גליון 511

חינוך לזהירות בדרכים

הרבנית אהובה צוקרמן

איך מחנכים את הילדים לזהירות בדרכים?

תשובה

פשוט שרבות מהתאונות הן טעות אנוש, ולכן יש מה לדבר על חינוך בזה. עוד פשוט שחינוך לזהירות בדרכים הוא חלק מחינוך למידות טובות: אדם ניכר בכוסו, כיסו, כעסו ונהיגתו. אכפתיות ונדיבות, טוב לב, סבלנות, הכרה בעובדה שאנו חלק מכלל, מוכנות שלא להתעקש גם אם אנחנו צודקים, היכולת להכיל חוסר שלמות של האחר, ויתור: כל אלו הן מידות טובות שחשובות בכל תחום בחיים, ובדרכים הן חיוניות.

רציתי לעמוד על שתי נקודות שלעניות דעתי מאפיינות גישות בחינוך שהן מרכזיות לענייננו. נקודה אחת היא שבשל הרצון לתת לילד לפתח אישיות המונעת הנעה פנימית, שיעשה דברים כי הוא מבין אותם ומעוניין לעשותם (שזה נפלא), אנחנו נמנעים מלהרגיל אותו לפעולות הנובעות ממשמעת, שיש לבצען גם כשאין לדברים משמעות בעיניו. גם כשאנחנו לא יורדים לסוף דעתה של המצווה. בתורה קוראים לזה חוק (לעומת משפט, שמטרתו מובנת).

זו היכולת לקבל עלינו עול מלכות שמיים באמון ולעשות גם מה שלא עובר אצלנו במוח או בלב. העניין הזה חשוב ביותר מהרבה בחינות. למשל, בהכרעה שאנו עובדי ה' ולא עובדי עצמנו (מקיימים רק את מה שמובן לנו ואנו מתחברים אליו). בדרכים זה ידרוש מידה של ענווה, של קבלת חוקי המדינה גם אם איננו מבינים את חוק התעבורה. פעמים רבות הוא נכתב בדם, רק שלא הסבירו לנו זאץ באופן אישי, ומצפים שנתנהג על פיו. למה? ככה!

אנחנו כל כך לא מחנכים למקום הפשוט של "תעשה כי אמרתי". לא נעים לנו להיות שרירותיים כלפי הילד, אבל כך אנחנו מפסידים את הענווה והאמון שעמדה כזו דורשת. זה לא סותר שאם אפשר להסביר נעשה זאת. זו גם חובתנו האמונית ללמוד על טעמן של מצוות, אך לא בתנאי לקיום הציווי.

הנקודה השנייה היא שאנחנו לא מרגילים את הילד לשאת בתוצאות של מעשיו ולקבל אחריות: סוף מעשה במחשבה תחילה. פעם אחת פגשתי קבוצה שהתארחה במדרשה: המשתתפות חתמו על תקנון שההורים ביקשו שיחתמו עליו בתנאי לשהייתן במקום. הן ידעו על הכללים, ובכל זאת עברו עליהם. כשנאלצנו להיפרד מהן הן הופתעו מאוד שעמדנו על מימוש הכללים, וכששאלנו מה הבעיה הן אמרו: "ממתי מקיימים איומים?"

הבנתי שאנחנו בבעיה. מאחר שאנחנו רוצים שלא להכאיב להם, שלא לראות בתחושת התסכול שלהם, אנו מוותרים להם, וכך מוותרים עליהם. איננו מרגילים אותם שיש תוצאות למעשים. מה לעשות, אלו החיים, ואנחנו לא מכינים את הילדים אליהם, וכשיש תוצאות למעשיהם הם מתקשים מאוד לשאת בהן.

בברכה,

הרבנית אהובה צוקרמן

תאריך השאלה:

2021-02-15
גלילה למעלה