חומש תחילה

01
שבת חורפית, טובלת בגשמי ברכה, קיבלה את מתפללי ומתפללות הכותל.
התפילות התקיימו ברובן במנהרה תחת קשת וילסון וגם במנהרות הסמוכות.
02
ביום שישי הקשה שקדם לשבת שעברה, התקיימה הלווייתו של יקירנו יהודה דימנטמן הי"ד שנרצח על ידי מחבלי בני עוולה, רק בגלל שהוא יהודי.
כששמעתי על הפיגוע הנורא הזדעזעתי כולי ולא יכולתי להירגע.
הרב מרדכי (מוטי) דימנטמן שליט"א, אביו של יהודה, היה ר"מ שלי ב׳כולל׳ מר"ץ במבשרת. לאחר שהרב צבי יהודה נפטר חיפשתי מנוח לכף רגלי ולנפשי. הרב צבי טאו שליט"א, המליץ לי לעבור למבשרת וללמוד אצל צוות המורים הנדיר, שלימד שם באותן שנים, ביניהם – הרב מנחם בן יעקב יבדל"א, הרב אורי כהן יבדל"א, פרו׳ נחמה לייבוביץ׳, הדיין ר׳ שלמה פישר, הרב סיני אדלר, הרב אלתר הילביץ, הרב דוד פוקס, הרב יהושע בכרך, הרב שלמה מן ההר ועוד רבים ונפלאים.
המשפחות של קריית החינוך במבשרת קיבלו אותי כבן אהוב, בידיים פתוחות ובחום רב. משפחות שריד, דימנטמן, רוט, זליקוביץ׳, שבח, ירושלמי ועוד, התגלו כמכניסי אורחים בדרכו של אברהם אבינו. הרב מוטי דימנטמן ניחן במאור פנים מיוחד. אביו, הרב משה דימנטמן שליט"א, (הסבא, שכיום גר אצלם בית) היה באותן שנים, ר"מ חשוב בישיבת ׳כרם ביבנה׳.
יהודה דימנטמן הי"ד, המשיך בלימודיו ובמידותיו, בכולל בחומש, את מנהג אבותיו – דור אחר דור של תלמידי חכמים מוכשרים, אוהבי ארץ ישראל, בעלי זיכרון פנומנאלי, חברותיים מאד, ענווים, צנועים, עדיני נפש, מכניסי אורחים, נעימים ומאירי פנים. יהודה אהב להדריך בני נוער ואף החל בלימודי חינוך.
היישוב חומש, נהרס כחלק מתוכנית העקירה הנוראה של גוש קטיף וצפון השומרון. הכולל בחומש פועל במסירות עצומה של הלומדים בו, במטרה להציל ולאכלס את הגבעה השוממת ולהחיות את קול התורה.
לאחר הריסת הישיבה בחומש עלו לשם, אל הגבעה החשופה והנטושה, תלמידים נחושים ומסורים כדי ליישבה וכדי ׳שלא נעזבנה ביד זולתנו׳.
אביה שלנו, שהיה בזמן העקירה בן 18 בלבד, לקח על עצמו לסייע לחלוצים, שסירבו להפקיר את הישוב, וחזרו לחומש, שוב ושוב. אביה הצליח לספק להם ציוד, שמיכות, בגדים חמים, ארגזים עמוסים בעוגות, בלחמים ובחלות שאסף מקונדיטוריות של צדיקים בפ"ת ועוד.
לצורך כך, אביה השאיל מסבו האהוב בכפר מימון טנדר והעמיס על הרכב מכל טוב. בערב שבת אביה החביא את הטנדר היטב בין השיחים, מחשש שיתגלה ויוחרם על ידי המשטרה.
אין מלים לנחם את משפחת דימנטמן היקרה, את ההורים, את רעייתו של יהודה הי"ד, ואת בנו הרך ומתוק, שיגדל על ברכי אימו וישמע על אביו רק בתיאורים.
אין לי ספק, שהנחמה היחידה למשפחת דימנטמן המופלאה לדורותיה, יהיה חידוש היישוב היהודי בחומש והמשך לימוד התורה בישיבה שם, בהיתר, בקביעות ובעוצמה רבה.
03
ביום שישי נסעתי עם ביתי לבקר את אימי שתחי׳ ברמת השרון.
העמסנו על הרכב בקבוקים של מיץ תפוזים ותפוחים, טבעי, מחברת ׳סחוט׳ הנפלאה, מאזור תעשייה ברקן.
בצומת תפוח הורדנו את בקבוקי המיץ כהוקרה לחיילים, שניצבים שם גם בחמסינים וגם בסערות הגשמים, ושומרים עם נשק שלוף, תמיד ועתה, ביתר ערנות ובכוחות מתוגברים.
במאמר מוסגר – כואב לי מאד שקוראים לכיכר הזו ׳צומת תפוח׳.
הכיכר הזו מרוחקת מהיישוב תפוח, אולם כל פיגוע, בצומת הזה, שמועד לצערי, לפורענות [כמו רצח יהודה גואטה, הי׳ד, ופציעתו הקשה של בניה ישראל פרץ שיח׳], נקשר בתקשורת, בכל מהדורת חדשות, עם הכינוי השגור -׳צומת תפוח׳ – ומעורר תחושה כאילו היישוב ׳תפוח׳, השקט, הנפלא והרגוע, סובל שוב ושוב ממתקפת פיגועים.
יפה יעשה הצבא אם יחזיר עמדות השמירה והמחסומים שהוסרו מהצירים, בתקופת אוסלו, וימנע גישה של מחבלים לצומת.
אם יחזיר הצבא את עמדות הבידוק בדרכי בנימין והשומרון, לא תצטרך המועצה האזורית שומרון להחליף את שמו של ׳צומת תפוח׳ המועד לפורענות.
משם המשכנו לעפרה, בציר 60, כדי לאסוף אלינו את הנכדות החמודות, לסופ"ש של נחת הדדית.
ניכר היה בדרכים, שהצבא תגבר את כוחותיו, במטרה לשים יד על הרוצחים וכדי למנוע פיגועים נוספים רחל"נ. צה"ל יודע לפעול היטב במצבים כאלה. זהו הצבא הטוב בעולם, (ואכן ביום ראשון הצבא שם ידו על הרוצחים השפלים, בכפר הסמוך לשכם).
לפתע, תוך שהיא יוצאת מחיפוש באחד הכפרים על הציר, הגיחה לפנינו, סבאנה לבנה וממוגנת, של הימ"מ, או של השב"כ, הדליקה סירנה, עשתה פרסה חדה באמצע הכביש, תוך שהיא חוסמת בגופה את המסלול הנגדי לכל רוחבו.
מכוניות פלסטינאיות חשודות נאלצו לעצור בחריקה ולעמוד לחקירה במחסום המאולתר.
כדי למנוע את גל הטרור הנורא הזה, הצבא צריך לקבל פקודה מראש ממשלתנו ומשר הביטחון – לא להרפות עתה! לבנות עכשיו את חומש,
להגביר הרתעה ולהוסיף כוחות אבטחה בצירים. זה בידינו. בואו נפסיק להתקוטט ונכוון את כל מרצנו למגר את אויבנו. וטובה שעה אחת קודם.
04
השבוע זכינו להפיק עוד אירוע מרגש בהר הזיתים – לציון 80 שנה להירצחו של מנהיג מחתרת הלח"י – ׳יאיר׳ אברהם שטרן הי"ד. וזאת כחלק מסדרת אירועים שנקיים בהר הזיתים, כהצדעה ללוחמי המחתרות.
בערב המרתק, זכינו לארח, בחסות אגף החינוך של עיריית ירושלים, מאות יהודים, שעלו להר הזיתים כדי לחזות בהצגת ׳טרום בכורה׳ של המחזה ׳שלוש יריות במזרחי ב׳, שנכתב והופק על ידי תיאטרון ׳האינקובטור׳ ביוזמת ׳העמותה להנצחת מורשת לח"י׳.
זכינו גם לארח ולשמוע לוחמים/ות בלח"י, כמו יעל בן דב ואליעזר בן עמי (בן 98), שסיפרו בעיניים בורקות, על הפעולות האמיצות שלהם ושל חבריהם, שיועדו לשחרר את ארץ ישראל מציפורני השלטון הזר. הבריטים, ברשעותם, פעלו באופן בולט, לטובת האויב הערבי וחיזקו אותו. הם מנעו עלייה של ניצולי שואה, אודים מוצלים מאש, לארץ ישראל.
שמענו, פעורי פה, סיפורים של הדור השני, מפי – יאיר שטרן, היו׳, הבן של יאיר הי"ד ומאיתן ויטלזון הבן של ר׳ יוסף ז"ל, הגבאי המיתולוגי של בית כנסת ׳אחדות ישראל׳ – שהוקם להנצחת מחתרות ישראל. ר׳ אריה לוין זצ"ל, רב האסירים, אהב להתפלל במניין המתוק הזה, שפועל עד היום ליד מרכז כלל, בירושלים.
הרב בנג׳י לוין שליט"א, נכדו של ר׳ אריה לוין, ריתק את הקהל בתיאור מסירותו של סבו, לעידוד הלוחמים ומשפחותיהם ועל צוואתו לשמור על המניין בבית כנסת ׳אחדות ישראל׳, כהנצחה למחתרות וכמקום לחינוך הנוער לאמונה בנצח ישראל.
המנחה הנפלא היה חוקר פעילות הלח"י, ד"ר איציק פס, אביה של שלהבת פס הי"ד.
05
ביום ראשון הלך לעולמו הרה"ג אליעזר ולדמן זצ"ל. ממייסדי היישוב היהודי המתחדש בעיר האבות, ראש ישיבת ׳ניר קריית ארבע׳ וממייסדיה.
זכיתי להכיר את חוכמתו ונועם הליכותיו של הרב ולדמן, כשבא לבקר וללמוד תכופות, אצל רבו המובהק, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. הרב צבי יהודה אהב מאד את הרב ולדמן שהיה מבכירי תלמידיו. הרב חיזק את הרב ולדמן להמשך פעילות אמיצה, לשגשוג התורה וההתיישבות ליד מערת המכפלה. וזאת כהמשך פעולתיו של אברהם אבינו לגאולת ארץ ישראל.
הרב ולדמן יחסר מאד בהנהגה התורנית – ציונית – בדרכו של הרב קוק. הנהגה שפועלת להרים קרנה של התורה הגואלת בכל שדרות העם והמדינה. יהי זכרו ברוך.
שבת שלום, של בטחון לישראל ובניין התורה בבטחה ובעוצמה, בבנימין בשומרון, בקריית ארבע, בחברון וביישוב ׳חומש׳ ת"ו.