אלישע בן קימון

חקירה באזהרה

תוך שניות הוא מנסה לקום ואז הוא נורה בשנית ומותו נקבע במקום. אלא שאז מתפרסם תיעוד ממצלמת רכב של החלק האחרון של האירוע. "הוצאה להורג", זעקו פוליטיקאים, "אלאור עזריה 2", צייצו אנשים.

01
השבוע סערה המדינה סביב חקירת לוחמי מג"ב – רס"ר ל' ורש"ט ש', לאחר שנטרלו את מחבל שביצע פיגוע דקירה סמוך לשער שכם. בפיגוע שמתועד מתחילתו ועד סופו נראה המחבל, צעיר תושב סלפית, מתנפל בדקירות סכין על אברהם אלמליח, צעיר חרדי, ופוצע אותו. לאחר מכן הוא מנסה לדקור את הלוחמים שנמצאים בזירה ואלו מבצעים לעברו ירי ממנו הוא נופל. תוך שניות הוא מנסה לקום ואז הוא נורה בשנית ומותו נקבע במקום. אלא שאז מתפרסם תיעוד ממצלמת רכב של החלק האחרון של האירוע. "הוצאה להורג", זעקו פוליטיקאים, "אלאור עזריה 2", צייצו אנשים.
שעות חולפות ובמחלקה לחקירות שוטרים מחליטים לזמן את שני לוחמי מג"ב ל"חקירה באזהרה". נשקם נלקח מהם, ולאחר החקירה הם משוחררים ללא תנאים.
02
מתפתחת סערה רבתית ואז פרקליטות המדינה מוציאה את ההודעה הבאה: "נבהיר כי מקום בו אזרח נהרג כתוצאה מירי שוטרים, מח״ש מקיימת הליך בדיקה/חקירה בהתאם לנסיבות. מדובר בנוהל קבוע ושגרתי, ולכן אין בקיומה של החקירה כדי להטיל דופי בהתנהלות השוטרים באירוע. חובתה של מח"ש באירועים מעין אלה לשמור בקפידה על דרישות החוק והצורך החיוני להגן על חיי אדם באשר הוא אדם ובין החובה לאפשר ללוחמי המשטרה להגן באופן אפקטיבי, ללא מורא, על חיי הציבור מפני גורמים עוינים. מתוך הכרה בכך שהשוטר הנקלע לאירוע פיגוע או אירוע מסכן חיים, מפעיל שיקול דעת ומקבל החלטות בדרך כלל תוך שניות ספורות, בעיצומו של אירוע מסעיר מתוך תחושת חירום".
03
בואו ננסה לפרק את ההודעה הזו, משפט אחר משפט, נשאל כמה שאלות ונסביר עד כמה לכל הפחות תמוהה החקירה הזו.
משפט ראשון: "נבהיר כי מקום בו אזרח נהרג כתוצאה מירי שוטרים, מח״ש מקיימת הליך בדיקה/חקירה בהתאם לנסיבות. מדובר בנוהל קבוע ושגרתי". אם זה "נוהל" שגרתי מדוע לוחמי מג"ב והשוטרים שנטרלו את המחבל שרצח שבועיים קודם את אלי קיי ז"ל בעיר העתיקה לא נחקרו באזהרה? מדוע נשקם לא נלקח מהם? הרי מדובר בדיוק על אותו אירוע – פיגוע בו שוטרים מבצעים ירי לעבר "אזרח" שנהרג.
משפט שני: "ולכן אין בקיומה של החקירה כדי להטיל דופי בהתנהלות השוטרים באירוע." אם כן, מדוע לא נגבתה מהם עדות בלבד? מדוע הם 'נחקרו באזהרה' – חקירה שמשמעותה שדבק בהם רבב, חקירה שאליה מגיעים עם עורך דין, אחרי שעוברים תדריך מדויק מה לענות ומה לא לענות. ב'חקירה באזהרה' הנחקר חשוד במשהו.
נמשיך, משפט שלישי: "חובתה של מח"ש באירועים מעין אלה לשמור בקפידה על דרישות החוק והצורך החיוני להגן על חיי אדם באשר הוא אדם". אוקי, הגיוני, אז איפה הייתה מח"ש במקרה של הנער אהוביה סנדק ז"ל? נער שנהרג לאחר התהפכות רכבו במהלך מרדף משטרתי. מדוע השוטרים, שכבר זומנו למח"ש, שוחררו? ואם המקרה לא דומה, מדוע הם זומנו מלכתחילה?
והמשפט האחרון: "בין החובה לאפשר ללוחמי המשטרה להגן באופן אפקטיבי, ללא מורא, על חיי הציבור מפני גורמים עוינים, מתוך הכרה בכך שהשוטר הנקלע לאירוע פיגוע או אירוע מסכן חיים, מפעיל שיקול דעת ומקבל החלטות בדרך כלל תוך שניות ספורות, בעיצומו של אירוע מסעיר מתוך תחושת חירום". מסכים עם כל מילה. אם כן, מה היה כל כך דחוף להזמין את השוטרים לחקירה שעות בודדות אחרי ש"עברו אירוע מסעיר"? האם היה חשש שישבשו הליכי חקירה? הרי כל האירוע מתועד מתחילתו ועד סופו. מדוע נלקחו מהם הנשקים? אם מדובר בשביל בדיקה בליסטית למה מיד לא לצייד אותם בנשקים חדשים (הנשקים שוחררו יממה לאחר מכן)?
אלו שאלות שגורמים במח"ש חייבים לשאול את עצמם. הם מנהלים גוף חשוב שעובד בשבילנו האזרחים. כדאי שיתעוררו.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■