גליון 511

כאז כן היום

הרב דב ליאור

קדמונינו תיקנו לקרוא בחודש אדר ארבע פרשיות. פרשה ראשונה, שכבר קראנו, היא פרשת "שקלים"; פרשה שניה אנו קוראים בשבת פרשת "תצוה" והיא פרשת "זכור"; ולאחר מכן – פרשת "פרה" ופרשת "החודש".

פרשת 'זכור', לפי שיטת בעלי התוספות, היא הפרשה היחידה שיש חיוב לקוראה מתוך הספר, ולא רק לזכור בלב את מה שעשה לנו עמלק.

עלינו להבין את גודל החשיבות ואת כובד המשקל שהתורה מייחדת לנושא זה. יש מצווה לזכור את אשר עשה לנו עמלק, ויש מצווה נוספת למחות את זכרו.

נשאלת השאלה: מפני מה בא ציווי זה? הרי במהלך הדורות עמים רבים התנכלו לעם ישראל, אולם לא נצטוונו למחות אף אחד מהם מתחת השמיים.

אלא שמלחמות פורצות בדרך כלל בגלל מחלוקת על שליטה בשטח מסוים, או על מקורות כלכליים, או בשל פעולות גמול שבהן צד אחד הרע לצד השני, וכדומה.

עמלק בא להתנגד לעם ישראל בצאתם ממצרים מבלי שהיתה לו אף אחת מהסיבות האלה. לעם ישראל לא היה שיג ושיח עם עמלק בדורות הקודמים – הם לא באו לרשת את ארצו של עמלק ומעולם לא הרעו לו.

עמלק בא להתנגד לעצם עליית קרנם של ישראל, שאמורים לקבל את התורה שהיא המאור שבעולם. קבלת התורה מעידה שהבורא ברא את העולם למטרה מסוימת ושעל האדם מוטלות חובות מסוימות. הבורא ברא את העולם וגם משגיח עליו, ומנהל בו תכנית של שכר ועונש. עמלק שולל את הגישה הזאת ודוגל בכך שכל מה שמגיע לאדם ושכל מה שקורה בעולם הוא במקרה ולא בהכוונה ממקור עליון. לכן עמלק רצה למחוק את עם ישראל מעל פני האדמה.

משום כך בא הציווי לא רק למחות את אותו גזע של עמלק, אלא יותר מזה. גדולי המפרשים אומרים שהכוונה במצווה זו היא כלפי כל מי שמייצג את הרעיון של עמלק. כל עם שחורט על דגלו מטרה למחות את עם ישראל, כלומר מתנגד לייעוד שעם ישראל צריך להביא לעולם – הוא בבחינת עמלק. במשך הדורות המאבק בעמלק מופיע בכל פעם כלפי עם אחר.

מובא בספרים שמחיית עמלק היא על ידי הגברת הקדושה של עם ישראל בעולם.

לפי הנאמר ב"שפת אמת", כל שמירת שבת כהלכתה וכל הגברת קדושה בעולם, יש בהן מעין מחיית עמלק – מחיית התיזה וההשקפה שלהם ומחיית הדגל שלהם.

בדור הקודם עמלק התגלם באומה הגרמנית. אולם גם היום יש מדינה באזור הפרסי, שמכריזה בריש גלי על רצונה למחות את ישראל, אף על פי שעם ישראל אף פעם לא הרע לה ולא היה לה שום שיג ושיח אתם.

כמובן, אנחנו צריכים לעשות כל מה שיש בידינו על מנת להתגונן. אבל לא פחות מזה, ואולי ביתר שאת, עלינו להגביר את הייחודיות של קדושת עם ישראל. עם ישראל צריך לדעת שהוא העם הנבחר – לא במובן השלילי שבקרב אומות העולם, שמשתלטים ומנצלים עמים אחרים, אלא באופן המחייב אותנו בתרי"ג מצוות, בפרישות ובקדושה. עלינו להבליט את האמונה האמיתית בתוכנו וממילא גם לעולם כולו.

כל השנאה שאנחנו חשים בה ועדים לה היום, לא תיעלם על ידי ועידה כזו או אחרת או על ידי שיח כלשהו. אם עם ישראל לא ימלא את ייעודו ואת שליחותו בעולם, השנאה תלך ותגבר. גלי השנאה באים לעורר את אלו מתוכנו שאינם מבינים את ההבדל המהותי בינינו ובן העמים האחרים. הגויים בפנימיותם מצפים שאנחנו נתקן את עצמנו ואת כל העולם כולו.

יהי רצון שנזכה, עם קריאת פרשת זכור, למלא את ייעודנו בעולם, להיות בבחינת "והייתם לי סגולה מכל העמים", להבליט את הקדושה, את אהבת הצדק והיושר ואת האמונה  בעולמנו. אם אנחנו נתקן את עצמנו ונקרין לעולם, ממילא יתוקן העולם כולו והגויים כולם יידעו להעריך את עם ישראל. העולם יבין שרק עם ישראל מסוגל לתת להם את קרן ההצלה מהחומרנות ומהתועבות שבהן הם שקועים.

נדע לנצל שבת זו להתרוממות לספירה הרוחנית שלשמה נבראנו, ולהביא לעצמנו ולעולם כולו את האמת, את הצדק ואת היושר. נזכה אי"ה כולנו לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו, בהתקיים הפסוק: "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"

רוצים לקבל את המאמר של הרב דב ליאור למייל לפני כולם?

גלילה למעלה