אנו עומדים בימים שבין פסח לעצרת. בפרשתנו, פרשת אמור, נקרא את הפסוקים העוסקים במועדי ישראל השונים (פרק כ"ג) ובתוכם גם בשני החגים הנ"ל.
רבות נכתב על פסח כחג הגאולה הפיזית – הצלה מידי המצרים, ועל שבועות כחג הגאולה הרוחנית, מתן תורה. בדורנו, דור הגאולה, מציינים בימים שבין פסח לעצרת את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות ויום ירושלים. בעוד שני האירועים הראשונים מקבילים להצלה הפיזית, באים שני האחרונים ומקבילים להצלה הרוחנית.
שני ימי הזיכרון מעידים על אירועים בהם ביקשו להשמידנו פיזית, להעבירנו מעל פני האדמה, ושרדנו. למרות האבדות הקשות במערכות ישראל והשמדת שליש מבני עמנו בשואה הנוראה, אנו חיים היום הזה.
מן העבר השני עומדים יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. על אף שגם הם מציינים קרבות שהתנהלו, מהותם דווקא בפן הרוחני. עצמאותה של ישראל הראויה לברכה בשם ומלכות, ואיחודה של ירושלים בירתנו הנצחית, מעידים על הישג רוחני מהותי עמוק בשורש נשמת האומה.
אם כן, מה מלמדת אותנו העובדה שכיוונה ההשגחה מן התורה ועד ימינו, שקודמת ההצלה הפיזית להצלה הרוחנית?
יש באמירה זו רמז ולימוד עמוק, שעלינו להבין ולדעת שעל מנת לקיים את הרוח – יש להציל את הגוף.
עם ישראל צריך להיאבק על קיומו הפיזי, על מנת שיוכל לשמור ולקיים את ייעודו הרוחני. והדברים תלויים יפה האחד בשני. מתוך ההכרה כי התורה והיעוד שלנו הם ששומרים אותנו מכליה ומשמד, ומנגד, ברגע שזכינו ונשמרנו, תפקידנו הוא להמשיך ולקיים את הצד הרוחני – יובן הקשר הבלתי ינתק של שני אלה.
עתה נבין נקודה נוספת, שמו של חג הפסח קרוי כך משום: "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים…" (שמות י"ב, כ"ז) – זאת על ידי סימון הדם על המשקוף בבתי היהודים, ע"י היהודים. וידועה השאלה המפורסמת: האם היה צריך ריבונו של עולם שיסמנו לו היכן מתגוררים היהודים? אלא אומר הפסוק: "והיה הדם לכם לאות על הבתים" (שם,שם,י"ג). לכם! לא לי, אומר הקב"ה. כל אחד מישראל יעשה פעולה פיזית שתעיד על אמונה אמיתית, ובכך יזכה להיגאל גאולת הגוף, שתביא עימה לאחר מכן את גאולת הרוח. לא בכדי מצוין רבות בפרשות שלנו הביטוי "זכר ליציאת מצרים" בהטיות שונות ומגוונות ובהקשרים רבים. זיכרון יציאת מצרים, זיכרון השואה והגבורה, וזיכרון חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, רק הזיכרון הארוך הזה, המתחיל כל כך מרחוק ומתקרב עד דורנו ממש, יכול להביא עימו את הגאולה השלמה דרך קבלת התורה וקיומה פה בארץ ישראל
