חכמת הלב

השיחות בבית הנשיא בעיצומן, החקיקה ברפורמה המשפטית די תקועה, ולמרות זאת, ההפגנות הרבות ברחבי הארץ נגד הרפורמה ונגד הממשלה נמשכות, כמו גם השיח הקשה בהן וברשתות החברתיות. כשברקע נשמעים הדי המפגינים, לוחמים במיל' משייטת 13, סיירת מטכ"ל, טייסי קרב, שלדג ולוחמים מיחידות שונות ומגוונות, נפגשו בשבוע שעבר עם בני המגזר החרדי, כשמטרת המפגש האחרון, אומרים היוזמים עמיר מנחם וברוך הירש, היא לדון באתגרי החברה הישראלית ולהכין את הקרקע למפגשים בין מגזרים נוספים.
השניים הקימו את פורום ההידברות שנקרא ׳שיח לוחמים׳ לפני מספר שבועות, ויחד הם הגיעו לכ-150 לוחמים מימין ומשמאל, מהתנחלויות ומקיבוצים. "כולם רצו להרגיע את הלהבות ולשוחח. אנחנו לא מנסים לשנות את הדעה האחד של השני, אלא מנסים ללמוד שאפשר לחיות לצד מי שלא חושב כמוך", הם אומרים.
״המטרה היא לבנות איזשהוא
אמון שנשבר״
עמיר, נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר במושב אודים, דרומית לנתניה, במקור מירושלים. שירת שש שנים, כלוחם וכמפקד צוות. לאחר שחרורו הקים עמיר תנועה חינוכית לילדים מכיתה ו ועד למכינה צבאית – 'חמש אצבעות'. לתנועה שלו קהילה רחבה של אלפי בוגרים.
ברוך, נשוי ואב לארבעה, גדל בירושלים והיום מתגורר עם משפחתו במבוא חורון הסמוך למודיעין. למד בישיבה לצעירים (ישל"צ) ובהמשך בישיבת מעלה אליהו. שירת חמש שנים והיום עוסק בעיקר בהייטק.
עמיר וברוך התגייסו בשנת 2008 ושירתו יחד באותו הצוות בקומנדו הימי, שייטת 13.
מה הוביל אתכם להקים את הפורום?
ברוך: ״כשהרפורמה עלתה לשיח הציבורי והמחאות החלו לצבור תאוצה, ביחידות המובחרות, בעיקר שם, קמו כל מיני קבוצות והתארגנויות שחלקן היו במטרה של מחאה, וחלקן, לפחות בכותרת שלהן, היו במטרה של שיח והידברות.
גם אם אני תומך ברפורמה, שמחתי מאוד שיש שיח ובאים לדבר על ערכים ועל אידאולוגיות. נכנסתי לאחת מהקבוצות האלה והיה שם כמעט הכול חוץ משיח. היו שם הרבה מאוד כינויים, ירידה נמוכה בשיח על כל הציבורים; חרדים בוודאי, דתיים לאומיים, ימנים-חילונים. בנוסף זה הגיע אפילו לרמה האישית בין אנשים שם – ירדו על מי שלדעתם תומכים ברפורמה או לא מספיק מתנגדים לה, האנשים האלה היו ׳על הגריל׳. זה היה נוראי. חלק ממה שנאמר שם ממש הדהים אותי, אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזו ההתנהלות״.
ההתנהלות באותן קבוצות כפי שמתאר אותה ברוך, הובילה אותו לדבר על הנושא עם עמיר. ״שלחתי לו חלק מהדברים ושאלתי אותו אם הוא חושב כך, התחלנו לדבר על זה. חלק מהשיחות באמת היו לא פשוטות, כי בסוף עמיר מהצד המתנגד ויש לו תחושות קשות במהלך התקופה הזאת. אבל מה שהיה ברור לשנינו זה שגם אם הוא מסכים עם העיקרון – הוא לא מסכים עם איך שזה נאמר. אז אמרנו שבמקום לשבת ולהיות מתוסכלים, נעשה מעשה, נקים אלטרנטיבה, שיח שונה מאשר יש באותן קבוצות. כך קמה קבוצת שיח לוחמים״.
עמיר ממשיך: ״באנו עם רעיון בסיסי מאוד אבל כזה שיש לו הרבה אימפקט. עוד בתחילת הרפורמה ברוך ואני אמרנו שיש הרבה כוח ליוצאי יחידות מובחרות עם כל מה שהיה עם הסרבנות ועם המילואים. פנינו ליוצאי יחידות כאלה עם דעות מנוגדות, במטרה לייצר פורום שבו נדבר ונבין איך אנחנו ממשיכים ביחד.
אנחנו משתמשים הרבה במושג שאם יש צד מנצח כולם מפסידים. למפגש הראשון שקיימנו במשרדי ׳חמש אצבעות׳ בהרצליה הגיעו בערך 30 אנשים ממגוון יחידות. כל יחידה הביאה כביכול תומך ומתנגד. התחלנו בדיבייט מאוד חזק בין מנכ״ל ׳פורום קהלת׳ מאיר רובין לבין עו״ד מתן מרידור (מתמחה בהגבלים עסקיים ובנו של השר לשעבר דן מרידור, א״ה), כל אחד מהם ייצג עמדה שונה. הגיע גם חבר הכנסת מתן כהנא. לאחר מכן פתחנו את הערב למעגל שיח, כל אחד שיתף מהתחושות שלו והיה שם שיח עוצמתי. אנשים פרקו, דיברו מהלב, ויצאו בתחושה שרואים אחד את השני. כשמדברים יש הרבה יותר אמפטיה, הבנה״.
השניים אומרים כי בהמשך עלה הצורך לעשות מפגש נוסף, ואליו כבר הגיעו 120 משתתפים. ״הגיעו אנשים נוספים, והיו שם גם נשים ולא רק גברים, לוחמים יוצאי יחידות מובחרות. נהיה איזה ׳באזז׳ סביב הדבר הזה, הרבה ראיונות, וביום רביעי בשבוע שעבר היה המפגש השלישי שהיה מיועד יותר להיכרות עם המגזר החרדי. נסענו לירושלים ל׳בית נצח יהודה׳, הגיעו לא מעט אנשים לפגוש את הציבור הזה ולראות מה עומד מאחוריו. יש פה אלטרנטיבה שהרבה מתחברים אליה, אין כאן שחור או לבן. השיח הזה מייצר מורכבות שנוגעת בהרבה אנשים ויש לזה פוטנציאל להתפתח״.
השיח חשוב, מה המטרה?
ברוך: ״בגדול אין לנו מטרה להגיע למסקנות, אנחנו לא מתיימרים לכך. המטרה היא לבנות איזשהוא אמון שנשבר, ואנחנו מבינים שהאמון הזה צריך להיבנות על ידי היכרות בשטח ולא מאחורי מקלדת וכותרות. בהמשך ניתן יהיה לפתח דברים אחרים. העיקרון המאוד פשוט של המפגשים הוא שאפשר להגיד כל מה שרוצים אבל לא איך שרוצים. שיח מכבד ונקי״.
״לא מתוך התנצלות״
מעבר לשיח החשוב, מה עם תוצאות הבחירות האחרונות? זה נכון שאם יש צד מנצח כולם מפסידים, אבל איך מכבדים את רצון הבוחר שרובו רוצה לכאורה רפורמה?
ברוך: ״אני בעד הרפורמה מאוד ורוצה שהיא תעבור. מעבירים את הרפורמה כי יש פה רצון הבוחר, עם זאת, אני מבין שיש משהו שמפריע מאוד לאנשים רבים והם חוששים מאוד ממנו. יכול להיות שאלה דברים אמיתיים, משהו שאנחנו פספסנו, או שיכול להיות שזה יסתכם בכך שאנחנו רק צריכים לעשות הסברה טובה יותר.
מצד שני, אני מבין שאולי אנחנו צריכים לבצע את הרפורמה קצת יותר לאט כדי שזה יתקבל בצורה בריאה ונכונה בעם ישראל, במיוחד אם יש כל כך הרבה אנשים שהיא מפריעה להם. אני אומר את הדברים לא מתוך התנצלות אלא מתוך צורה נכונה יותר״.
עמיר: "כשנכנסים לפרטים הטכניים אין סוף לדברים. לעשות רפורמה כל כך אהה…", הוא בורר את המילים, "תשמע, זה ממש שינוי. אני לא צריך להתחיל להגיד לך את כל האמירות הקבועות של 'שינוי המשטר', זה ממש משנה את פני החברה. אבל כשיש פחד וחרדה כל כך עמוקה בציבור באמת גדול בעם, אז יש מקומות שצריך ללכת על איזו דרך אמצע. הדבר החיובי פה זה שהרפורמה הזאת הצליחה ליצור קונצנזוס לגבי זה שצריך רפורמה.
אמרתי שאם יש צד מנצח כולם מפסידים. זאת אומרת שלדעתי אם יהיה פה מעבר מלא של הרפורמה כמו שהוצגה בהתחלה על ידי יריב לוין, זה יהיה רע מאוד למדינה. בסוף יש מציאות, ברור שמבחינה פוליטית 64 מנדטים שייכים לגוש הימין, אבל רפורמה שעושה שינוי גדול כל כך באופי של המדינה ועל משהו שכל כך הרבה אנשים גדלו וחיים ומאמינים – זה יכול באמת לפרק את המדינה. צריך הסכמה הרבה יותר רחבה למהלך כזה. שוב, אני לא אומר שלא צריך רפורמה, אלא שצריך למצוא משהו הרבה יותר מאוזן, כדי שאפשר יהיה להמשיך לקיים פה חברה שצד מסוים בה לא מרגיש שהוא נרמס".
שירתי שירות מלא בגדוד 51 של גולני ובקרב מילואימניקים יוצאי הגדודים הלוחמים אני לא מכיר יוזמות כאלה. למה כל מה שאנחנו רואים מגיע תחת יוצאי היחידות המובחרות?
״כבן אדם חילוני שרוב הסביבה שלי מתנגדת לרפורמה״, משיב עמיר בנחרצות, ״אני רואה אנשים שאיבדו את הדרך. אנחנו קוראים הרבה פעמים לחרדים ׳חרדים׳ – אני חושב שהיום הציבור החילוני הוא הציבור החרדי. הוא הכי חרד, הכי בלחץ. ראיתי אנשים שפשוט מאבדים את הדרך, וזה בא לידי ביטוי ביחידות המובחרות סביב מחאות שהיו גם גלנט, הטייסים או ׳אחים לנשק׳. יש משמעות ליוצאי יחידות מובחרות, בשיח הציבורי זה נחשב למשהו מאוד אליטיסטי. אז הם לא הרוב, לא כולם הם הקיצוניים האלה שמתנגדים 100% או תומכים 100%. יש פה דרך אמצע שרובנו נמצאים בה והשיחות האלה מראות קו מעודן, קו מחבר ומאחד. לאט-לאט הגיעו גם חבר׳ה מכיוונים אחרים בצבא״.
ברוך: ״זה התחיל יותר ביחידות המובחרות-מיוחדות. אני לא אוהב את המונח הזה, בעיניי אנחנו לא שונים מאף לוחם בכל מקום אחר מבחינת התרומה הכללית״, הוא מדגיש במאמר מוסגר, ״אבל באופן כללי, אני חושב שביחידות האלה מבחינת התאגדות האנשים בתוכן הן הרבה יותר משפחתיות, הדברים קורים הרבה יותר. כולם מכירים פחות או יותר את כולם ויחסית זה אותו DNA, חווית אותן חוויות וקיבלת את אותם העקרונות״.
מעבר לזה ברוך מוסיף כי היחידות המיוחדות קצת יותר מנותקות בעיניו. ״היית בגדוד 51 זה אומר שעשית קווים, אתה מתחכך עם השטח, יש לך יש טריגר לדבר על הדברים קצת יותר לעומק. אנחנו מסכנים את החיים שלנו במקומות מאוד מסוכנים, אבל בסוף חיים במרכז הארץ במציאות שהיא קצת מנותקת ושונה. לדעתי זו הסיבה שראשי המחאות היום מגיעים דווקא מהיחידות האלה״.
״אני מתחבר לדברים של ברוך״, אומר עמיר ומבקש להדגיש: ״זה התחיל אומנם דרך הסיפור של היחידות המובחרות, אבל המטרה היא לצאת החוצה הרבה מעבר להן״.
יש מי שלא מוכן להשתתף בשיח כזה ואומר ״אני תומך\מתנגד לרפורמה, עזבו אותי״?
עמיר: ״כן, כחילוני יש כאלה סביבי. לאחרונה הייתי בחתונה. ברוך אתה יכול לדמיין מי מהצוות״, אומר עמיר ושניהם צוחקים, ״הוא ואח שלו שגם שירת בשייטת, ממש נכנסו בי על זה – ׳מנחם עברת צד׳. יש היום אנשים שהאינטרס שלהם זה שהמגזרים רק יתרחקו יותר ויותר אחד מהשני.
אנחנו יכולים לראות את זה ב׳אחים לנשק׳ ששמעו על המיזם של ברוך ושלי וקמו הרבה קולות של ׳מה הם עושים׳, ׳אנחנו לא רוצים שיח מחבר׳ או ׳צריך להעמיק ולהקצין את הפערים׳. יש אנשים שרוצים להגיע לפיצוץ אמיתי. אז יש מי שזה לא בא לו טוב ולא מבין מאיפה באנו ואיך יש הרבה אנשים סביב המיזם שלנו״.
ברוך: ״זה נכון. מנגד, כמות ההודעות שאנחנו מקבלים מאנשים שמתרשמים מהמיזם ורוצים להתחבר אליו היא גדולה פי כמה. אנשים יוצרים איתנו קשר ואנחנו לא צריכים לרדוף אחריהם. לדוגמה, פורום בוגרים של מטכ״ל שהתחברו אלינו ועוד המון פורומים כאלה ששומעים ורוצים לעזור. למרות שיש מי שעדיין לא שם, בסוף הרוב המוחלט מעוניינים בצורת השיח הזאת״.
עמיר: ״אין ספק, הרב המוחלט בעד ואוהב את היוזמה. פנו אליי בכירים עם הרבה התלהבות סביב הדבר הזה״.
כשאתה אומר בכירים, אתה מתכוון לחברי כנסת ושרים?
עמיר: ״חוץ ממתן כהנא שנכח במפגש האחרון, יועז הנדל פרסם עלינו בטור שלו ב׳ישראל היום׳, התכתב איתי בוואטסאפ ופרגן״.
בימים שבהם הפוליטיקאים לעיתים קצת מרתיעים את הציבור, בפורום שיח לוחמים נזהרים. ברוך: ״במפגש האחרון של החרדים הגיע לדבר גם חבר הכנסת מש״ס, אברהם בצלאל. אנחנו עוד נזהרים מלחבר חברי כנסת, אנחנו רוצים לשמור על זה נקי. אולי בהמשך״.
״השינויים הגדולים באים מלמטה״
אתם מתכוונים להמשיך עם המיזם שלכם גם אחרי הרפורמה המשפטית?
עמיר: ״לגמרי, לגמרי, לגמרי. אנחנו מתכוונים להמשיך עם זה לכמה כיוונים. קודם כול, ככלי חינוכי – עצם זה שנצליח להכניס את הרעיון לתוך מערכת החינוך. הרי היום החברה שלנו משוסעת ומקוטבת ולא רק בגלל הרפורמה, אלא בעיקר בגלל בורות וחוסר היכרות. השיח הזה, לייצר מפגשים של מגזרים שחושבים שונה, קודם כול זה קונספט לעולם החינוך. מעבר לזה אני יכול להגיד שכבר פונים אלינו כל מיני גופים עסקיים ואפילו ביטחוניים, שרוצים להכניס את הקונספט הזה אליהם כדי לפתוח את העיניים ולייצר תחושה של אחדות ושל שותפות בתוך החברות והארגונים. כך שאנחנו לגמרי רואים את עצמנו ממשיכים בכיוון כזה, ורק מגדילים ומעמיקים את העשייה״.
ברוך: ״הרפורמה היא הסיפור של אתמול. המפגשים עצמם מתחילים בבריף קצר על הרפורמה ועוברים מהר מאוד לעניינים אחרים כמו דת ומדינה, כספים, ואיך המערכת הציבורית נראית – אלה דברים שרלוונטיים תמיד. כמו שעמיר אמר, בסוף זה להמשיך הרבה מעבר. ברור שהרפורמה הייתה טריגר אבל זה יושב על בסיס הרבה יותר עמוק. השאיפה היא להמשיך עם הציבור הבוגר ואם אנחנו רוצים להשפיע לטווח הארוך אז צריך להיכנס למערכת החינוך.
יכול להיות שעמיר ואני שירתנו יחד הרבה שנים ומכירים טוב אחד את השני, אבל אנחנו מכירים באספקטים מאוד מסוימים. לפעמים יש עניינים אחרים שהחיים הבוגרים מספקים, שהם מאוד רלוונטיים, ואנחנו לא מכירים אותם״.
המפגש הראשוני האמיתי בין המגזרים השונים קורה בצבא אחרי שלרוב הדעה האישית כבר מגובשת. אם הקשר בין המגזרים יתחיל עוד בכיתה ט זה ייראה אחרת?
עמיר: ״אין ספק ולשם אנחנו מכוונים. הסיפור הזה כבר השפיע מאוד על תכנים שאנחנו מעבירים ב׳חמש אצבעות׳. מאז שברוך ואני התחלנו את ׳שיח לוחמים׳ זה הפך לדיבור שכבר מגיע לבני נוער רבים שממש מתחברים לזה, אגב, הרבה יותר ממבוגרים. אצל בני נוער יש סקרנות לפגוש מישהו שונה מהם, ואם רק נותנים להם את ההזדמנות מגלים כמה רעב יש לזה״.
ברוך: ״כמובן שהמטרה היא להיכנס כמה שיותר מוקדם ולא לכבות שרפות, לבנות משהו נכון״.
בסיום השיחה המשולשת שלנו אני מבקש מעמיר ומברוך לסכם. עמיר בוחר לסיים בסיפור: ״אחרי המפגש האחרון בירושלים, בלילה קיבלתי טלפון מבחור חרדי שנכח במפגש, והוא אמר לי בצורה הכי כנה – ׳לא ידעתי שלחילונים אכפת מהציבור החרדי. כשראיתי שיש חילונים שבאמת אכפת להם ממני ובאמת רוצים שנחיה ביחד, זה נתן לי הרבה תקווה ואני אדבר על זה עם מי שרואים את החילונים כחיות׳. אנחנו לא באים להשפיע על המנהיגים שלנו או לשנות את הפוליטיקה. לדעתי השינויים הגדולים באים מלמטה דרך הדברים האלה, אני מאמין בזה״.
ברוך: ״בעולם היום ובמיוחד ברשתות החברתיות, אנשים מקצינים מבלי לפגוש את הדעה שכלפיה הם התבטאו. המציאות לא נראית כמו במדיה, זה לא באמת ככה. תדברו, תחוו, תבינו איך השני חושב ומה עומד מאחורי הדברים שלו. הדברים ייראו אחרת עם קצת יותר ענווה״. ■

פוליטיקה היא מקום מסובך. במקרים לא מעטים עומד נבחר הציבור בין בחירות אכזריות – בחירה בהתחייבויותיו לבוחר ובמאבקו למימושן, או בחירה בישיבה השקטה והמפנקת על כיסא המיניסטר, חנופה לצד הנכון, ועטיית ארשת הממלכתיות, מבלי ללכלך את הידיים במאבקים בבוץ הפוליטי.
יש כאלו שממשילים זאת להבטחות היהודי בתפילה בימי הדין: כאשר הוא מקבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה הוא מתכוון לכך באמת ובתמים. עד חנוכה בד"כ הוא כבר שוכח את ההבטחות. הבטחות פוליטיות הן מקבילות לכך, רק ששם פעמים רבות חנוכה חל כבר למחרת ההבטחה.
לתוך כל ה'נורמות לדוגמא' הללו, הגיעה עוצמה יהודית, עם אמירה נחושה: אנחנו לא נשכח את ההבטחות, לא את הדרך ולא את היעד. כי איתמר בן גביר לא בא לחפש משרה פוליטית, לא כיסא ולא שררה. אנחנו באנו לקדם אג'נדה יהודית נחושה, של עוצמה יהודית.
נכון, אנחנו רק שישה מנדטים ולא שישים וארבעה. אמת, לא הכל אנחנו יכולים לדרוש, אבל בארבעת החודשים מאז הקמת הממשלה הצלחנו להציג השיגים משמעותיים בדרך למימוש הבטחותינו: תקציב אדיר לשיקום המשטרה ומערכת ביטחון הפנים, שלל חוקים תקדימיים למאבק בטרור ובפשיעה – חוק פרוטקשן, חוק חיפוש כלי נשק, חוק שלילת קצבאות ממשפחות מחבלים, תחילת חקיקת עונש מוות למחבלים, תחילת ביטול חגיגת הבילויים בבתי הכלא, ועוד ועוד.
ועדיין, ישנם דברים שהם בנפשנו, ועליהם איננו יכולים לוותר. ארבעה חודשים של מדיניות 'הכלה' מול ירי טפטופים מעזה, אי פינוי ח'אן אל-אחמר, החזרת גופות מחבלים ללא תמורה, טרפוד הוראתו של השר בן גביר למיסוך אגפי מחבלים בבתי כלא, עיכוב שוב ושוב של החלטת הממשלה בנושא הציונות והטבות לחיילים משוחררים בפריפריה, ובימים אלו ממש – הפרת ההסכם הקואליציוני והפחתת הסכומים שסוכמו למשרד הנגב והגליל, תקציבים שהיו מיועדים לייהוד אזורים אלו.
הציבור שבחר בנו, עשה זאת כדי שנילחם על הדברים הללו. כדי שכאשר ממשלה תחליט 'להכיל' ירי מעזה, יהיה את בן גביר בממשלה שידפוק על השולחן ויאמר 'עד כאן'. זה קרה אחרי ארבעה חודשים שבן גביר שמע 'הסברים מלומדים' על רמדאן ושאר ירקות, וכאשר כלו כל הקיצין, הוא נאלץ להטיל סנקציות. איך תוך שבוע המדיניות פתאום השתנתה? תחליטו לבד. הציבור לא טיפש.
אנחנו יודעים שאולי לא כולם אוהבים כשאנחנו מנענעים לפעמים ממשלת ימין. אבל אנחנו בטוחים שהציבור שבחר בנו הוא הציבור הכי אידאולוגי במדינה, הוא מעריך עמידה אידאולוגית על עקרונות, ואנחנו – מביטים בעצמנו במראה ויודעים שעשינו את המעשה הנכון.
איך אנחנו יודעים שאנחנו עובדים נכון? כאשר עיתון 'הארץ, 'ידיעות אחרונות', 'ערוץ 13' ושאר ערוצי התעמולה, עוסקים בקמפיין שטנה על בסיס שעתי נגד השר בן גביר, אנחנו מבינים שהם לא מרוצים. אם הרשות הפלשתינית מנסה להוציא צו מעצר בין לאומי נגד השר בן גביר, סימן שהוא עושה בדיוק מה שצריך.
הם כמובן לא יזכירו את הרמדאן, שהיה השקט ביותר מזה שנים רבות, אחרי שהם הזהירו קודם כי "הפעילות של בן גביר במזרח העיר מבעירה את ירושלים ותביא גל טרור". הם כמובן לא מכילים את האהבה ומחיאות הכפיים שזכה להם השר בן גביר בבית העלמין בבאר שבע ביום הזיכרון, אז הם ממציאים סיפורי כזב על "אוטובוסים של תומכים שהגיעו למקום". אבל כאמור, ככל שהם ישתוללו, כך אנחנו בטוחים שאנחנו בכיוון הנכון.
ומצד שני, ביטחון פנים הוא לא רפורמה משפטית שאפשר לסיים את התהליך בתוך חודשים ספורים. איסוף מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים(!), החזרת משילות והרתעה הם תהליכים שלוקחים שנים רבות, לצרוך זה הגדלנו משכורות שוטרים, אישרנו אלפי תקנים חדשים לשוטרים, וכמובן – המשמר הלאומי, שתכליתו היא להתמקד בטיפול בפשיעה הלאומנית והפשיעה המאורגנת.
לצערנו, יש גם בין עיתונאי הימין אנשים שתוקפים אותנו. חלקם מ'אוהבינו' משכבר הימים, אחרים – קצרי רוח שמתמכרים לריגוש פוליטי זמני, ואינם מחוברים לחזון. להם נאמר, אינכם פוגעים בנו, אתם מחלישים את היכולת לעמוד על המשמר בדברים החשובים באמת למדינה ולעם ישראל.
אבל, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אנחנו כאן כדי להילחם. מבטיחים. ■

01
זה היה בלילה שבין שני לשלישי, 02:55 על השעון, הודעה לתקשורת של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: "מברך את ראש הממשלה על הפעילות היזומה בעזה. מדובר בהתחלה יפה. הגיע הזמן לשינוי המדיניות בעזה". במה מדובר אתם שואלים? 41 דקות קודם לכן דובר צה"ל פרסם: "ראשוני: צה"ל תוקף כעת מטרות של הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני ברצועת עזה. פרטים נוספים בהמשך". כך החל המבצע בעל השם המוזר 'מגן וחץ': בפעילות משותפת של צה"ל ושב"כ חוסלו שלושה מפקדים בכירים של הג'יהאד האסלאמי. בנוסף הותקפו אתרים לייצור אמצעי לחימה ומתחמים צבאיים של הארגון.
ביום שלישי בבוקר כתבה דפנה ליאל כי "בעוצמה יהודית מתדרכים שחידוש החיסולים הממוקדים הוא ניסיון של נתניהו לרצות את בן גביר לאחר שבירר מה ירצה אותו". חברי כנסת בליכוד הגיבו בגיחוך לדבר הזה.
בשעות אחר הצהריים של יום שלישי השבוע, התארח השר בן גביר ב'וועידת הביטחוניסטים', שם הוא חיזק את דבריו והבהיר אותם: "המבצע הזה הלילה קרה אחרי שבמשך ארבעה חודשים בתוך החדר, מחוץ לחדר, אני מדבר על סיכולים ממוקדים, אני מדבר על להחזיר לעצמנו את היוזמה. עוצמה יהודית מדברת ודורשת את הצעדים האלה". הוא הוסיף: "אני לא מחפש קרדיט, הסיפור כאן זה לא הקרדיט. אני שמח שהעמדה של עוצמה יהודית התקבלה, אני רק מקווה שמכאן והבא, המגמה של הממשלה תהיה מתקפה, יוזמה, חתירה למגע ולא הכלה ואיפוק".
דקות אחרי דבריו של השר בן גביר בוועידה, בסביבתו של חבר הכנסת אלמוג כהן אמרו ל'ישראל היום': "יש ניסיון לקחת קרדיט על החיסול בעזה. זה יוהרה להגיד דבר כזה. סיכול ממוקד תלוי בהבשלה מבצעית. כשיש תנאים וכשיש ידיעת זהב יוצאים לפעולה. מי שמספיק יהיר לחשוב שהשב"כ מביא ידיעת זהב בגללו – טועה".
אחרי שכתבתי דברים בשם אומרם והבאתי גאולה לעולם, אני מגיע לנקודה ולביקורת הבונה: התדרוכים של אותם גורמים בעוצמה יהודית לפיהם יש קשר בין המבצע הצבאי לרצון של ראש הממשלה נתניהו לרצות את השר לביטחון לאומי כדי לסיים את המשבר הפוליטי בין השניים, וגם דבריו של בן גביר עצמו בוועידה – כמעט הזויים בעיניי, ומוכיחים כי המפלגה בראשותו לא מבינה את גודל האירוע, את המעמד, אולי את המציאות. צר לי שכך אני כותב אבל אלה הם פני הדברים, ואני מקווה מאוד שיהיה שם שינוי כי בן גביר פועל כל כולו למען עם ישראל, זה ברור לי.
בבחירות האחרונות הצבעתי לבן גביר וסמוטריץ', בסדר הזה, כי אם לא היה איחוד בין השניים הקול שלי היה הולך לבן גביר. אם הבחירות היו נערכות היום או בשעה שאתם קוראים את הטור הזה, הקול שלי היה הולך לסמוטריץ', ולא לבן גביר.
02
נכון לכתיבת שורות אלה, זאת אומרת שלישי בערב, המבצע הוא די נקודתי. מניח שביום שישי כבר נדע יותר טוב מה היה בהמשכו. בכל אופן, כל הכבוד לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון גלנט על החיסולים הממוקדים. מקווה ומתפלל שנחזור לצורת הפעולה הזו באופן רשמי ולא רק תחת מבצע 'מגן וחץ'.
03
זוכרים את ענת קם? השם מצלצל מוכר? "הורשעה במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעה סודית ללא היתר, ונשאה עונש מאסר” – כך נכתב עליה בוויקיפדיה.
אז אותה ענת קם, שהיום היא עיתונאית ואושיית טוויטר לא קטנה, צייצה לאחר החיסולים בשלישי בבוקר: “להרוג מנהל של בית חולים. איזו בושה". אני בכלל לא נכנס לוויכוח אם חוסל רופא או לא, זה לא באמת מעניין אותי. ענת קם כתבה לי בתגובה לציוץ שלי על דבריה: "יש לך מענה ענייני חוץ מלהראות שאתה יודע לעשות גוגל?". אז ודאי שיש, פשוט קשה לי לקבל ביקורת על פעולות של מדינת ישראל ממי שהורשעה בעבירה חמורה, גם אם היא מודה שטעתה.
דבר שני, לפני כחודשיים וחצי הגיעו אנרכיסטים שמאלנים לביתה של חברת הכנסת טלי גוטליב, חסמו את פתח ביתה והודיע לה שהיא נשארת בבית. ענת כתבה בזמנו: "אפס אמפתיה לטלי גוטליב". לאחר שנשאלה מה עם הבת המיוחדת של גוטליב, השיבה: "כשחוטבים עצים עפים שבבים". אז היי ד"ר מעזה, היי ענת קם – "כשחוטבים עצים עפים שבבים".
שבת שלום. ■

במרכז קטיף מציינים ביום שלישי 19 שנים למשאל מתפקדי הליכוד על תוכנית ההתנתקות שהתקיים בי"א אייר תשס"ד. העיתונאית שירית אביטן (ישראל היום) הנחתה פאנל סוער עם פרופסור יובל אלבשן וד"ר גדי טאוב, על התנהלות המדינה בזמן ביצוע העקירה מגוש קטיף, על ריסוק זכויות אדם ודמוקרטיה ועל ההתגייסות המלאה של כלל מערכות השלטון והתקשורת לטובת הצלחת התוכנית.
בתחילת הפאנל הודה אלבשן כי חלק גדול מהמוטיבציה לביצוע הרפורמה המשפטית נובע מתוכנית ההתנתקות והמאורעות שקדמו לה, "על האמירות של בית המשפט לאורך השנים ש'אנחנו מגנים על מיעוטים', 'אנחנו מול שלטון הרוב', שזה באמת תפקידה של הזרוע המשפטית להיות אנטי רובנית – נגד הרוב, אבל כשזה הגיע לפינוי גוש קטיף, הזרוע הזאת לא תפקדה, א לא ההפך, היא הצטרפה לאגרוף של הממשלה".
אלבשן הדגיש כי למרות שהוא תמך בתוכנית, הדרך בה נעשתה היתה, "אנטי-דמוקרטית בעליל", כלשונו: "רמסו את חופש הביטוי, הורידו אנשים מאוטובוסים לפני שהם מגיעים ולא רק בדרך לכפר מימון. כל הזכויות של החשודים והחשודות, כל הזכויות הפליליות נרמסו. וכל הדברים האלה נעשו תוך כדי המאבק הזה, ברשות ובסמכות כשעמיתים שלי אמרו 'זה הזמן לדיקטטורה חוקתית'. כל האנשים שרוממות זכויות האדם בגרונם לא עשו את תפקידם. מה שעשה אריק שרון בתוך הליכוד, ומה שעשתה אחר כך הכנסת בחקיקה ומה שעשה בית המשפט, אין ספק שזה הפצע המדמם שגורם בעיני לרפורמה הזאת להיות קיצונית מידי, אבל אי אפשר להבין אותה בלי להבין את אותו הפצע".
ד"ר טאוב טען כי זרעי ההפיכה המשפטית החלו עם עליית הימין לשלטון בשנת 1977, ותיאר כיצד בבית השמאלני בו גדל היתה תחושה קשה מאוד לאחר בחירתו של בגין. "האליטה הזאת לא היתה מוכנה להשלים עם זה שהיא צריכה להשתתף בשלטון עם הציבור כולו, ובעיקר לא עם המזרחיים, ומאז היא העבירה את מוקדי קבלת ההחלטות למקומות שהיא המשיכה לשלוט בהם".
לכן לדעתו "יש מאבק בין הדמוקרטיה המיוצגת על ידי הרפורמה, ובין האוליגרכיה שרוצה לשמור את כוחה להחליט למרות שהיא מיעוט. אנחנו מתמודדים פה עם אליטה שמרדה בעצם סמכותה של המדינה".
העיתונאי אורי לוי: "אם התקשורת הייתה יותר מגוונת לא בטוח שתוכנית ההתנתקות הייתה יוצאת לפועל"
ראש מחלקת החדשות בערוץ הראשון בתקופת ההתנתקות היה העיתונאי הוותיק אורי לוי, וגם הוא התראיין אצל שירית אביטן כהן במסגרת יום העיון.
על הגיוון בתקשורת, אמר לוי כי "השאלה היא מה היה קורה אם התקשורת המגוונת של היום הייתה קיימת אז. אם היו פאנלים כמו שיש היום כמובן שהציבור היה מקבל מגוון דעות רחב יותר, לא בטוח שהתוכנית הייתה יוצאת לפועל. למרות הכל, אני עדיין מאמין כי היה צריך לפנות את גוש קטיף לטובת התושבים".
לוי הסביר כיצד הוא רואה את תפקידה של התקשורת: "בראש ובראשונה להיות מגוונת. הייתי רוצה לראות גיוון אפילו כיום, משום שאנו מקבלים כמעט את אותה תמונה אפילו שהיא מגיעה ממקורות מידע שונים".
לוי אמר כי גם בהתנתקות "הרגשנו המון אמפתיה. אף אחד לא אמר לנו איך לדבר על שרון ואילו מסרים להעביר לציבור. השתדלנו כמערכת החדשות של הערוץ הראשון לא להביע דעה, אלא להביא את הדברים כמו שהם", מסביר לוי.
לגבי השידור החדשותי בהתנתקות אומר לוי: "זה היה מבצע שידורים אדיר. לגבי נושא אתרוגו של שרון בתקשורת, על ענייני האי היווני וכו', איני יודע. קשה לי לשער במחשבה אחורה אם היה או לא היה. לא ניסינו להסתיר את הנעשה בגוש קטיף בימים ההם, להיפך, נתנו למתנחלים שם לדבר בכל הזדמנות".
לסיום אמר: "לא הסתרנו לרגע את העמדה שלנו על ההתנתקות, שזה היה מהלך חריף מאוד, משפחות שלמות שהמתינו לכוחות הביטחון שיקחו אותם מביתם. מי שאומר אחרת אני מפנה אותו לסרטי השידור מאותה התקופה. התחושה הייתה שההתנגדות לגירוש הינה לגיטימית וזוהי זכותם של המתיישבים". ■

"כשיש אפשרות למנוע מלחמת אחים בהידברות, אני כראש הממשלה לוקח פסק זמן להידברות", כך אמר ביום שני השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, והסביר: "אנחנו עומדים על הצורך להביא את התיקונים הנחוצים במערכת המשפט, וניתן הזדמנות כדי להשיג הסכמה רחבה. לכן, מתוך אחריות לאומית, החלטתי להשהות את הקריאה השנייה והשלישית של החוק במושב הזה של הכנסת, כדי לתת זמן לנסות ולהגיע להסכמה רחבה, לקראת החקיקה במהלך המושב הבא. כך או כך, נביא רפורמה שתחזיר את האיזון שאבד בין הרשויות, תוך שימור ואף חיזוק של זכויות הפרט".
שלא כמו התחושות בקרב מצביעי המחנה הלאומי, נתניהו שפתח את הצהרתו תוך הצגת 'משפט שלמה' הידוע, סיים אותו בצורה אופטימית: "הדרך שלנו צודקת. רוב גדול בציבור מכיר היום בנחיצות של רפורמה דמוקרטית במערכת המשפט. לא ניתן שיגזלו מהעם את הבחירה החופשית שלו. לא לוותר על הדרך שלשמה נבחרנו, אבל כן נעשה ניסיון להשיג הסכמה רחבה".

"חייבים להגן על הדמוקרטיה בישראל"

מאז הכריז שר המשפטים יריב לוין על התכנית שלו לשינוי מערכת המשפט, בכלי התקשורת הכללית 'פורום קהלת' הוזכר בצורה שלילית, כמי שארגון שפוגע במדינת ישראל. פרופסור אבי בל הוא עמית בכיר בקהלת, ושמו עלה השבוע לכותרות בעקבות יחס לא מכבד ואף משפיל אותו ספג בתכנית 'אופירה וברקוביץ'. פרופסור בל הוזמן לאולפן אך לא קיבל את הזמן להציג את עמדתו.
"זה נושא שאני עובד עליו, הצורך בשיקום הדמוקרטיה על ידי רפורמה משפטית. אני עובד עשרות שנים בנושא הזה שלדעתי הוא מהנושאים החשובים ביותר במדינת ישראל", מסביר פרופסור בל בשיחה עם 'גילוי דעת'. "אני חושב שלאט לאט, בגלל השינויים שעשו במערכת המשפט, אנחנו מאבדים את הדמוקרטיה במדינת ישראל, וזה פוגע בהרבה מאוד דברים, בהרבה מאוד ערכים שמשותפים לכלל המחנות. לכן חיוני לעשות רפורמה מקיפה במהירות האפשרית. להחזיר אותנו למקום שהיינו לפני המהפכה המשפטית של אהרן ברק וחבריו".
איפה היינו לפני המהפכה של אהרון ברק? במה אנחנו מדינה פחות דמוקרטית היום?
"המהפכה המשפטית של ברק שינתה את מערכת המשפט מקצה לקצה. יש דברים שפגעו בכלכלה, בזכויות נאשמים ובכלל בזכויות. אבל מבחינה דמוקרטית, איך המהפכה של ברק פגעה בדמוקרטיה זה מאוד פשוט: עד המהפכה של ברק היינו משטר 'פרלמנטרי-ווסטמינסטריילי', פלוס מינוס מה שיש באנגליה. היום יש לנו שיטה בה כל הגופים הנבחרים כפופים למעין 'בית לורדים', לבית משפט שיש לו כוח בלתי מוגבל, שמתערב בכל נושא; פוסל את חוקי הכנסת – דבר לא קרה קודם לכן, בית משפט שמוכן לפטר שרים – גם לא היה בעבר, בית משפט שקובע לנו שאסור לצאת למלחמה, שסגר את תחנת ערוץ 7 – הוא בעצם עושה את הכל היום.
"זה דבר שלא קיים באף מדינה דמוקרטית בעולם. העניין הזה פוגע בערך הבסיסי ביותר של הדמוקרטי – שלטון עצמי. זה לא מכבד את האוטונומיה של העם ושל היחידים שמרכיבים את העם".
מה יקרה אם הרפורמה לא תעבור? נתניהו הכריז על פסק זמן, החלה הידברות, ואנחנו מבינים שישנה אפשרות שהרפורמה לא תעבור.
"אנחנו בשחיקה מתמדת של הדמוקרטיה במדינת ישראל, ואם לא נעצור את זה עכשיו השחיקה תמשיך והיא תעשה עוד ועוד נזק עד שמשהו מהרפורמה כן יעבור. אנחנו בסכנה לאבד את הדמוקרטיה".
אם הרפורמה לא תעבור אנחנו בסכנה לאבד את הדמוקרטיה?
"כן, לצערי הרב".
אבל זה מצב מתמשך של כמעט 30 שנה.
"תהליכים בבתי משפט, השינויים שעושים, הם איטיים. אבל זה לא אומר שהם לא קורים, הם מתרחשים מול העיניים שלנו, אנחנו רואים את זה יום יום. דמוקרטיה לא מאבדים ביום אחד, זה הליך שלוקח זמן ועד שמזהים אותו כבר עלול להיות מאוחר מדי. לא קל לשנות שלטון. זה לא היה קל למהפכה של ברק לשנות הכל. זה התחיל ונמשך במהלך כל הקריירה של ברק, 24 שנים בבית המשפט, ועד לימים אלה. מדובר בתהליכים מאוד איטיים. אם הרפורמה תעבור זה גם לא ישנה את המשטר מיד, אלא לאט-לאט ישקם את הדמוקרטיה. אני מקווה שהרפורמה תצליח לבלום את השחיקה בדמוקרטיה".
מה אתה עונה לטענות של החוששים מבעיות כלכליות שתיצור הרפורמה?
"אני מסכים עם הערכים של אלה שטוענים שהם נגד הרפורמה, זאת אומרת – אני מסכים שחייבים להגן על הדמוקרטיה במדינת ישראל, חייבים להגן על העצמאות השיפוטית, חייבים להגן על שלטון החוק.
"הכלכלנים שאומרים 'עצמאות שיפוטית בשלטון החוק' הם חיוניים לשגשוג הכלכלי של מדינת ישראל, והם צודקים ב-100%. אם אנחנו נפגע חס וחלילה בשלטון החוק ובעצמאות השיפוטית אנחנו נפגע בכלכלה. העניין הוא שאני חושב שהם לא מבינים בדיוק מה המצב המשפטי היום ומה יש ברפורמה. כי מי שמתבונן במציאות מבין שכרגע המהפכה המשפטית של ברק היא זאת שפוגעת בשלטון החוק, היא זאת שהכניסה פוליטיזציה לשליטה, ומי שחושב שפוליטיזציה של המשפט גורמת לשחיקת העצמאות השיפוטית – ואני מסכים עם זה – צריך להבין שהרפורמה היא שתציל את הכלכלה ולא להפך. הרפורמה לא תפגע, היא תציל".

"על כל הנושאים האלה אני מדבר איתם שנים רבות"

פרופסור אבי בל הוא חבר הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות בר אילן וסן דייגו, והוא כאמור עמית בכיר בפורום קהלת. תחומי העניין האקדמיים שלו: קניין ותיאוריות של קנין, משפט בינלאומי פומבי, משפט ציבורי, הסכסוך הערבי-הישראלי וניתוח כלכלי של המשפט והוא נחשב לאחד החוקרים המובילים בישראל בתחום זה. בל חבר הן באגודה הישראלית למשפט וכלכלה והן במקבילתה בארצות הברית, the American Law and Economics Association. בל קיבל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת שיקגו ודוקטורט מאוניברסיטת הרווארד. הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות פורדהם וקונטיקוט. כמו כן כיהן כעמית אורח בפרויקט על יסודות המשפט הפרטי בבית ספר למשפטים באוניברסיטת הארווארד.
עם כל ה'עליהום' על פורום קהלת, מה החלק של קהלת ברפורמה?
"מה שהוביל לרפורמה זו הבנה שיש בעיה עם המהפכה המשפטית של ברק, והנזק שהיא עשתה למדינה, והחובה לעשות משהו כדי לתקן. אני חושב שכמעט כל אנשי קהלת מבינים את זה, והם לא היחידים במדינה שמבינים את זה, רבים מבינים.
"כאשר ברק הכריז על המהפכה החוקתית הייתי סטודנט, ואני זוכר כמה היא היתה שנויה במחלוקת. רוב העמיתים של השופט ברק דאז באקדמיה, באוניברסיטה העברית – לא הסכימו איתו. אז נכון שהייתה שחיקה מאז באקדמיה, שאנשים איבדו את הרצון להגן על דמוקרטיה מפני המהפכה הזאת. אבל יש רבים במדינה הזאת שיודעים שמהלך של תיקון הוא חשוב.
"קהלת כארגון דוגל בכמה רעיונות, לדוגמה – חירות הפרט, ציונות, דמוקרטיה ומשילות. קהלת שמח לספק את השירותים המקצועיים ואת הידע לכל מי שרוצה לקדם את הנושאים האלה. ברור שבעניין הזה, שאני חושב שמגן על הערכים הללו – לקהלת יש הרבה מה להציע".
מתי אתה נחשפת לתוכנית של לוין לשינויים במערכת המשפט?
"על המתווה הספציפי של לוין גיליתי כמו כולם, כאשר הוא נאם בשידור חי. את הרצון שלו ואת העקרונות שהובילו אותו, למדתי לפני הרבה שנים. הוא מדבר על זה שנים רבות, ודיברתי איתו. אותו דבר עם שמחה רוטמן שלא מדבר על זה לראשונה בימים אלה, הוא מדבר על כך שנים רבות. מצטער שקראתי לו שמחה, הוא סטודנט שלי לשעבר ואני זוכר אותו כסטודנט טוב", צוחק פרופסור בל. "שמחה מאוד חכם. כסטודנט הוא היה כמו שהוא היום – פיקח, מתעניין בחומרים, לא מפחד לדבר, דעתן, אבל מקשיב.
"על כל הנושאים האלה אני מדבר איתם שנים. שוב, הם מדברים על זה שנים ארוכות, הם כתבו על זה, נאמו על זה והציעו חוקים בעבר. הצעות החוק שאנחנו רואים הן לא חדשות, הפרטים משתנים עם הזמן, אבל יש הצעות שכבר היו על שולחן הכנסת מספר פעמים".
בחודשים האחרונים הרפורמה הוציאה המונים לרחובות, ונראה שהמחאות נמשכות גם לאחר ההודעה של ראש הממשלה על הרצון להגיע להסכמות.
"ההופתעתי מעוצמת ההתנגדות לרפורמה. אני חושב שהגנה אמיתית על הדמוקרטיה צריכה להיות משימה משותפת. הרוב המכריע של העם ישתתף בזה וירצה את זה. חבל מאוד, חבל מאוד לראות – לא את העוצמה – אלא את הפסים אליהם הגיעה ההתנגדות לרפורמה".
אז אולי יש מקום למשאל עם ולאחריו לאנשים כבר לא יהיה מה להגיד – לטוב ולרע.
"אני חושב שזה נכון מאוד להגיע למשהו שהעם יאמץ במנגנון הדמוקרטי. המנגנון הדמוקרטי הרגיל שיש לנו זה חקיקה על ידי הכנסת, שהוא הגוף הנבחר. אבל אני בעד כל מנגנון דמוקרטי שיצליח לעשות את זה. מה שלא טוב זה לתת לשחיקה במערכת להמשיך ולאמץ כל מיני שיטות של מריחת זמן. מה שנעשה – בואו נעשה בצורה מסודרת, בצורה יעילה, בצורה מהירה יחסית – וכן, עד כמה שניתן בצורה מוסכמת". ■

מעצרים המנהליים עלו שוב לכותרות בעקבות ההתפרעויות בחווארה שהגיעו בתגובה לרצח האחים הלל ויגל יניב הי״ד. בסוף השבוע שעבר חתם שר הביטחון יואב גלנט על צווי מעצר מנהליים לשני יהודים, אחד בעל משפחה והשני קטין.
בואו נעשה סדר: ביום חמישי האחרון בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערר ארגון חוננו, והורה על שחרורם בתנאים מגבילים של שמונה מתיישבים שנעצרו בחשד למעורבות בהתפרעויות בחווארה. ממש לאחר מכן חתם גלנט על מעצר מנהלי כנגד שני מתיישבים. הם נעצרו בצו המנהלי דקות לאחר ששופטת המחוזי בירושלים חנה מרים לומפ קבעה כי ישוחררו ממעצר.
ב-ynet פורסם בהמשך כי גורם ביטחוני בכיר הסביר שהשניים ״ביצעו ותכננו פעולות אלימות נגד כוחות הביטחון״. בנוסף, גורם ביטחוני אחר הסביר כי ״השניים הם ממחוללי הפוגרום במאורעות חווארה״.
אבל מהו בכלל מעצר מִנהלי? מדובר בהשמת אדם בתנאי כלא ללא משפט, וללא אישום. המעצר לא נועד לצורך חקירה או משפט ולא לצורך הגנה על העצור. לרוב, מעצר מנהלי נעשה מטעמי ביטחון, בטענה כי העצור עלול לסכן את ביטחון המדינה. מעצר מנהלי מוגדר בחוק בחלק מהמדינות הדמוקרטיות, אולם בדרך כלל לא נעשה בו שימוש.
בחוק הישראלי, המעצר המנהלי ינק בעבר את סמכותו מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 שתקפות מאז שלטון המנדט הבריטי בישראל. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום, אשר מאפשר מעצרים מנהליים רק בזמן מצב חירום לפי חוק-יסוד: הממשלה, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל מעולם, כך גם תוקפו של חוק זה לא פג מעולם והוא זה שמאפשר את המעצרים המנהליים.

הקריטריונים למעצרים מנהליים:

׆ לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לתקופה של עד שישה חודשים אם קיימת סבירות שאותו אדם פוגע בביטחון המדינה.
׆ לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המנהלי.
׆ לרמטכ״ל סמכות לעצור אדם ל-48 שעות.
׆ על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור.
׆ דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות.
׆ ניתן לערער על המעצר בפני בית המשפט העליון.
׆ לשופט מחוזי ישנה סמכות לבטל את הצו אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים.
׆ סמכויות שר הביטחון לפי חוק זה אינן ניתנות להאצלה.
׆ שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק.
ישנם הבדלים בין מעצר מנהלי בשטחי מדינת ישראל לבין מעצר שכזה ביהודה ושומרון. בשטחי ישראל יכול רק שר הביטחון להוציא צו מעצר מנהלי, והעציר חייב להיות מובא בפני נשיא בית משפט מחוזי תוך 48 שעות ממועד מעצרו, וכן תוך שלושה חודשים ממועד הדיון האחרון על נשיא בית המשפט המחוזי לדון מחדש במעצר. כמו כן רשאי העציר לערער על המעצר לבית המשפט העליון.
ביהודה ושומרון, יכול כל מפקד אזור וכן כל מפקד צבאי שהוסמך לכך על ידי מפקד אזור, להוציא צו מעצר מנהלי. תוך שמונה ימים ממועד ביצוע המעצר המנהלי צריכה להיערך ביקורת שיפוטית על ידי שופט של בית משפט צבאי, בכל צו חדש שמוצא על הצו הקודם על שופט צבאי לדון מחדש במעצר. העציר רשאי לערער על החלטת השופט בביקורת השיפוטית בפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים. החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין זה כפופה לביקורת בג״צ.
על פי נתונים שפורסמו באתר ״הארץ״, מספר העצירים המנהליים המוחזקים בכלא הישראלי עמד באוגוסט 2022 על 723, כאשר 11 הם ערבים אזרחי או תושבי ישראל והיתר ערבים פלשתינים. אליהם ניתן להוסיף את שלושה יהודים: אברהם ירד שצו המעצר שלו, שהוארך בעבר, צפוי להסתיים בעזרת השם בתחילת חודש ניסן. שני היהודים הנוספים שלהם ניתן צו ביום חמישי, הם – אליחי כרמלי (נשוי ואב לילד) שביום שישי האחרון פורסם כי גלנט האריך צו המעצר המנהלי כנגדו, וצדוק, קטין כבן 17.

״כבר שנה וחצי לא נותנים לו מנוח״

צדוק נמצא כבר ברצף בן שנה וחצי של צווי הגבלה מנהליים שונים – ׳מעצר ישוב׳ ביצהר, מעצר בית לילי ומעצר בית מלא. צדוק נעצר למחרת הפיגוע והפרעות בחווארה, וכעת עם הצו המנהלי הוא שוהה במגרש הרוסים כאשר בית המשפט יכול לבטל, לקצר, או לשנות את העונש בחלופה אחרת. כך אכן קרה ביום שני, עם רדת הגיליון לדפוס: המעצר המנהלי קוצר מארבעה חודשים לפחות מחודשיים.
בשיחה עם ׳גילוי דעת׳ מספר אביו של צדוק: ״כבר שנה וחצי לא נותנים לו מנוח בגלל שהוא משתייך ל׳הארדקור׳ של נוער הגבעות, הם ממש מתארחים אצלנו בבית. צדוק הוא בחור דומיננטי באופי אז מתמקדים בו במיוחד. תוך כדי שהוא נמצא בצווי הגבלה מנהליים הוא לא יכול לעשות שום דבר. זה לא שהוא עשה, הם פשוט רוצים דרכו לשבור את החבורה״.
לפני כשלושה שבועות, שעה לאחר הפיגוע ברמות, האב, כך לטענתו – קיבל הודעה מרכז שב״כ, והוא מקריא לנו אותה, מילה במילה: ״אנחנו אחרי פיגוע קשה מאוד, הדם של כולנו רותח. יחד עם זאת לא אתן לצדוק להפר את מעצר הבית ולעשות בלגן בגזרה. שלא יהיו לזה השלכות״. ״כלומר״, אומר האב, ״עוד לפני שצדוק עושה משהו כבר מחליטים שהוא הולך לעשות״.
אם האיום הראשון לא הספיק, אחרי הפיגוע בו נרצחו הלל ויגל יניב הי״ד, קיבל האב שיחת טלפון מרכז השב״כ, ושוב, נשמע הוא אוים שאם לא יעצור את צדוק זה ייגמר באסון. ״צדוק במעצר בית, הוא נמצא בבית. הם בודקים אותו כל הזמן. אין הפרות, אין משהו שהם יכולים להאשים אותו – ובכל זאת הם עצרו אותו יום אחרי, באירועים בחווארה. הגיעו אלינו בחמש בבוקר״.
האב ממשיך ומגולל את השתלשלות האירועים: ״בית משפט בשלוש ערכאות שונות אמר – אין ראיות. עצרתם אותו על בסיס מידע מודיעיני שלא משתקף במציאות. אין ראיות שעוברות את הרף הפלילי, שאומרות שנעשתה פה עבירה פלילית. זאת אומרת, זה רק השב״כ החליט כך. האם השב״כ יודע מה הוא אומר או לא יודע מה הוא אומר?״, תוהה אביו של צדוק. ״אף אחד אפילו לא שואל, כי שב״כ זה קודש, שב״כ הרי יודע מה הוא אומר ועושה. לכן בהמשך כשהביאו את הצו לגלנט הוא אפילו לא בחן את התיק. פשוט חתם חתימה עיוורת כי הוא סומך עליהם מאה אחוז. זה אחד הדברים שצריך להציף – האם אנחנו יכולים לסמוך על השב״כ במאה

רגע לפני ההצבעה הראשונה על הסעיפים הראשונים של הרפורמה במערכת המשפט, ורגע לפני המראות הלא נעימים שנצפו במליאת הכנסת עקב השינויים שמבקש לעשות שר המשפטים, יריב לוין, אני משוחח עם שר התקשורת לשעבר, יועז הנדל. ״הרפורמה לא מדויקת לדעתי״, הוא אומר.
״אני חושב שחלק ממנה נועד להכניס ׳אצבע בעין׳ ולא נוצר מתוך חשיבה ארוכת טווח, במקום לבצע תיקונים משפטיים מאוד מאוד נדרשים, שאני באופן אישי בעדם. כדי לעשות את השינוי צריך להיות מדויק ולא לשלוף מהמותן. לתחושתי הכניסו פה מלא עיזים כדי שלאחר מכן, אם יבקשו לחזור אחורה, יהיה אפשר לסגת. רק שהעיזים כל כך גדולות שהן מייצרות התנגדות כל כך עזה״.
יש סעיף אחד שהוא ׳אצבע בעין׳ לדברי הנדל – פסקת ההתגברות ברוב של 61 חברי כנסת. ״אף אחד לא חושב שלעולם חוסן, שלא תהיה פה ממשלה של השמאל והרשימה המשותפת שיחד תגענה ל-61, זה תרחיש סביר. אם אתה נותן כוח בלתי מוגבל לאותם 61 ללא איזונים ובלמים עם הרשות השופטת – אפשר לעשות הכול.
המפסידים הכי גדולים בהקשר זה הם החרדים. רפורמת הטלפונים הכשרים שהעברתי הוקפאה בבג״צ. תאר לך שברוב של 61 ניתן יהיה לשנות את זה. זה ממש חרב פיפיות. מדברים על ההתנתקות, שלא הייתה ביקורת שיפוטית. נניח שהצלחת עכשיו למנות שופטים ויש גיוון בבית המשפט, תהליך שנדרש ומוסכם על ידי חלקים גדולים בחברה הישראלית, מה זה משנה אם יש לך פסקת התגברות ברוב של 61 ומחר מישהו רוצה לפנות את יהודה ושומרון. לדעתי רוב של 61 זה לא סביר״.
הנדל בעד פסקת התגברות ברוב של 65, וטוען כי המספר הוא כלל לא העניין: ״אני לא חושב שהמספר הוא מקודש. מה שמקודש בהקשר של המהפכה המשפטית – אתה קורא לזה רעשי רקע, וזה שאנחנו מתפוררים וקורעים את העם. בעוד כמה עשורים אם יישב היסטוריון הוא לא יתעניין ב-64 או 65 לפני שהמדינה התפוררה, זה לא יעניין אף אחד. אני לא מכיר מישהו שמסר את חייו למען אצבע נוספת בפסקת התגברות״. 

מנגד אומר הנדל כי ברפורמה ישנם מספר סעיפים שעליהם לא מושם מספיק דגש: "למשל הפרדת תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – זו משימה סופר משמעותית. בנוסף, עניין שכמעט ולא נדון ואם אני הייתי במקום הממשלה הייתי הולך על זה בכל הכוח בשל היותו קונצנזוס מוחלט – מינוי שופטים. חלק מבעיית המשילות שלנו היא שלמשל מגיע עבריין בדואי שביצע עבירות חקלאיות, ואי אפשר לעשות איתו כלום כי אין שופטים ואין מספיק כוח אדם בבית המשפט". 

למרות נוכחותם של חברי כנסת, כלכלנים בכירים והייטקיסטים במחאות נגד הרפורמה המשפטית, כולם המתינו לעמדתו של אדם אחד – אלחנן פלהיימר, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, ששמר על שתיקה למשך תקופה ארוכה ונמנע מהתערבות אישית או ארגונית בנושא. ב 15- בינואר הופרה השתיקה והעמימות התפזרה כשהחליט לפרסם מכתב רשמי בו הבהיר כי הארגון שמאגד תחתיו 400 אלף סטודנטים לא יתמוך ברפורמה אך גם לא יצא לרחוב במחאה נגדה. המכתב הוביל לשורת התבטאויות נגדו, החל מחברי כנסת ועד ארגוני שמאל, כאשר אחד מהם אף 'זכה' לקבל מכתב התראה לפני תביעת דיבה אחרי שקרא לו "פשיסט", "מריונטה" ו"מפיץ תעמולה פוליטית ושקרית מטעם". כשממשלת בנט-לפיד נבחרה, פלהיימר קיבל
כמות פניות עצומה מקרב מחנה הימין, סטודנטים ופוליטיקאים גם יחד, בדרישה כי יפעל להפלתה, אך גם אז הוא סירב בתוקף לנקוט עמדה. ״אמרתי לכולם שהממשלה לא פגעה בסטודנטים ולא עשתה לנו משהו רע ספציפית אז אין לנו מקום למחות נגדה״, הוא מספר בראיון בלעדי ל׳גילוי דעת׳. ״בסוגיית תכנית ׳ממדים ללימודים׳ עשינו מחאה במהלך ההצבעה. עכשיו הפניות
שמגיעות הן אותו דבר רק מהצד הפוליטי השני: לבוא להפגנות נגד הממשלה, להצטרף למחאה ועוד קריאות רבות, כולל טורים בכלי תקשורת שתוקפים אותי אישית ואומרים שההנהגה של ההתאחדות פחדנית. אני לא מסכים, יש פה הנהגה
אחראית שמבינה שהארגון הזה צריך לשים סוף לפוליטיזציה שהייתה פה ולהתעסק רק בדברים שקשורים לסטודנטים. אם מחר בבוקר תהיה פגיעה משמעותית בשכר הלימוד אני אעשה כל מה שצריך נגד זה אבל ההתאחדות לא צריכה להיות במחוזות המפלגתיים״.
אז למה החלטת לפרסם את המכתב ולא להמשיך לשמור על עמימות?
״הגיעו המון פניות מהשטח ומגורמים חיצוניים ששאלו איפה ההתאחדות ולמה היא לא מממנת ותומכת במחאות. בסופו של דבר היו לנו שתי אופציות – להתעלם ולא להגיב, או להגיב באופן ברור לגבי מה שאנחנו חושבים. בחרנו באופציה השנייה״.
ההחלטה התקבלה בתום התייעצות עם ההנהגה וצוות ההתאחדות, כשבסופו של דבר פלהיימר הוא זה שהכריע על פרסום את המכתב. ״כמנהיג לפעמים צריך לקבל החלטות אמיצות ולעשות אותן וגם להתמודד עם ההשלכות. בשיחה שהייתה לי עם ראשי האגודות, היה קונצנזוס על כך שההתאחדות לא צריכה לקחת צד. שים לב שאין אף אגודת סטודנטים מקומית שמביעה
עמדה ברורה בנושא. אין לי ספק שאם היינו עושים שימוש בתקציב ומעודדים את הרפורמה, אז היה כאן ציבור סטודנטים מאוד מתוסכל ובצדק. וכך גם להיפך״.