01
ידוע ענין הסנגוריה של הרב קוק על החלוצים, אבל פחות ידוע שהרב קוק האמין מלכתחילה שהפתרון הרחב והעמוק למצב היהדות המתדרדר בארץ, הוא העלאת בני תורה ארצה, שיהיו שותפים בבניינה, וישפיעו על אופייה היהודי של המדינה שתקום. הוא השקיע כוחות עצומים בניסיון להעלות לארץ רבנים, ישיבות, חסידויות שלימות ואנשי השפעה תורנית. ההצלחה הייתה דלה, יחסית, למגינת לבו. היה קושי כלכלי אמתי, היו חששות מסוגים שונים, ומצב בטחוני לא יציב. ורוחנית, נוצר מעגל סגור, משום שהיו רבנים שחששו שהצעירים יתקלקלו בארץ, וכך עלו פחות בני תורה, וכך הושפעו לרעה הצעירים שכן עלו וכו'. זו הייתה מחלוקת מעשית, למשל, בין ר' איסר זלמן מלצר, גדול תלמידי ר' חיים מבריסק, שעלה לארץ לכהן כראש ישיבת "עץ חיים", לבין חתנו ר' אהרון קוטלר, ראש ישיבת לייקווד וממקימי עולה של תורה בארה"ב.
גם מסיבה זו היה הרב קוק מעורב כמעט בכל ההעלאות של הרבנים, האדמו"רים וראשי הישיבות שכן עלו לארץ, ובניסיונות הרבים שלא הצליחו. בין פעולותיו אלו נמנות הצעות התפקידים בארץ לר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, שהיה גדול הפוסקים, ולר' שמעון שקופ, שהיה גדול ראשי הישיבות ומי שהעמיד הכי הרבה תלמידים בתקופה ההיא. שניהם הביעו התלהבות עקרונית, תאווה גדולה שלא יצאה אל הפועל בזמן, והוחמצה. למעשה, זו הייתה אחת הסיבות לנסיעתו להשתתף בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בתחילת מלחמת העולם הראשונה. זו הייתה אחת מסיבות נסיעתו לארה"ב במשלחת ראשי ישיבות, לגיוס תמיכה לישיבות, וזו גם הייתה הסיבה שהוא שלח את בנו, הרב צבי יהודה קוק, למסע פגישות עם גדולי ישראל בפולין, בניסיון לשכנעם לעלות ארצה. כמובן, עלו מאות אנשי השפעה, וכמה אלפי בני תורה, בעקבות פעילויות אלו, אך זו הייתה תוצאה דלה, יחסית. הייתה זו בכיה לדורות, הן מצד אובדן יהדות זו בשואה, והן מצד המערכות במדינה שקמה, בחסדי ה', שהוטמעו בהן גם הרבה ערכים לא יהודיים, ושעד היום אנחנו משלמים את המחיר עליהם. מבנה מערכות החינוך, השלטון, המשפט, התקשורת וכו' התקבע כל כך, שגם רוב בציבור הישראלי, המחובר לערכי היהדות, מתקשה לחולל בהן שינוי. בעומק העניין, גם מצב המלחמה התקוע כעת, יסודו בחוסר היכולת לשנות את התפיסה הערכית במדינה. לענ"ד, עיקר המאמצים כעת צריכים להיות מושקעים בתהליך פריצת מבוי סתום זה.
בין היתר היה הרב קוק קשור מאד לתהליך העלאת חסידי גור לארץ ע"י ה"אמרי אמת", גרעין שהיווה את הבסיס לחסידות גור המתחדשת לאחר השואה. הוא היה מעורב מאד בהעלאת ישיבת חברון-סלבודקה לארץ. לאחריה, הוא פעל להעלאת ישיבת נובהרדוק. לישיבת נובהרדוק היו עשרות רבות של סניפים באירופה, היא הייתה בפריחה גדולה, והוא התפעל מכך שהיא מצליחה להגיע אל לב הנוער. בניסיון לפתוח גם בארץ סניף של 'נובהרדוק', הוא סייע בהעלאת ראשי ישיבה ובגיוס תמיכה כספית ורוחנית למפעל הזה. הוא משיג סרטיפיקטים ותמיכה ממרכז "המזרחי" בוורשה, מנסה לייסד את הישיבה בתל אביב, ובסוף היא מיוסדת במושבה בני ברק. זה הרקע להשתתפותו בהנחת אבן הפינה לישיבה, והפגישה הידועה בינו לבין ה"חזון איש" באירוע זה. ההערכה ההדדית ביניהם התבססה גם על דמיון העשייה הנ"ל, כשהרב קוק מנסה עד סוף ימיו להעלות עוד בני תורה לארץ, והחזו"א עוסק בשלב הבא, בביסוס הישיבות המעטות שכבר היו בארץ. מיד אחרי הקמת ישיבת נובהרדוק בארץ, עלה ארצה גיסו של החזון-איש, ה'סטייפלר', ועמד בראש הישיבה.
02
סיפר לי ר' ישראל ענבי (וינטרוב), שהיה מעמודי התווך בבי"כ "היכל משה" שבשיכון הפועל-המזרחי (סמאטס) בתל-אביב, ובקיא גדול בש"ס:
'למדתי בישיבת נובהרדוק בבני ברק בשנים תש"א-תש"ד. מדי בוקר היה החזון-איש מגיע לישיבה בשעה 6:00, ומתפלל עם הישיבה. תפילתו ארכה זמן רב, ומשום כך הוא היה מקדים להגיע ולהתחיל. הוא היה מהלך אנה ואנה בישיבה, ומדקדק בכל דקדוק ובכל הברה בתפילה. כשפרצה אחר כך מחלוקת בישיבה, הוא לא רצה להיות מעורב במחלוקת ולכן הפסיק להגיע והיה מתפלל בביתו. זו הסיבה שארגנו לו מנין בביתו, שהמשיך מאז כל ימיו. הייתי מתפלל אצלו מדי יום. גם שם הוא היה מקדים לבית המדרש, הולך הלוך ושוב, מצפון לדרום ומדרום לצפון, והיה אומר את תפילתו מילה במילה. שם התפללו מדי בוקר עם הנץ החמה.
רבים היו מתייעצים עם החזו"א בענייני רפואה, אבל לא היו מתייחסים אליו דווקא כבעל מופת. הסיפורים עליו לא היו ידועים בזמנו. הוא דאג מאד לבחורי ישיבה. היה לי איזה ניתוח שהייתי צריך לעשות. לא היה לרופאים כל ספק בכך שהניתוח צריך להיעשות, ולכן לא התייעצתי אתו אם לעשות את הניתוח או לא, אבל לא היה לי שום סכום כסף שהיה יכול לאפשר את הניתוח. הניתוח עלה 75 גרוש. הוא הוציא כסף ונתן לי עבור הניתוח. מאיפה היה לו כסף? אין לי מושג. את האשפוז סביב הניתוח שילמה עיריית תל-אביב, משום מה.
אגב, חייו לא היו קלים. כידוע, הייתה לו אישה קשה, והיא לא הייתה מניחה לאנשים להיכנס ולהפריע לו בלימודו. לי היא הייתה נותנת להיכנס משום שהייתי הולך לקנות לה את המצרכים מהמכולת, או סוחב לה אותם הביתה. הייתי נכנס לדבר אתו בלימוד, כמו רבים מבחורי הישיבות אז, או להתייעץ.
ככלל, אני מתקשה לתאר לאנשים היום את דמות הרבנים בדור ההוא, כי תפקיד הרבנים היום השתנה לתפקיד פקידותי בעיקר. וכך נעשו הרבנים פקידים, והרבנים הגדולים ההם הפכו לרחובות…' ■
meirdorfman@gmail.com