גליון 511

יוליכנו קוממיות לארצנו ובארצנו

אבי רט | מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי

דרך הזהב של האדם המאמין היא למצוא את האיזון הנכון והראוי בין הריאלי למיסטי, בין הרציונלי לרוחני, בין הפרגמטי לרחפני, בין המעשי לאידאי, בין ההווה לנצח, בין הציני למשיחי, בין עולם הזה לעולם הבא.

אפשר ואולי גם צריך להיות אנשים ריאליים, פרגמטיים ורציונליים בבואנו לקבל החלטות אישיות או ציבוריות, ואפשר גם אחרת. אפשר להתבונן על כל המציאות מגובה של טפח מעל הקרקע, בעיניים של איש אמונה הניצב מול ספר הספרים וחזון הנביאים.

אפשר ללכת כך לאורך כל ההיסטוריה, מאברהם אבינו ועד מבצע אנטבה, מיהושע בן נון ועד מבצע משה, מהחשמונאים ועד יחידה 101, מכור הברזל במצרים עד הכור בדימונה, מדוד המלך ועד דוד בן-גוריון, ולבוא לכלל מסקנה פשוטה: מי שמנסה לחפש היגיון בכל המהלך היהודי הזה הוא לא הגיוני, ומי שמנסה למצוא ריאליה בכל התנועה היהודית והציונית לדורותיה הוא לא ריאלי.

72 שנים למדינת ישראל, הנמצאת בצומת דרכים היסטורי. עליה להחליט החלטות קשות וגורליות שעתידות להשפיע על עתידנו כאן בנושאי חוץ ופנים, בנושאי חינוך וביטחון, בנושאי חברה וכלכלה ובנושאי ההתיישבות וארץ ישראל. הכול עומד על הפרק.

השאלה המרכזית היא באילו עיניים מתבוננים במציאות הזו ובאילו כלים ניגשים להתמודד איתה.

אפשר להתבונן על החיים בעיניים עייפות, לאות, כבויות, המוכנות תמורת מנוחה של רגע ונזיד עדשים קטן למכור את הבכורה ואת הארץ, את הזהות ואת העצמאות, את הצביון ואת המהות. ואפשר להתבונן על הכול בעיניים הממוקמות טפח מעל הקרקע. זה גובה העיניים הראוי לאנשי אמונה בשעות אלו.

הרבה חשבון נפש על 72 שנים יש לעשות. על הצבא ומערכת המשפט, על החינוך והתרבות, על החברה והכלכלה, על התקשורת והאומנות, על הדת והמדינה, על הרבה דברים צריך כדאי וראוי לעשות בדק בית אמיתי נוקב ורציני. ומתוך כך להיערך לעתיד. לדורון. לתפילה. למלחמה. אלו כלי העבודה שלנו, ואיתם ב"ה ננצח. 

והעיקר להאמין. ולשמוח. על שבחר בנו. ונתן לנו. על ששם חלקנו כאן ועתה, ולא אז ושם.

יום העצמאות תמיד – והשנה בפרט, בתקופה של התמודדות עם הקורונה מצד אחד ועם כל אתגרי הדור והתקופה והעולם מצד שני – הוא יום שבו צריך לעצור ולשאוף אוויר. למלא פינו שירה והודאה על מה שכבר זכינו לו, למלא פינו תפילה וזעקה על מה שאנו מקווים ומייחלים לו ולעשות כיוון ראייה לעיניים שלנו, שישכילו וידעו לראות אל נכון גם את הכתובת על הקיר וגם את יד ה', גם את הנתונים, הגרפים וצגי המחשב, אבל גם ובעיקר לראות את התהליך והמהלך, את גואל ישראל הנוהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, המוליכנו בדרכו שלו ובקצב שלו קוממיות לארצנו ובארצנו.

מאמרים נוספים מטור אורח

גלילה למעלה