בדרך לכותל

כי תבנה בית חדש…

הישוב כרם רעים ההולך ונבנה במבט ממעוף הציפור
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
כי תצא לכותל לפני זריחת החמה… בשבתות של חודש אלול עדיין לא תש כוחה של חמה. רחובות ירושלים מתעוררים לפנות בוקר לשבת נפלאה וחמימה. מתאמני הבוקר ועובדי בתי המלון מחישים את צעדיהם ליעדם. פחיות בירה ריקות מתגלגלות לאורך המסילה, כעדות לבילוי של צעירים בליל שישי, ברח׳ יפו. קשישה קשת יום, דוחפת עגלת קניות. אוספת פחיות ובקבוקים כדי למוסרם למחזור ולפוך אותם לאוצר קטן. היא מתעכבת ליד המשביר, בכיכר ציון, בסמוך לקרטון גדול, בו ישן כבר חודשים רבים, אחד ההומלסים הוותיקים של ירושלים ולידו עוד שותף – ׳תושב חוזר׳.
לצערי ההומלסים האלה ועוד רבים אחרים, הם כבר מזמן חלק מהנוף הירושלמי.
אינני יודע על מה הם דנים שם. אולי על הבחירות לראשות הממשלה… ואולי על כך, שהרבה זוגות צעירים ייאלצו להיות הומלסים, אם מחירי הדירות ימשיכו להאמיר במהירות מטורפת.
יורד במדרגות השוק. הכותל נגלה לפני – עתיק, עמוס בפתקאות… וממתין כמונו, לגואל.
רחבת הכותל מלאה מפה לפה.
מתפללי ׳ותיקין׳ עומדים עדיין בתפילתם.
אני ממהר להתמקם, בפינתי הקבועה במניין, ליד המחיצה של עזרת נשים.
02
מרים את מבטי ומגלה לשמחתי כי זמביש – זאב חבר – ידידי הטוב והיקר מגוש עציון, הצטרף לתפילה במניין שלנו. לחיצת ידו הלבבית והאמיצה מסגירה את הנשמה הגדולה ואת האנרגיות המדהימות של האיש המופלא הזה. לא אגזים אם אתאר אותו כמוביל ב׳בוני הארץ׳, ממחוללי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, שמצניע את עצמו ואת פועלו בהנהלת ׳אמנה׳ וב׳בתי אמנה׳.
זמביש כובד לעלות לתורה ב׳שלישי׳. וראה זה פלא – במקרה, או שלא במקרה, כי אין מקרה… הפסוק הראשון בשלישי, בפרשת השבוע ׳כי תצא׳, נפתח במילים: ׳׳כי תבנה בית חדש׳׳…
03
בשנים האחרונות, נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם בתי אמנה ולהכיר מקרוב את מרצו, חריצותו וצניעותו של זמביש.
אביא כאן רק מקרה אחד להמחשה: בין שאר הפרויקטים, ליוויתי את זמביש ביוזמתו הברוכה, לבנות את ׳כרם רעים׳ – יישוב יהודי חדש, שמוקם על מאות דונמים של אדמות מדינה אסטרטגיות, שעמדו בסכנת השתלטות עוינת על ידי בני הכפרים השוכנים בסמוך לגוש טלמונים שבבנימין.
על הקרקעות החשובות האלו, שיוצרות רצף של התיישבות יהודית בין נריה לחרשה, ניטע כרם של ענבי יין מזנים משובחים.
השכנים הערבים הבינו מיד שהיהודים מנסים למנוע מהם את האפשרות לפלוש ולגזול את אדמות המדינה, כפי שהם עושים בעוצמה ובתדירות הולכת וגוברת, בכל יו׳׳ש.
מידי לילה, יצאו קבוצות של פורעים מהכפרים הסמוכים, במטרה לשרוף את הגפנים ואת תשתיות הכרם.
אביה שלנו, שלמד באותן שנים בישיבה באלון מורה, קרא על כך ב׳ערוץ 7׳ והתקשר אילי בהתרגשות, ממש בדמעות: ׳אבא, חייבים לעזור לשיקום ולהגנת הכרם האסטרטגי הזה, אסור לתת לערבים לבצע את זממם. כמו כן, אנו חייבים להקים בסמוך לכרם עוד יישוב יהודי׳.
באותו שבוע ביקרנו בכרם.
מה רבה הייתה הפתעתי, כשנוכחתי, שהכורם המוכשר שנלחם על כל גפן, על כל שתיל ועל כל תשתית בכרם, הוא לא אחר מאשר החברותא שלי מישיבת מרכז הרב, משיעור ׳בוגרי צבא׳ – שלומי כהן הצדיק.
הצעתי לשלומי, לשמחתו הרבה, את כל העזרה שיכולתי לתת בכוחי הדל.
שמחתו של אביה היקר הרקיעה שחקים. לאהבתו לכל רגב אדמה, בכל חבלי ארץ ישראל, לא היה גבול. תרתי משמע.
לצערי, מספר חודשים לאחר מכן, בדרכו לישיבה, אביה נהרג בתאונת דרכים, ליד קדומים.
שמירת הכרם והקמת יישוב יהודי בטבורו, הפכו בין רגע לצוואתו של אביה, ז׳׳ל, עלי אדמות ארץ ישראל.
למרות התקפות הפולשים, הכרם שנקרא על שמו של אביה היקר שלנו, שגשג, פרח והניב ענבי יין משובחים. היינות שהופקו מענבי ׳כרם אביה׳ עלו על שולחנות מלכים ונשיאים.
כך הכל התחיל. המבנה הראשון שהוקם בכרם שימש כמחסן ׳תחזוקה׳. על קירותיו, שצופו באבני בנימין נחקקה הכתובת – ׳כרם אביה׳.
לידו הונח קרוואן ולידו עוד אחד. אלו היו בתי היישוב הראשונים. בתחילה אוכלסו הבתים על ידי ׳שומרים מסורים׳ ויותר מאוחר ׳תוגברו׳ בחברי גרעין ׳כרם רעים׳. המייסדים חפצו להנציח את שלושת חבריהם מ׳הישיבה לצעירים׳ – היקרים והקדושים, שנהרגו במלחמות ישראל – שמואל וייס הי׳׳ד, שנהרג במבצע חומת מגן, עמיחי מרחביה הי׳׳ד, שנהרג במלחמת הלבנון השנייה ויוני נתנאל הי׳׳ד, שנהרג ב׳עופרת יצוקה׳ .
זמביש והצוות המסור של אמנה ובתי אמנה, בתוספת ׳שחקן חיזוק׳ חשוב – דובי גרינפלד – מזכיר גרעין כרם רעים, פעלו במרץ לתכנון ולהשגת אישורי בנייה ליישוב חדש ומרהיב, שיקום, בע׳׳ה, בליבו של כרם אביה ובו ייבנו בשלב הראשון כ-400 בתים, מרווחים ומעוצבים להפליא, מוקפים בגינות ירוקות.
הודות למאמצים המרובים, כנגד כל הסיכויים, ולמרות כל הבג׳׳צים, שהוגשו על ידי השמאל, שחברו להתקפות של הערבים, התקדמו, בע׳׳ה, ההליכים לאישורי התב׳׳ע. תוך זמן קצר, יחסית, הונחו היסודות לבתים הראשונים של היישוב.
על פי חזונו של אביה – כרם אביה פינה את מקומו ליישוב משגשג וצומח – הוא ׳כרם רעים׳ – אחד היישובים היפים בארץ.
אל היישוב, שהולך וגדל, שממוקם כ-20 דק׳ ממודיעין, מובילה דרך ציורית, שנסללה על ידי משפחת פאליק ותנועת אמנה. הדרך נקראת – ׳דרך אביה׳.
בעזרתם של משפחת פאליק ואמנה נחנכו ביישוב מקווה טהרה מרשים ביופיו וכמובן נבנים גם בית כנסת ואולם אירועים לתפארת.
לאחר השמיטה יאותר, בע׳׳ה, אתר חדש לכרם אביה, שיניב שוב זנים מובחרים של ענבי יין משובחים. כדאי לכם כבר להזמין…
04
בסוף השבוע שעבר נפטרה אליזבת׳ מלכת אנגליה.
עקבתי מעט אחרי הניחומים שנשלחו לעם הבריטי מכל קצוות תבל. התרשמתי מהצער העמוק של מיליונים ברחבי הממלכה ומחוצה לה.
קראתי על הכוונה של מאות ראשי מדינה, מלכים ונשיאים, מכל העולם, להגיע ללוויה.
למרות שהמלכה באנגליה הייתה רק דמות ייצוגית ולא היו לה תפקידים ביצועיים ואחריות שלטונית, הרי שעוצמת החיבור שלה לעם מעוררת התפעלות – ׳לב שרים ומלכים ביד ה׳׳.
רק אציין, לזכותה של המלכה, שהיא הומלכה אחרי קום המדינה היהודית ורק לאחר שהשלטון האכזרי של הצורר הבריטי סולק מארץ ישראל.
ככל הידוע לי ולמרות שלא ביקרה מעולם בארץ ישראל, המלכה אליזבת לא הייתה שותפה למזימה הזדונית – להיות צורר ליהודים, בניגוד לקודמיה בממלכה הבריטית.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, דמיינתי לרגע את עוצמתם ותפארתם של מלכי יהודה וישראל, ששרידי ארמונותיהם המפוארים התגלו בעיר דוד וב׳קרדו׳, הנושק לכותל המערבי ולהר המוריה.
מלכי ספר מלכים, בשונה ממלכי אנגליה הנוכחיים, היו שליטים בעלי סמכויות עצומות ואחריות צבאית, מדינית, כלכלית, רוחנית, תורנית ותרבותית.
אלו שהלכו בדרך ה׳ קיבלו גם סיוע ישיר ממלך מלכי המלכים…
תנסו להכפיל, בדמיונכם הפרוע, פי כמה וכמה את עושרו ועוצמתו של השלטון של מלכות הגויים העכשווית בבריטניה (שעל פי רוב, במשך מאות שנים, הייתה שלטון אכזרי, מנוכר, אנטישמי ובעל גישה מאד אגוצנטרית), תוסיפו חסד, יראת שמים, אהבת ישראל, הקרבה עצמית, אחריות לאומית ועוד כמה תוספות מהותיות ותתחילו להבין במעט, את עוצמתה של מלכות יהודה ובנימין.
המלכות בעם ישראל שונה לחלוטין ממלכות הגויים.
המלכות שלנו יונקת את כוחה מהחסד היהודי ולא מ׳חסד לאומים חטאת׳.
מלכות ישראל מבוססת על הערכיות שהוקרנה מספר התורה, שהיה כרוך תמיד על זרועו של המלך.
כוחו של מלך ישראל הוא חוכמתו – חוכמתו, כחוכמת שלמה – החכם באדם – היא אמונתו ונאמנותו להנהגת ה׳, לתורה, לחכמי ישראל ולכוהני המקדש.
מלכי הגויים נהרו מכל העולם כדי לשמוע את חוכמתו של המלך שלמה ולהתרשם מעושרו, מאמונתו, מפיקחות משפטיו ומהנהגתו האמיצה.
למלכות בעם ישראל הייתה, בנוסף לתמיכת נביאי האמת, גם הכוונה של דבר ה׳ מפיו של הכהן הגדול, שנשא על לוח ליבו את החושן, שבו היה המלך מקבל הנחיות צבאיות ואחרות ישירות מפי הגבורה.
כך תתחילו להבין את ההבדל הגדול ממלכות הגויים ואת החיבור המופלא של מלכות עם ישראל לדרך ה׳ – שהיא סוד כוחה, תוקף עוצמתה ועיקר חיוניותה.
להתחדשות של מלכות ישראל אנו שואפים ומתפללים.
יהי רצון שנזכה להתחדשות מלכות ישראל במהרה בימינו.
שבת שלום של סליחות טובות ומועילות. של קירבה לה׳ בהיותו קרוב.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…