יעקב אבינו חוזר מחרן, אחר כל תלאותיו, במקום לחפש מנוח לנפשו ולנפש נשיו וילדיו, הוא מודיע על בואו לעשו אחיו המבקש להורגו… חרן נמצאת מצפון מזרח לארץ ישראל ועשו נמצא בשעיר בדרומה של הארץ. אז מדוע לא מתעלם יעקב אבינו מעשיו?
המדרש רואה בכך התגרות מצד יעקב ודורש על יעקב אבינו את הפסוק במשלי [כו, יז]: 'מחזיק באזני–כלב עבר מתעבר על–ריב לא–לו', כביכול מה לך יעקב להחזיק את ה'כלב' באזניו ובכך לעורר את כעסו?
ועוד יותר תמהים חכמים מדוע יעקב אבינו מתרפס בפני עשו ומצווה את השליחים למצוא חן בעיניו: 'וישלח יעקב מלאכים לפניו אל–עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם–לבן גרתי ואחר עד–עתה: ויהי–לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא–חן בעיניך' [בראשית לב, ד]?
מדרש [ב"ר וישלח עה] מלמד שיעקב נתפס על השפלת כבוד ישראל: 'באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני שמונה פעמים חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך, שנאמר [בראשית לו] ואלה המלכים אשר מלכו וגו",
נראה שהתשובה לתמיהות אלו נמצאת בסיפור של המאבק בין יעקב אבינו עם המלאך: 'ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר: וירא כי לא יכל לו ויגע בכף–ירכו ותקע כף–ירך יעקב בהאבקו עמו… ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם–ישראל כי–שרית עם–א-להים ועם–אנשים ותוכל'
יעקב אבינו בונה את תשתית השליחות האלוקית הנצחית של עם ישראל, הוא אינו מתעלם מעשו, הוא דואג להכניע את הרשע, להשפיע עליו, כי זו שליחותו ושליחותנו בעולם. אמנם זה תהליך ארוך מאוד, לובש צורה ופושט צורה, בזמן גלותנו אנו נדרשים להכנעה ובזמן גאולתנו אנו נדרשים לזקיפות קומה, אך יודע ומאמין יעקב ועם ישראל בהבטחה האלוקית: 'כי–שרית עם–אל-הים ועם–אנשים ותוכל' ■
