ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה

ד"ר חנה קטן

ד"ר חנה קטן

רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת

דור המדבר נע ונד במסעות ובחניות מיום צאתו מארץ מצרים. היו חניות קצרות של יממה, היו של ימים ואחרות של חודשים או של שנים רבות. למשל, בקדש ברנע חנו בני ישראל כמעט עשרים שנה, כמעט ממחצית מהזמן שהמתינו להגיע לארץ ישראל. רוב המקומות נמצאים בצפון סיני ובנגב, את חלקם נוכל לזהות היום בוודאות, חלקם בסבירות גבוהה, וחלקם אינם ידועים.

 בפרשת בהעלותך התורה מתארת לנו את הקושי של בני ישראל שחווים מציאות של אי-ודאות. הם מביטים מדי בוקר בעמוד הענן שחופף על המשכן כדי לבחון את מצבו. אם פתאום הוא ניצב לפני המחנה, הם אורזים וזזים מייד, ואם הוא מכסה את המשכן, הם יודעים שלפחות היום לא זזים. וכך יום אחרי יום במשך שנים. 

זה לא פשוט. אבותינו נדרשו להרבה גמישות ולביטחון גמור בריבונו של עולם. הם הבינו שהכול ארעי ובן רגע המציאות יכולה להשתנות. חוסר רציפות ויציבות פיזית בחיים בפירוש מעמידים אתגר לאדם. 

אחד המקומות שחנו בו בני ישראל נקרא חרדה. אולי זה קשור לתחושות של עם ישראל בחניותיהם במדבר. התורה לא מסבירה מה פירוש השם המיוחד הזה, ולא ידוע על אירוע מסוים שאירע לעם ישראל במסע המחנות שבעקבותיו נקרא המקום חרדה. סביר להניח שהיה משהו במקום הזה שגרם לתחושה לא נעימה מסוימת, ועל שמו נקרא המקום חרדה.

החרדה היא תופעה נורמטיבית לגמרי הגורמת לאדם להישמר. במצב סכנה או ספק סכנה האדם חווה חרדה וכך הוא נזהר יותר ומכין את עצמו לבאות. הוא דרוך מול הסכנה. וכך כתב שלמה המלך ע"ה במשלי (כב, ג): "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר", החכם חושש מהסכנה ונזהר ממנה ומוצא מקום מחבוא, "וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ", מי שמתחכם ואינו נזהר הרי הוא פתי, והסכנה מתממשת והופכת לעונש שבו הוא נפגע. זו חרדה בריאה וטובה שמתאימה לנסיבות, והאדם שמתכונן פיזית למה שמעורר את חרדתו גם מסוגל להתאים אותה לנסיבות, כך שלחרדה שלו יש גבולות.

ואולם בדרך כלל רגילים להתייחס למילה 'חרדה' בהקשר של פחד מוגזם, קיצוני, שאינו תואם את המציאות. האדם חושש מסכנה שעומדת לפתחו ומדמיין רצף של אירועים או חושש מאיום שהאדם הסביר לא יראה בו ממש. החרדה נובעת מהלא מודע. ואומנם המנעד רחב אבל העיקרון ברור: חרדה מוגזמת אינה מועילה ואינה סבירה והיא פוגעת באדם עצמו ובסובבים אותו. 

על פי ארגון הבריאות העולמי, 75% מבני האדם סובלים מהפרעת חרדה כלשהי. הורמוני החרדה והדחק, הקורטיזול והאדרנלין, מופרשים מיותרת הכליה ואחראים להופעת סימפטומים כמו רעד, הזעה, סחרחורת, דפיקות לב, יובש בפה וסומק בפנים. 

כמו בכל תחום ברפואת הנפש יש כמה גישות טיפוליות שבדרך כלל משלימות זו את זו. טיפול קוגניטיבי עשוי לאתר את הפצע הנפשי של החרד ולסייע לו להירפא, והזרוע ההתנהגותית עשויה לסייע לחרד לשלוט על החרדה שלו ברמה זו או אחרת. במקרים המתאימים השימוש בתרופות עשוי לקדם את התגובה לטיפול CBT וגם עומד בפני עצמו כיעיל מאוד בהרגעת הנפש הסוערת. 

אבל אם נרגיש שהענן חופף על האוהל בכל אשר נלך, נוכל להתרווח בערסל האלוקי ולמצוא בו מנוח.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה