01
יש לי בעיה עם המשפט:" עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", כי הרבה פעמים יש לי הרגשה שהמשפט הזה מאשר דחיינות; מה שאפשר לעשות היום נעשה עוד שבוע, כי יש לנו נצח של זמן.. ובכל זאת, אין לך משפט שאין לו שעה. המשפט הזה מתאים למלחמת 'חרבות ברזל' ככפפה ליד. הוא מתאים כי כשמלחמה מתחילה להתארך, עם כל כאב השכול ועם כל שאר הקשיים העצומים, ובטח כשמסתכלים על הנצחון וקצת נבהלים מהמשמעות שלו, יותר קל לסיים את המלחמה באמצע הדרך, לחזור למצב שלפני המלחמה ולהתכרבל בפוך בתוך המיטה החמה. אבל כמובן שהדרך הזאת איננה נכונה. זאת הדרך הקצרה ומלאת המוקשים והטעויות. הדרך הנכונה היא הארוכה, עם כל הכאב שכרוך בה. וגם הניצחון טומן בתוכו עבודה עצומה של שליטה ישראלית, עידוד הגירה הומניטרי, התמדה בפירוז ערי הטרור ובאופן כללי – הרבה מאד עבודה. אבל אין ברירה אחרת. הגענו לים סוף בגלל כמה טעויות וחוסר בבטחון באלוקי ישראל בדרך והגיע רגע ההחלטה: חוזרים למצרים לאותה המציאות המוכרת של טילים ורצח וכאב מטפטף, או שחוצים את הים בגבורה, למרות המים המלוחים ששורפים את העיניים ונכנסים לריאות – ומגיעים לארץ המובטחת. כן כן, גם בארץ המובטחת יקח זמן עד שנגיע אל המנוחה ואל הנחלה, אבל לפחות יש סיכוי באופק.
עיסקה שתחזיר את החמאס לשלטון בעזה ותחזיר את המצב למה שהיה לפני המלחמה, זה הדבר הקל ביותר לעשות כרגע, אבל זה יעלה לנו בדמים רבים בהמשך. להמשיך מלחמה ולהחזיק בשטח גם אחרי הניצחון, ולסכל מראש ניסיונות חבלניים, זאת דרך קשה יותר, אבל זאת הדרך היחידה שיש בה אופק של תקווה.
קשה, קשה לומר את זה למשפחות החטופים כשעולמם נמצא אצל חמאס במנהרות. באמת באמת קשה, ולפעמים אין לי מילים. אבל לא פחות קשה להסתכל בעינים של הורים שבנם פצוע ראש – ומילד יפה ואמיץ שהציל חיי רבים ב7.10 הפך לסיעודי עם גולגולת מעוכה, ולהסביר להם שעם כל הכבוד לאומץ נמאס לנו להילחם, תודה ושלום. אסור להרפות, אסור להתייאש, אסור לאבד תקווה. עוד קצת, עוד קצת והניצחון פה.
02
וזאת לא הפעם הראשונה שהדרך הקצרה הייתה קשה ואכזרית. הסכמי אוסלו שהגיעו כי היינו עייפים ורצינו לנוח במקום לכסח את הטרור, כי זה קל יותר ומצטלם יפה יותר, עלו לנו בפיגועי תופת מחרידים, בחלקי גופות מפוזרים ברחובות, באלפי נרצחים ופצועים. הסכם אוסלו גם סלל את הדרך להתעצמות המחבלים שגררה את תוכנית ההתנתקות. כי במקום לטפל בטרור העזתי הרצחני – בואו נברח מכל חבל עזה, מה כבר יכול להשתבש?!
עלינו לעצור את תופעת בחירת הדרכים הקצרות שעולות לנו ביוקר, ולהתחיל ללכת בדרך הארוכה שבסופה יש תקווה. זה הזמן לבטוח באלוקי ישראל ולהכריע את המלחמה. ■