ר' יוסף הכהן היה דמות מוכרת וידועה בירושלים הקטנה שלפני יותר ממאה שנה. ר' יוסף הכהן היה שמו, אך כולם כינו אותו 'ייבנה המקדש'. ולמה נקרא ר' יוסף כהן בשם ייבנה המקדש?
מעשה שהיה בימי השלטון התורכי, במלחמת העולם הראשונה – השלטון ציווה לגייס את כולם, ויהודים רבים התחמקו. בעקבות כך נשלחו חיילים לרחובות הערים, כדי לצוד את המתחמקים, וכל מי שנתפס נשלח למעצר בקישלה. גם ר' יוסף כהן מיודענו נאלץ להתגייס, והוא נשלח לקישלה לצורך סידור הגיוס. בבואו לשם הוא מצא את האולם מלא ביהודים שהשתמטו מהצבא ונתפסו. הם היו שרויים בדאגה ובעצבות. שאל אותם ר' יוסף: "מדוע אתם עצובים?", והחל לשיר בהתלהבות: "ייבנה המקדש עיר ציון תמלא, ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה". אט אט קמו העצורים הדואגים והצטרפו לשירה: "ייבנה המקדש!".
מאז קראו אנשי ירושלים לר' יוסף: 'ייבנה המקדש', ואכן אימרה זו הייתה שגורה בפיו כל הזמן, והוא אף היה חותם על מכתביו: 'יוסף כהן ייבנה המקדש'. במקצועו ר' יוסף היה נגר וכשהוקמה ישיבת מרכז הרב, הרב קוק הזמין אותו להכין את הריהוט של הישיבה. פעם אחת בעת ש'ייבנה המקדש' היה חזן בראש השנה, ניגש אליו יהודי וסיפר לו שסמוך לבית הכנסת עוברת שיירת ילדים וביניהם ילד יהודי, והשיירה מובלת על ידי שני כמרים. מייד עזב ייבנה המקדש את התפילה, וכששאלו הציבור: "כיצד ייתכן לעזוב את העמוד באמצע התפילה?", ר' יוסף השיב: "להציל ילד מהמיסיון חשוב יותר". הוא רץ, תפס את הילד, נאבק עם הכומר שאחז בידו ונעלם. לימים אותו הילד הוכנס לבית היתומים דיסקין, וכל ירושלים דיברה על הצלה זו של הילד היהודי משמד.
את הסיפור על ייבנה המקדש אני מכירה מקרוב – הוא הסבא רבא של בנצי בעלי. הסיפור על הסבא המופלא ועל החיים בירושלים הקטנה עוברים מדור לדור, ואחת לכמה שנים אנו עורכים סיור משפחתי מרתק בבית המשפחה – להעביר את המסר ואת האווירה של ירושלים של פעם לדור הבא. אין לי ספק שאת הכמיהה למקדש ואת המסירות להצלת יהודים מהתבוללות ומשמד רוחני, ירש בנצי מהסבא יוסף – 'ייבנה המקדש'.
את בנצי בעלי הכרתי לפני שנים רבות בפעילות למען הר הבית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעליתי להר – זה היה ביום ירושלים לפני 36 שנים עם גרשון סלומון, יהודי צדיק שנלחם להסיר את החרפה בהר ולהשיב את כבוד ישראל. בזמנו היינו יהודים מעטים שעולים להר ומדברים על בניין המקדש, הר הבית כלל לא היה בשיח והיה נראה שנשכח מן הלב. כבר אז ר' יוסף אלבוים היה מוציא עלון חודשי ובו היה מציין את שמות העולים המעטים, וב"ה בשנים האחרונות גדל מספר העולים בקצב מסחרר, יהודים רבים עולים להר בטהרה ודורשים את ציון.
לפני חמש שנים בנצי בעלי ויהודי צדיק מארה"ב הקימו שתי ישיבות על הר הבית – ישיבת הר הבית וכולל דרישת ציון. ומאז יש נוכחות יומיומית יהודית קבועה בהר, וקול תפילה נשמע במקום המקדש.
השבוע נחגוג את יום ירושלים בהודיה לה' על המתנה הגדולה שקיבלנו במלחמת ששת הימים. מתנה שלא השכלנו להעריך, ולצערנו מדינת ישראל קיבלה פחד גבהים וויתרה על המקום הקדוש ביותר ליהודים. הקריאה המרגשת של מוטה גור: "הר הבית בידינו", צריכה לעורר סימן שאלה. הר הבית שבוי בידי מחבלים שפלים, ואין חילול ה' גדול מזה.
בזמן שהאויב שולט בהר, המחלוקת סביב העלייה להר אינה רלוונטית. מי שעולה יש לו על מי לסמוך וגם אלו שאינם עולים זו זכותם, אך כולנו חייבים להתאגד ולמנוע את החרפה ואת חילול ה' במקום הקדוש ביותר לעם ישראל. דברי התוכחה של חגי הנביא כה רלוונטיים לימינו: "עד מתי אתם יושבים ספונים בביתכם והבית הזה חרב". קומו ונעלה ציון.
