01
בית כנסת החורבה
על מה ולמה "זכה" בית הכנסת החורבה לשמו?
בית הכנסת החורבה, או חורבת רבי יהודה החסיד, נוסד ע"י רבי יהודה החסיד ותלמידיו שעלו לארץ לפני כ300 שנה. ואולם, רבי יהודה החסיד נפטר זמן קצר אחרי הגיעו לארץ, ותלמידיו לא הצליחו לגייס כספים כדי להשלים את בית הכנסת, והוא נותר חורבה.
עד אשר עלו לארץ תלמידי הגר"א, לפני כ200 שנה. הם קנו את השטח ובנו את בית הכנסת המפואר, שפיסגת כיפתו התנוססה מעל ירושלים ונראתה למרחקים.
זה היה בית הכנסת המרכזי והמפואר ביותר בירושלים עד למלחמת השחרור.
כשכבשו הערבים את הרובע היהודי במלחמת השחרור, היה להם דחף של שנאה ורוע לפוצץ את בית הכנסת ולשרוף אותו.
כששחררנו את הרובע במלחמת ששת הימים, הדבר הכי חשוב ומתבקש היה לבנות מחדש את כל מה שהחריבו הגויים בירושלים.
אבל שערי הקונספציה הישנה לא פסחו גם על בית כנסת החורבה. נכתבו אפילו מאמרים על כך שכוחו בחורבנו. אנחנו חייבים לחזור בתשובה מהרגלי החורבן שלנו ולא להיכנע ולהנציח את חולשתינו.
אז נספר כאן את סיפורה של בניית חורבה מחורבות ירושלים.
02
חורבה מחורבות ירושלים
מספר ר' אפרים הולצברג:
לפני כ-40 שנה גילה לי שכני לרובע היהודי שבעיר העתיקה, ידידי עו"ד פרופ' יעקב נאמן ז"ל, שעו"ד חיים הרצוג, שותפו למשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן (לימים נשיא המדינה) קיבל לידיו צ'ק ע"ס 3.5 מיליון לירות שטרלינג ממיליארדר יהודי אנגלי מפורסם, צ'ארלס קלור, כתרומה לבניית בית הכנסת החרב "החורבה", תוך שנה, עד יום הולדתו.
הצ'ק הועבר לראש העיר מר טדי קולק מ'קרן קלור' ל'קרן ירושלים'. אך דא עקא – בניית בית כנסת החורבה לא תאמה את חזונו של טדי קולק, שביקש להקים בעיר העתיקה של ירושלים "רובע יהודי חילוני כמו ביפו העתיקה", 'סוהו' תיירותי רועש עם בתי קפה, פאבים, מסעדות, דיסקוטקים, גלריות, מזללות וכדו'.
"למזלו" של טדי, הנדבן צ'ארלס קלור נפטר מיד לאחר מכן, וטדי הצעיר הכריזמטי שכנע את בתו של צ'ארלס, ויויאן (שהיתה נשואה ללא יהודי), שהרובע המתחדש לא צריך עוד בתי כנסת! ….
בחלק קטן מהתרומה של קלור ריצפה העירייה את כיכר החורבה ולידה נבנתה הקשת היתומה המפורסמת, שכיכבה שם שלושה או ארבעה עשורים …
יתר הכסף נשאר כמובן בקרן טדי…
במשך עשרות שנים הרעשתי עולמות בטענה עיקשת שאי אפשר להותיר את "החורבה" בחורבנה. באותם ימים, מוסלמים צעירים השתמשו במסתורי "החורבה" כ"חדר ייחוד", ועשבים שוטים צמחו בין סדקי רצפת החורבה החרבה.
ביאושי פניתי למבקר המדינה ידידי יצחק טוניק וספרתי לו על 3.5 מיליון השטרלינג שנעלמו בקרן טדי ושיועדו לבניית "החורבה". אבל ידידי יצחק טוניק (ידידו של טדי) שאל אותי באידיש: "אפרים, אתה רוצה שאחפש בכיסיו של טדי?!". עניתי לו: "כן, זהו בדיוק תפקידך כמבקר המדינה!", אבל דבר לא הועיל, המבקר לא טיפל בזה כלל, כנראה פחד מטדי.
פניתי למרן, רב הרובע, הרב אביגדור נבנצל שליט"א, שאביו היה מבקר המדינה השני. הרב השיב לי מיד: 'מבקר המדינה חייב לבדוק ולהשיב. אפרים אל תתייאש! תמשיך'.
משכך, פניתי לידידי חה"כ דב שילנסקי, יו"ר וועדת הפנים בכנסת, והוא פנה בעניין למבקר המדינה דאז מר מלץ. זה האחרון השיב: אכן כן, אני מאשר ש-3.5 מיליון השטרלינג הגיעו לקרן טדי אבל.. זהו גוף לא מבוקר…
הפעלתי גם את שר הדתות מר זבולון המר ז"ל שפנה גם הוא למבקר המדינה בנדון זה.
עד שיום אחד התפוצצתי מזעם.
החברה לשיקום הרובע היהודי, יחד עם ראש העיר טדי קולק, תכננו טקס צביעות חגיגי ורב רושם תחת הכותרת – "גמר שיקום הרובע היהודי"…
המקום לטקס הציבורי נקבע בקרדו הפתוח, מול החורבה ההרוסה של ביהכ"נ "החורבה".
קיבלתי הזמנה אדומה ויפה, מיו"ר החברה ידידי עו"ד ניסים אבולוף ז"ל, שידע כמה גדולה תשוקתי לשיקום ביהכ"נ "החורבה".
בין המברכים היו: הנשיא, רה"ע טדי, יו"ר החברה עו"ד אבולוף, הרבנים הראשיים לישראל הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אברהם שפירא זצ"ל. (הוזמן גם דוד לוי שר השיכון).
התפרצתי ללישכת הרה"ר לישראל בזעם רב ואמרתי להם: טדי קולק חושב שאתם מטומטמים!!! הוא מזמין את כבודכם לנאום בטכס בקרדו הרומאי הפתוח מול "החורבה" ההרוסה, ולהלל את "כביכול" גמר שיקום הרובע היהודי!!! הראשל"צ הרב מרדכי אליהו היה המום. הוא אמר לי: "אפרים, בכלל לא חשבנו לבוא לארוע הזה, אבל מששמעתי ממך את הרקע לסיפור המזעזע, נגיע וניתן לטדי "מנה" כמו שצריך".
לפני הטקס הכנתי פשקווילים גדולים שנתלו ברובע ובשכונות שונות בעיר. ("נגיע בהמונינו לטקס החורבן, מול הקארדו הפתוח ונשאג לטדי "איפה 3.5 מליון השטרלינג שקיבלת בתרומה לבנות את החורבה?" כולנו להפגנה).
המשטרה שקראה את השלטים שלחה מאות שוטרים לאבטח את הטקס מחשש להפרות סדר של המפגינים. אבל המפגינים לא היו….
יו"ר החברה, ידידי עו"ד ניסים אבולוף ז"ל, חיפש אותי בנרות כדי שארגיע את הרוחות, ואני… ברחתי לבית מדרשו של מו"ר, הרב אלישיב זצ"ל ב"תפארת בחורים". לאחר השיעור בגמרא הראיתי לו את הפשקוויל.
חיוך של נחת רוח התפשט על פניו הטהורות והרב איחל לי: 'בהצלחה ר' אפרים'.
הטקס התחיל, ומיד לאחר דבריו של טדי קולק רה"ע, קם הצדיק הרב הראשי הרב מרדכי אליהו ונתן לטדי קולק מנה אחת אפיים: "מדוע אינך בונה את ביהכ"נ החשוב החרב שמולנו???"
והמשיך: "בניין ירושלים הוא מושג אינסופי. בונים ובונים ובונים – תבנה מיד את "החורבה"!!!"
אחריו דרש כנ"ל גם הרה"ר אברהם אלקנה שפירא זצ"ל ואחריו התעורר משנתו סוף סוף גם הנשיא חיים הרצוג ז"ל חברו של טדי ממפא"י. שניהם ידעו היטב על התרומה של 3,500,000 מיליון שטרלינג אנגלי שנבלעה ב'קרן טדי', שעו"ד הרצוג העביר מצ'ארלס קלור. חיים הרצוג פנה לטדי ברגש: "אני לא מבין מדוע אינך בונה את החורבה. אני זוכר עוד כילד כיצד אבי הצדיק הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל לקח אותי להתפלל ב"חורבה" . טדי, תבנה, תבנה את החורבה.
וכך התקלקלה לטדי מסיבת הצביעות.
לימים שכנעתי מיליארדר יהודי צדיק, שתרם קומות שלמות בבית חולים שערי צדק, מר לודוויג יסלזון ז"ל שהיה הסוחר הגדול ביותר בעולם בזהב, לתרום לבניית החורבה. הגעתי לסוויטה שלו במלון פלאז'ה בירושלים, מול היכל שלמה. אמרתי לו שהרובע היהודי בלי החורבה הוא כמו 'אשה יפה עם עין עקורה' (חסרה…) וכמו 'טבעת זהב מפוארת ללא היהלום המשובץ'. הגביר היהודי החם התרשם מאד וביקש להיפגש עם שני הרבנים הראשיים לישראל – 'ואני אתן דרכם ובעזרתם תרומה נאה כיאה לירושלים'.
ואולם, שני הרבנים הראשיים, במקום לחצות את הכביש מהיכל שלמה למלון פלאז'ה, שלחו אליו את "זלמן", העוזר שלהם. הגביר נפגע מאד. הוא היה רגיל שראשי ממשלות היו עולים אליו לרגל לבקש השקעות בפרוייקטים לאומיים. וכך נדחתה הזדמנות הפז.
לימים, הגיע ר' מתי דן, הכהן, גואל ירושלים, ועשה מלאכת קדש בס"ד, הפעיל את כל אוהבי ירושלים ועודד גורמים פרטיים כמו גם בממשלה ובעיריית ירושלים להקצאת משאבים לחברה לפיתוח הרובע כדי לבנות מחדש את בית כנסת החורבה. כך נבנתה חורבה מחורבות ירושלים. יהי הקב"ה תמיד בעזרו עד 120.
03
פיקוח נפש של ירושלים
עד כאן סיפורו המרגש של איש החסד, איש הכותל, ר' אפרים הולצברג, בנו של שמחה הולצברג 'אבי הפצועים'.
ותרשו לי להוסיף סיפור אישי בשוליים: לפני שנים רבות, ביום חמישי בערב, התקשר אלי ידידי מנכ"ל החברה לפיתוח הרובע וביקש ממני עזרה דחופה: ביום ראשון שלאחר מכן הממשלה קבעה דיון דחוף בהצעה להזרים תקציב של עשרות מיליונים לשיקום החורבה. החלטה מותנית בקבלת תוכניותמפורטות והצגת התקציב הדרוש להשלמת השיקום.אני התבקשתי להכין כ-30 ספרים שכוללים מצגות צבעוניות ותקציב מפורט, כולל מפות ותוכניות אדריכליות, וכל זה עד יום ראשון בבוקר. 'עשינו מאמצים כבירים יחד עם מתי דן לקבוע דיון דחוף בממשלה. אם הספרים לא יונחו על שולחן הממשלה עד יום ראשון בבוקר הדיון יידחה ומי יודע, חו"ח, מה יעלה בגורל החורבה…' כך אמר לי המנכ"ל וגרונו התמלא בדמעות.
נכנסתי לנוהל חרום. הזעקתי למשרד צוות שהתחיל מייד לכתוב, לעצב ולעמד. התקשרתי לבית הדפוס המתאים ביותר כדי לרתום אותו למשימת ההדפסה המהירה שייעדתי למוצאי שבת. מנהל הדפוס ענה לי מאילת הרחוקה… שם שהה בחופשה עם משפחתו: 'הדפוס סגור ואני באילת'…
עכשיו הדמעות הגיעו גם לגרוני…
'אתה לא יכול לתת תשובה שלילית, זה פיקוח נפש של ירושלים'… כך טענתי.
'טוב, אני בודק עם אחי, אולי הוא יוכל למלא את מקומי'. אנחת רווחה בקעה ממעמקי ליבי.
הצוות שלנו בפרסומי ישראל, כהרגלו, לקח את העניין הערכי ברצינות ועבד כל הלילה.
ביום שישי המשכנו לעבוד כמעט עד כניסת השבת. במוצאי שבת הובלנו את הקבצים היקרים לבית הדפוס. (אז עוד לא שמעו עדיין על אינטרנט …).
בית הדפוס עבד כל הלילה עד אור ראשון של יום ראשון.
אספתי בזריזות את הספרים המפוארים ועבי הכרס ונסעתי כל עוד נפשי בי למשרד ראש הממשלה. מסרתי את האוצר היקר למזכיר הממשלה. הוא הניח לראש הממשלה ולכל שר בנפרד את סט הספרים שהכנו עם תוכניות שיקום החורבה והתקציב הגדול הנדרש לסיום המלאכה. וכל השאר היסטוריה. ב"ה.
שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה לכל דורשי ירושלים, בניה ובוניה, הגואלים את אדמותיה ומחוננים את אבניה ואת עפרה, ולכל עולי הרגל הפוקדים את סימטאות ירושלים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
