השיב האדמו״ר: כן, הבנת, בדיוק לאלה התכוונתי. גם בהם בדיוק הקב״ה בוחר.
אמרתי למו״ר: זה נשמע יותר כמו תורת הרב קוק. והוא השיב: מה אתה חושב, שהרב קוק המציא את הדברים? הכול מכתבי האר״י.
ופעם אחרת סיפר לי: הרבה לפני שפתחו את שערי רוסיה לעליה, אמר הרב יוסף שלום אלישיב שיום יבוא וייפתחו השערים, וגם על היום הזה נאמר: ״ייתי ולא אחמיניה״ (יבוא ולא אראנו, על פי תיאור הגמרא בסנהדרין את קשיי הגאולה), משום שהשאלות ההלכתיות משם תהיינה קשות ביותר.
נזכרתי בדברים אלו בשנה האחרונה, כששאל אותי אחד מתלמידי מעולי רוסיה, שאלה שמתחילה כך: ״סבי ואבי גרים ברוסיה, שניהם חלו בקורונה והתאשפזו בבית חולים שם. סבי יהודי, אבי גוי ואני יהודי״. הסבא ביקש להיקבר בקבורה יהודית ושיגידו עליו קדיש, ונפטר. אחרי שבוע הוא חזר אלי עם שאלה לגבי אביו, שנפטר גם הוא.
פעם שאלתי את מו״ר הגרז״ן גולדברג אם גם כשעורכים בר מצוה לילד שעלה לאחרונה מרוסיה צריך לברר קודם על יהדותו. לא אכנס לפרטים הלכתיים, אבל בין היתר הוא השיב: נסה לחקור קצת בשיחה ידידותית על תולדות המשפחה. נסה לברר איפה היו בשואה, כמעט תמיד יש שם סיפור, כי הרי היטלר ימ״ש הגיע עד מוסקבה.
בשיחת נימוסים כזאת שקיימתי עם סבתא של ילד בר-מצוה, אֵם אימו, היא ציינה בדרך אגב, שהיא מאד מתרגשת מה-״בר-מצוה״ הזאת. קשה היה לה לפרט. בכל אופן דובבתי אותה בעדינות והיא סיפרה בדמעות שכאשר ירו הנאצים ביהודים אל מול הבורות, כשהיתה ילדה קטנה, היא נפלה לבור, שכבה פצועה עם כל המתים והבינה שהיא חיה. בחושיה החדים היא נותרה בבור עד שירד הלילה ואז יצאה להסתתר. בסיפור ארוך ומופלא חייה ניצלו. כשהיא שכבה שם היא לגמרי לא דמיינה שיבוא יום והיא תלווה את נכדה לבר-המצוה שלו בירושלים.
