01
שבת סגרירית עברה על כוחותינו. עובדי העירייה החרוצים הספיקו כבר לקרצף את הרחובות, שהמו אמש ברצי מרתון חביבים ומיוזעים, שגמעו בשקיקה, קילומטרים רבים ממשעוליה הקדושים של עיר הנצח.
המראה הסוראליסטי של שערי ההזנקה הממותגים, על רקע שלטי הענק 'תנו לצה"ל לנצח' הדגיש את המיוחדות של עיר ההפכים, בירתנו לנצח.
עם אור ראשון, שמתי פעמיי אל הכותל הנכסף. הצטיידתי במעיל גשם, לכל מקרה. שלא כמו בשבועות האחרונים, מתאמני המרתון נמו הבוקר את שנתם המתוקה, לאחר שהשקיעו את כל מרצם כדי לגעת בסרט קו המנצחים.
מאז שמחת תורה פסקה כמעט לחלוטין התיירות הנכנסת. חנויות השוק הערבי נותרו מוגפות ברובן. אין לסוחרים סיבה להסיר את המנעולים הכבדים מעל שער חנותם. מחבלי החמאס גוזלים את הפרנסה של אחיהם הערבים, לא רק בעזה אלא גם בארץ כולה. המחבלים מתעללים ומחסלים כל מי שסובב אותם, קרובים ורחוקים. והכול בשם אללה שלהם.
כמה מהסוחרים הוותיקים, בשוק של שער יפו, כבר מכירים אותי. הם מסננים לי, שלא לציתות (מחשש לחייהם), שהחמאס הורס להם את הפרנסה ואת החיים.
02
צה"ל מפזר בעזה עלונים הקוראים לאזרחים למסור מידע על מקומות המסתור של מחבלי החמאס ועל אתרים בהם כלואים החטופים היקרים שלנו.
אבל חרבונא לא עונה. הוא חושש לחייו ומשמש, בעל כורחו, חומת שתיקה והגנה חיה למחבלי הנוח'בה.
תושבי עזה 'הבלתי מעורבים', מתחלקים לשני מחנות – חלקם מפחדים ממחבלי החמאס ועל כן משתפים איתם פעולה, חלקם הגדול תומך בפועל בפשעים הרצחניים של המחבלים השפלים ועל כן משתף איתם פעולה.
03
הדהדה השבוע במחוזותינו אמירתו התמוהה של הראשון לציון, הרה"ג, יצחק יוסף שליט"א – 'שאם יקראו לבחורי ישיבה לשרת בצבא הוא יקנה איתם כרטיסים והם ייסעו לחו"ל' במילים אחרות 'ירדו מהארץ'… מצדדיו הוסיפו וטענו – 'שאם בחורי ישיבה יתבקשו להתגייס לצבא, אנו עלולים לאבד את זכותנו על ארץ ישראל'…
בימים של מלחמת מצווה אני משתדל לעסוק רק בנושאים שתורמים לאחדות ולחיבור בין הלבבות. לכן אתייחס לדברי הרב יוסף שליט"א, רק בכמה מילים של אהבה ומתוך גישה מעשית של ערבות הדדית –
מעולם, בשום מקום ובשום דור לא היה היקף, עושר ועצמה יהודית מבורכת כזו של ישיבות ולומדי תורה, בעם ישראל, בהשוואה לדור שלנו.
רש"י, בפירושו על פרשת עקב, מדגיש, שקיום מצוות התורה בחו"ל אינה התכלית ומשמשת רק בחזקת 'הציבי לך ציונים', כהכנה לקיום המצוות בארץ ישראל.
אני אלחם בכל כוונה למנוע לימוד תורה מבחורים ומאברכים, שמתמידים ומקדישים את כל כוחם ומרצם באוהלה של תורה.
יש בציבור החרדי בחורים יקרים, לא מעטים, שעובדים בשוק החופשי ונרתעים מלהתגייס, מחשש שתיפגע התדמית המשפחתית וגיוסם יהיה כמכשלה לשידוכי בנות המשפחה.
יש גם לא מעט 'בחורים נושרים', שמחפשים את עצמם. אם ניצור להם בצבא מסגרת רצינית, רוחנית, תומכת ומתחשבת, הם יוכלו למצוא שם את מקומם ואפילו לפרוח ולהתחזק.
ויש גם ציבור יקר מאד ולא מבוטל של 'חרדים מודרניים', שפוסחים על שני הסעיפים. גם בהם יש בעלי רצון להתגייס לצה"ל ולמשטרה אך הם חוששים מ'מה יגידו' וחרדים משחיקה רוחנית וירידה מהדרך.
קיים גם חשש גדול ומוצדק, בציבור החרדי 'המיין סטרים', שאם בניהם, שעובדים ואינם לומדים יתגייסו, הם יצאו בשאלה. תופעה מסוכנת זו, של הדרדרות רוחנית ואמונית, מכונה בצדק, בפי רבנים חרדיים – 'ויזנב בהם את הנחשלים'.
כדי למנוע נשירה וירידה רוחנית בשלבי הגיוס, צה"ל חייב להכין תכנית מקיפה ומהפכנית, שתקלוט את החיילים החרדיים למסגרת שמנוהלת על ידי רבנים ואנשי חינוך חרדיים, מוכרים, אוטנטיים ומנוסים.
מסגרת כזו, חייבת להיות מותאמת לרוח ולצביון החרדי, נעימה, חכמה ויעילה, תומכת נפשית ומחבקת חברתית, עם ליווי רוחני צמוד.
בניגוד להכרזתו של הרב יוסף שליט"א, שלומדי התורה הם כ'שבט לוי', שלא נקרא לצבא, הרי ידוע שלומדי התורה היו דווקא משבט יששכר והם נקראו לצבא ה'. שבט לוי היו עסוקים בסיוע לכוהנים ובעבודת המקדש ולכן לא התגייסו. שבט זבולון תמך בלומדי התורה הרבים בשבט יששכר.
שבט לוי היה הקטן שבשבטים. 'שבט החרדים' נמצא ב"ה בתנופת צמיחה מופלאה ובקרוב יגיע לכ- 20 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בישראל.
על פי קצב גידולו המבורך של הציבור החרדי, מנהיגיו ייאלצו, בקרוב, לקחת אחריות גם על ניהול הביטחון של מדינת ישראל, בדיוק כפי שהתגייסו לקחת חלק בניהול המערכות הכלכלית והבריאותית של המדינה.
הראי"ה קוק, זצ"ל הסביר כבר לפני למעלה מ-100 שנה שלהסתגרות החרדית יש ערך בשמירת הציבור היקר הזה מהשפעות חיצוניות, מרפיון רוחני, מנשירת ומהתפקרות הנוער החרדי. לנוער החרדי אין כלים להתמודד נפשית ורוחנית עם השפעות 'המודרנה'. לכן הקב"ה נתן להם מעין 'שריון מגן' בדמות הסתגרות חברתית, שמסייעת להם בימים טרופים להתגונן מהשפעות של תרבויות זרות שעלולות לכרסם קשות באמונתם וביהדותם. זה נשמע כמציאות שעטופה בחולשה מקוממת, הזויה ותבוסתנית… אך ההסתגרות הזו היא נצרכת מאד ככורח השעה. מקוממת ככל שתהיה.
הרב צבי יהודה הכהן קוק, זצ"ל, הדגיש, שאין סתירה בין לימוד התורה והשרות בצה"ל – 'אלו שני צדדים של אותה מטבע', כלשונו. כל בחור בישראל חייב ללמוד תורה, כשם שהוא חייב 'לעשות השתדלות' ולקחת חלק פעיל בזכות הגדולה ובאחריות האישית והציבורית, להגן על המדינה, תוך כדי התגייסות לצבא או למשטרה.
ברור לי שאם היו יותר חיילים חרדים בצה"ל, הצבא היה נראה יהודי יותר, מאמין יותר ומגוון יותר.
אין ספק שאם יהיו יותר שוטרים חרדים ביס"מ, במשטרה ובמשמר הגבול, מפלס העויינות ההדדית, ברחובות הערים, בין חרדים וחילונים היה יורד פלאים.
בתקשורת הישראלית מדברים כל הזמן על 'שוויון בנטל'… אני סבור שלקיחת אחריות והתגייסות לכוחות הבטחון העבריים, העומדים על משמר העם והארץ, הם זכות ולא 'נטל'.
מנהיגי המדינה והצבא צריכים להבין, שכל זמן ש'הרבי', פרופ' אסא כשר ודומיו החברים לאג'נדה הפרוגרסיבית, שגורסת – 'תנו לחיות ככל העמים', הם הפוסקים העליונים בתחום הערכיות, המוסר הצבאי ומכתיבים את 'הקוד האתי' של צה'ל', יהיה קשה מאד לשכנע חרדים להתגייס לצבא, שצועד בעקבות רוחות המערב הכושל, בעל המוסר הכפול.
לפני שאנו מדברים בלהט על החשיבות בגיוס חרדים, אנו צריכים לעשות חשיבה מעמיקה, כיצד ניתן להגביר את אחוזי הגיוס לצבא בכלל ול'קרבי' בפרט, בציבור הכללי, בגוש דן ובשלוחותיו.
בהמשך לאמות המוסר של 'גנץ', אסא כשר וחבריהם, הצבא אימץ מוסר מערבי של 'חסד לאומים חטאת'. מוסר מעוות זה, הביא לדחיקתם של קצינים בכירים בעלי השקפה ימנית, ציונית לאומית, שלא יישרו קו עם הרוח ה'מערבית' המנשבת מבית מדרשם של הקצינים והפוליטיקאים, הוגי הפרוגרס והקונספציה הישנה. ריקודי ה'מה יפית', של הרמטכ"לים ושל שרי הביטחון אל מול השמאל בארץ ובעולם, גרמו להעדפת חייהם של אזרחי האויב על חייו של חייל יהודי! וסייעו גם לעצימת העיניים לפני שמחת תורה.
חשוב לדעת שאסא כשר, הוא נכדו של הרב הגאון, הרב מנחם מנדל כשר, בעל מכון 'תורה שלמה', שחיבר ספרי יהדות רבים וחשובים מאד וגם ערך והיה המו"ל של כתבי ידו של הגאון, הגרובצ'ובר. הרב כשר גאל את כתבי היד המופלאים מארכיונים נדחים, אליהם נדדו הכתבים ונעלמו, בארצות הניכר. הרה"ג מנחם מנדל כשר היה מחשובי חסידי גור בדור הקודם ומעריצם של הראי"ה קוק והרצי"ק. הרב כשר חיבר גם את הספר 'התקופה הגדולה', שבו הוא מכריז על התקופה שלנו כ'אתחלא דגאולה' ומצדד בדרך הציונות. ואילו, אסא כשר, נכדו, מתריס מעל כל במה, ועתה, ביתר שאת, בעקבות 'אסון בארי' נגד כל 'קוד אתי' שמריח ריח של תורה. הוא טוען גם שבבארי הופעל נוהל 'חניבעל', שלכאורה גם הוא פסול, לדעתו. כשר טוען לכאורה, שהתפיסה החינוכית של חובשי הכיפות הסרוגות, המקדשים את ערך 'ההקרבה האישית' להצלת העם והארץ, עלולה לגרום לזילות של 'ערך חיי האדם'…
ויותר מכל – בצמרות הצבא, מנשבת כבר שנים רבות, מאז משה דיין ושמעון פרס, רוח של חולשה ותבוסתנות, שמתיישרת לאחרונה גם לפי החליל של 'קרן וקסלר'. רוח זו יצרה, לצערי, את ה'קונספציה' הישנה בצה"ל. ה'קונספציה' המסוכנת גורסת, שהאויבים שלנו מורתעים וחפצים בשלום. תפיסה מוטעית זו, שניזונה גם מ'תרבות הסושי', היא זו שפרצה את הגדר לאסון הנורא בשמחת תורה. לא עוד.
04
השבוע זכיתי להשתתף באירוע מרגש מאד. הנהלת 'מוסדות עלי' – הכוללים את הישיבות והמכינה בעלי, יזמו ערב שכולו הכרת הטוב למשרתי המילואים, לפצועי צה"ל והנצחה מרוממת לנופלים, הי"ד, שרבים מהם בוגרי המכינה והישיבה ביישוב עלי.
הרב אלי סדן, מייסד 'עולם המכינות הקדם צבאיות' וחתן פרס ישראל, יחד עם תלמידו האהוב, המנהל המוכשר של 'מוסדות עלי', ליאור שטול, הובילו יוזמה מדהימה, שראויה לחיקוי. הם ארחו, על חשבונם, כשלושת אלפים מבוגרי 'מוסדות עלי' וידידי הישיבה, שהשתחררו לאחרונה משירות מילואים ארוך ומסוכן. המילואימניקים, חלקם פצועי קרב, הגיעו יחד עם בני משפחותיהם, נשותיהם וילדיהם, להופעה שמחה ומלאת רגש, של האחד והיחיד – אברהם פריד, בבנייני האומה בירושלים.
הילדים נהנו בצורה מופגנת וכאילו השתחררו לרגע קט ממצוקות התקופה רוויית החרדות והגעגועים . המילואימניקים נשאו על הכתפיים את בניהם, אותם לא ראו במשך חודשים ארוכים ויצאו במחול לצלילי 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים בשונאיהם'. כל קהל האלפים קם על רגליו, כאיש אחד והריע, כשאברהם פריד שאג: 'אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה… המקום ירחם עליהם, ויוציאם מצרה לרווחה ומשעבוד לגאולה'. אמן כן יהי רצון!
שבת שלום של 'ונהפוך הוא'. של 'מהפך מיגון לשמחה'. של בריאות טובה ושלמה לכל הפצועים, החולים והחטופים. יהי רצון שמשנכנס אדר נרבה בשמחה של ניצחון האור על החושך, ונזכה לאחדות ולישועה גדולה. ■
לתגובות: manager@pisrael.com