התחלה חדשה

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

כבר עשר שנים היא בתשובה, ועדיין מרגישה זרה שלא התאקלמה לגמרי. חושבת, חולמת ומרגישה חילונית. כל מחשבה שעולה בראשה, היא ממירה אותה למצבה הנוכחי.
‘’במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים’’ כך נאמר, אך בפועל היחס אליהם שונה. חוזרים בתשובה מוקפים במגוון תגובות: יש שמעריכים אותם ויש שפחות. יש אנשים שלא לגמרי מאמינים להם. כולם רוצים לשמוע אותם, לרוב הם סלב. אבל תחושת הזרות – עוברת לדור הבא.

בעלי תשובה הם גשר לכל העולמות, כי להם היכולת לראות את העולם השלם, ולהם יש זכות בחירה אמיתית. הם בחרו לצאת מהעולם המוכר, לארץ לא נודעת. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. הם לא האמינו ששם יהיה טוב. הם הלכו כי הם הבינו שזה נכון להם. מי שמרגיש את הזרות, זה לא רק הם, אלא גם הילדים שלהם.
לאברהם אבינו אמר ה’: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”. הקריאה לאברהם אבינו, היא קריאה לכולנו, לצאת מאזור הנוחות. לעבור מהמוכר והידוע, אל מחוזות אחרים, אל התנסויות חדשות ולעשות שינוי ניכר בחיים. צריך לדעת שזה לא יהיה קל. אברהם גילה את האור, והאיר לעולם כולו.
יהודה ברקן ז’’ל נודע בזכות הסרטים והמשחק, שעליו גדלנו. אבא גנוב שיחק לנו בלב, ההצחיק אותנו במתיחות המצחיקות ועוד. הוא ידע להצחיק ולשמח, אבל בשלב מסוים בחיים הוא הבין שהחיים זה לא רק צחוק. הוא שמע את הקריאה של הקב’’ה לאברהם אבינו: לך לך מביתך, מארצך, מכל העולם המוכר עד כה ובנה לך חיים חדשים.
קבלת עול מלכות שמים משמעותה היא לעשות ציוויו של מקום. לשנות את כל אורח החיים, את האישיות ולנסות. יהודה ברקן לא מחק את עצמו, הוא הביא את הכישרון שלו לעולם החדש שבחר בו.
כל אדם צריך להיות קשוב לעצמו, קשוב לקב’’ה, לשמוע מתי הוא קורא לנו ללכת, לנסות, לחדש, לשנות.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה