כשהורדוס פגש את שרה אהרונסון

01
השבוע אירחנו בני דודים יקרים מניו ג׳רסי.
טיילנו איתם ברחבי הארץ. הם התפללו איתנו בשבת בבוקר בכותל המערבי וזכו לקבל מהרב ידידיה פרנקל היקר עלייה לתורה, לאחר עשרים שנה שלא עלו לתורה, בדיוק בשעה שיצחק אבינו בירך את יעקב הצדיק.
(בשולי הדברים רק אציין את התובנה החשובה, שמתוך שיצחק אבינו עונה לזעקה הגדולה של עשו הרשע: ״ ויבא לי ואוכל… ואברכהו, גם ברוך יהיה״, … ״ ויקח את ברכתך…״ מכאן ברור, שגם יצחק ידע היטב בליבו, שיעקב הוא המבורך – והוא הראוי לברכה. המלחמה מול אדום, היוונים, הרומאים והנוצרים התחילה באוהל רבקה ויצחק, בשנאת עשו ליעקב והיא עוברת מדור לדור בשנאת בניו של עשו לבני יעקב, בחורבן הבית, ברדיפות היהודים, בעלילות הדם, בפוגרומים, בשואה ובהגליות מארץ ישראל – נזכרת בנס חנוכה לזכר גבורת החשמונאים – וממשיכה עד היום).
טיפסנו יחד בגוש עציון לארמונו של הורדוס בהרודיון. עצרנו ליד קיברו החצוב בהר והצופה פני הר הבית. ירדנו ליישוב ׳פני קדם׳ להעיף מבט אל ים המלח, מהצימר ׳לשחות בנוף׳, של משפחת רנאל היקרה.
הצפנו לנחל אלכסנדר, שנוקה וטופח להפליא על ידי הרט״ג, כדי לראות צבי-ים ואת המקום בו עגנה לפני ׳פרוץ המדינה׳, האנייה אלטלנה, שנשאה נשק חשוב עבור מחתרת האצ״ל.
בשפך נהר אלכסנדר, בחוף ינאי, התחילו חילופי אש בין אנשי האצ״ל וכוחות ההגנה ואלטלנה נאלצה להפליג לכיוון תל אביב, שם הוטבעה באכזריות, בפקודתו של בן גוריון, (ולא בפקודתו של הורדוס…).
בנחל תנינים התפעלנו מהמפעל האדיר של הסכר ואמת המים מימי הורדוס, שהובילה מים לארמונות הורדוס בקיסריה.
נפגשנו בזיכרון יעקב עם שרה אהרונסון, הי״ד, גיבורת מחתרת ניל״י, שפעלה לסילוק השלטון הטורקי האכזרי, מארץ ישראל.
משם נסענו לחיפה ולעכו. בכלא הבריטי בעכו, פגשנו בדמעות ובהערצה עצומה, את גיבורי מחתרת הלח״י ובתוכם את עולי הגרדום, הי״ד, שחרפו נפשם ושילמו בחייהם, כדי לגרש את המשטר הבריטי, האכזרי והמרושע, מארץ ישראל.
לפנות ערב, מול השקיעה הקסומה בנמל עכו, זכינו להכיר ולהתארח באחד המלונות היפים בארץ בקו ראשון לים – מלון ׳עכותיקה׳ ,שנבנה על ידי היזם וגואל הארץ, מאיר דווידסון, בשיתוף חברים ומשקיעים.
התקבלנו במאור פנים על ידי אושרי עילם, המנהל הנמרץ, ששמח לעשות לנו סיור בין חדרי המלון, שהם, בעצם דירות בסמטאות ציוריות, שנבנו בימי התורכים ואולי עוד לפני כן… שנגאלו ושופצו בטוב טעם והפכו, ביד אומן, לסוויטות מדהימות ועשירות בפינוקים ובאטרקציות.
החדר שלנו היה ממש ענק, כולל ג׳קוזי גדול מידות ומרפסת נוף מהממת, הפונה לים. במרכז החדר שתי כורסאות המשתלשלות מתקרת העץ ומשמשות כ׳ערסלי מנוחה ורוגע׳ לעוברי הדרך העייפים, שרגלם בצקה…
מעל החדר רחב הידיים שלנו, פרוס דק עץ מרשים, המשקיף אל הסירות העוגנות באופק. המלון ממוקם בבתי אבן מרשימים, עם קמרונות ומבואות, רוויי היסטוריה, בעיר העתיקה. כל זה במרחק נגיעה מהחוף. מהמרפסת הקסומה יכולנו לדבר עם הדייגים, חרושי הקמטים, וליהנות ממשבי אוויר הים הצלול ומרחש הגלים המתנפצים אל החוף ולחזות בהתרגשות באורות הזריחה ובנוגה השקיעה המרהיבות, המשתקפות בוקר וערב, בים של זהב. ימה של ארץ ישראל.
02
למחרת התפללנו בבית הכנסת התוניסאי, המרשים, ׳אור תורה מציון׳, בעיר העתיקה, הממוקם לא רחוק מבית כנסת הרמח״ל.
את בית הכנסת ׳אור תורה מציון׳ בנו עולים יקרים מג׳רבה ובראשם הגבאי האגדי, ציון בעדאש ע״ה. ציון החליט לקשט את בית הכנסת בפסיפסים כמנהג אדריכלי טוניס. הוא פנה למפעל הפסיפס בקיבוץ אילון ומאז הכול היסטוריה. בית הכנסת מקושט כולו בכל מילימטר שלו, מבפנים ומבחוץ, על ארבעת קומותיו, כולל תקרה וריצפה מן המסד עד הטפחות. עבודת נמלים, של שנים רבות ביד אומן. מאות מיליוני האבנים הקטנות והנוצצות מספרות את סיפור לידתו וצמיחתו של עם ישראל, מימי האבות, דרך יציאת מצרים ומתן תורה, חלוקת הארץ לשבטים ועבודת הכוהנים בבית המקדש. מרגשים מאד הם הציורים המתארים בחן ובאהבה גדולה את תקומת עם ישראל במדינת ישראל.
למעלה משלושים ספרי תורה, מכל תפוצות ישראל, חלקם עתיקים מאד, חלקם כתובים על גוויל של איילים, ספונים בנרתיקי כסף מעוטרים, מרשימים, מרהיבים ומהודרים, טבולים בסיפורי גבורה, ניסים ונפלאות, מוצבים בהיכל הרחב, מרובה דלתות, שגם הן מצופות כלנה בכסף טהור.
לאחר טיול רגוע, בין דוכני השוק הערבי בעיר העתיקה, מהרנו לסיור מרתק בתוך ׳אולמות האבירים׳ ושרידים מרשימים מימי בית שני. באותם ימים עכו הפכה עיר הנמל העיקרית בארץ ישראל. הרומאים בנו את הנמל כדי לקלוט סחורות רבות וחומרי בניין יקרים לבית המקדש, שנבנה בירושלים וכן לארמונות המפוארים שבנה הורדוס סביבו.
אין ספק שהורדוס היה שליט אכזר מאד, אך בזכות תאוות השררה שלו זכינו בבניית ושכלול בית שני, שתואר כיפה בהיכלות מאז ועד היום. ׳בזכות׳ הרשע הזה זכינו גם לבניין מערת המכפלה שנשמרה לנו לדורות, לכותל המערבי ולעוד שרידים חשובים מימי בית שני, כמו בנייני ה׳קרדו התחתון׳ שהולך ונחשף לכל רוחבו ואורכו, על ידי אבירי ׳הקרן למורשת הכותל׳ ו׳רשות העתיקות׳ מתחת לרחבת הכותל המערבי.
03
בשבוע מופלא זה נפגשנו עם זיכרון גיבורי ישראל, המורדים ולוחמי המחתרות, מכל התקופות, שלחמו לשחרור ארץ ישראל ולגירוש השלטונות הזרים שחמדו את נחלת אבותינו:
במערת המכפלה נזכרנו במרד של אברהם אבינו בעובדי האלילים.
לכבוד ימי החנוכה המתרגשים פגשנו את גיבורי המורדים נגד היוונים הרשעים.
לאחר מכן פגשנו את המורדים מתקופת הורדוס והרומאים.
לאחר שנחשפנו לסיפורי הגבורה של מחתרת אהרונסון – ׳ניל״י׳ שפעלה נגד התורכים, פגשנו גם את זיכרון גבורת לוחמי ההגנה ומחתרות האצ״ל הלח״י שפעלו, בחירוף נפש, לשחרור ארץ ישראל מציפורני המשטר הבריטי המרושע. האנגלים הוסיפו רשע על פשע ולא התירו לפליטים היהודים, מהשואה הנוראה, להניח את כף רגלם הגרומה, הפצועה והמדממת על חוף המבטחים, הנחשק, של ארץ ישראל, ארץ אבותינו.
רבותי ההיסטוריה חוזרת… הרב צבי יהודה זצ״ל הדגיש לנו פעמים רבות את הציווי הבלתי מתפשר: ׳בינו שנות דור ודור׳ – חובה על כל אחד ואחת מישראל ללמוד מה תפקידנו בדור הזה. מלאכת קיבוץ הגלויות, כיבוש ארץ ושחרורה לא הסתיים. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. וכשם שניצחנו את היונים ואת הפרסים עלינו להמשיך ולסיים את מלאכתנו הקשה. להילחם באירנים ועוזריהם בצפון ובעזה המבקשים לכלותינו. חייבים להילחם בתרבות היוונית שמבקשת להחריב את היהדות ואת המשפחה היהודית. תרבות זרה שמנסה להשתלט על התפילות העתיקות בכותל ובבתי הכנסת. חובה עלינו להישמר מהתרבות הרפורמית, הנוכרית, שמגיעה אלינו מאמריקה ושמעודדת התבוללות, תוך ניסיון נואל, לקעקע בכל הכוח את כיבוד תלמידי החכמים שלנו ולהילחם בפסיקת חז״ל.
שבת שלום של כיבוד תלמידי חכמים והערצה גדולה לגיבורי ישראל בכל הדורות הנלחמים על עצמאותנו הרוחנית.