אחת הטענות המושמעות הרבה לאחרונה היא "אם הבן שלך היה חטוף גם אתה היית בעד עיסקה בכל מחיר".
על כך יש לענות שתי תשובות: התשובה הראשונה היא שזה בדיוק הפוך. "אם אתה היית נוגע בדבר היית בעד" זה שיקול להיות בעד? אם כבר להפך.
אבל הדבר החשוב ביותר שצריך לשים לב אליו הוא שהטענה הנ"ל פשוט לא נכונה. מעקב אחרי דברי משפחות החטופים מלמד שרובם הגדול מתפלגים פחות או יותר לפי הדעות המקוריות שלהם.
משפחות של חטופים שהיו שמאלנים גם קודם (כלומר: תמיד בעד לתת כמה שיותר לערבים, להכנע לערבים, וחס וחלילה לא לנצח אותם או לכבוש את ארץ ישראל השלמה) הם היום בעד עיסקה. ומשפחות של חטופים שהיו ימנים גם קודם, גם היום הם לא בעד עיסקה בכל מחיר. ממש נגד הנחת היסוד שהזכרנו לעיל. אבל טוב, גם לזה יש תירוץ: "לכם לא אכפת מהילדים שלכם".
אז כולם נשארו עם הדעות המקוריות. ההבדל היחיד הוא שעכשו הם רותמים לכך את המצוקה האישית שלהם.
יש משהו מאד יפה, מאד טוב ומאד נכון, בכך שכולנו שמים את האידאולוגיה לפני הצרכים האישיים שלנו. חבל רק שאנחנו מנסים להסתיר את זה.
מסקנה מקצועית
היא פוליטיקה נטו
לא רק מסקנות אישיות הן למעשה פוליטיות. גם מסקנות מקצועיות הן בד"כ פוליטיות. יותר מדי גורמים מקצועיים מגיעים בכלים מקצועיים למדי למסקנות מקצועיות לגמרי, שמרוב מקצועיות אסור לחלוק עליהן, אבל לגמרי במקרה המסקנות המקצועיות הן תמיד בדיוק אותן מסקנות: צריך לצאת מהרצועה. צריך להכנע לדרישות חמאס. אסור לחלץ חטופים בכח. אסור להשתלט על שטח באופן קבוע. צריך לחקור את הימין. השמאל בסדר גמור. כל מה שהשמאל עושה הוא בגבולות המחאה הנחוצה. החמאס מורתע.
כך קבעו גורמי המקצוע. עם כל הידע המקצועי שבידם. ומה נענה אחריהם אנחנו הקטנים?
שופט? ישר?
מה הקשר?
ואם כבר מדברים על מקצועיות, קיבלנו עכשו דוגמא טריה.
מה היה קורה אם ביבי היה חותם על אישור הנוגע לשכונה שיש לו בה נכס ואח"כ היה אומר שלא ידע?
כולנו יודעים בדיוק מה היתה עושה הפרקליטות, היועהמ"שית, התקשורת, והתנועה לאיכות השלטון, נכון?
אבל על יצחק עמית? מה פתאום.
כי יצחק עמית לא מנסה להבחר לתפקיד פוליטי אלא רק לנשיא בית המשפט העליון, ומי מצפה אצלנו משופט להיות ישר ונקי?
אין כאן לא משפט, לא צדק, לא שלטון החוק, לא מינהל תקין ולא איכות השלטון. יש כאן רק פוליטיקה, פוליטיקה ופוליטיקה. ושלא יבלבלו אתכם.
ובכלל, אף גורם מקצועי לא יעז לבקש מהיועהמ"שית רשות לחקור את יצחק עמית. הלא הם זוכרים את המעצר המתוקשר של אבישי מועלם וקובי יעקובי, והם הבינו בדיוק מה יקרה למי שהשיקולים המקצועיים שלו לא יתאמו את אלה של היועהמ"שית. מה לעשות? ככה זה ברוסיה.
מטכ״ל שעושה הכל
כדי להפסיד
וכעת נשוב אל השאלה המקצועית שפתחנו בה. ודאי שיכולנו כבר מזמן לנצח את החמאס ולהחזיר רבים מהחטופים. די בקלות. אם היינו סוגרים הרמטית את הברז לרצועה. אם היינו כובשים את הרצועה, לא מתמרנים אלא כובשים, כיבוש מלא. כולל גירוש והתיישבות, כבר מזמן היינו מחזירים את החטופים. אבל הגורמים ה"מקצועיים" בצבא דאגו שכל זה לא יקרה. למה? כי אמרנו, המקצועיות תלויה בהשקפת עולמו הפוליטית של הגורם המקצועי, ויותר משחשוב לו לנצח או להחזיר את החטופים בכל מחיר, חשוב לו לא לשלם שום מחיר פוליטי. גם הרמטכ"ל הפוליטי שלנו הוא כזה : ישלם כל מחיר כדי שנחזור למצב של לפני המלחמה. הערבים שולטים ברצועה. אנחנו כאן, הם שם ושלום על ישראל. נשקיע הרבה בבניית חומות גבוהות בינינו לבינם ונמשיך לנהל ולהכיל את הסכסוך. לזה הוא חונך. הוא מעולם לא למד שום דבר אחר. וגם אם הרצי הלוי עוזב, זאת הרוח המנשבת במטכ"ל. ולא מסיבות מקצועיות גרידא. ■