מאז בריאתו של האדם הראשון התחבטה האנושות במטרתו ותכליתו של האדם עלי אדמות, מה תפקידו מה פשר חידת החיים שהאנושות נאבקת לחיות בה. מה המילה הכי קרובה למילה 'חיים'? נראה לי שמלבד ההגדרות החיצוניות, המילה 'אחריות' היא המילה הקרובה ביותר לחיים.
התורה מלמדת אותנו את יסוד האחריות. במצוותיה של תורה ובפרשתנו בא הדבר לידי ביטוי במצוות השבת אבידה. התורה קובעת לנו כלל: 'לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם' וכך כתוב בתורה: 'לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ'. התורה מרגילה אותנו שאם ראינו אבידת חברנו, אסור לנו להתעלם, חייבים אנו לנקוט מעשה. אי אפשר לעבור על סדר היום ולהמשיך בחיינו הפרטיים כאשר יש אבידה של חברנו שנפגשנו אתה. בהמשך הפסוקים נראה שהאחריות שלנו לסובב אינה מוגבלת בהשבת האבידה לחברנו, אלא האחריות היא גדולה יותר ואפילו אם לא נמצא את בעל האבידה אנו מחויבים בגלל האחריות שלנו לשמור את האבדה עד שחברנו ידרוש ויחפש את אבידתו.
מדוע שנצמצם את המצווה הכל כך משמעותית של 'לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם' לאבידה של שמלה, שור, שה וכד' הרי פעמים רבות יש ביכולתנו להשיב לחברנו 'אבידה' מסוג אחר. כמה פעמים חברנו איבד את שמחת חייו, איבד את חיוכו, איבד את אושרו ויתכן שאנו יכולים להקשיב למצוקותיו, לשמח אותו, לעודד אותו, ואז נשיב לו את ה'אבידה' שהרבה פעמים חשובה ושווה יותר מכל שור או שה. התעניינות כנה בחברנו, הקשבה היודעת להכילו והיודעת להזדהות עם מכאבו, לפעמים משיבת נפש ממש יותר מכל השבת חפץ שאבד לו. [ומיותר לדבר על מציאת זווג לרווקות ורווקים שעדיין לא מצאו את אבדתם…]
גודל האחריות שלנו לסובב איננה פוסחת על האחריות שלנו על מעשינו שלנו. האדם, כנזר הבריאה, הוא בעל בחירה חופשית לגמרי ובידיו לעשות טוב או חלילה לעשות רע. הוא צריך לדאוג לעצמו, לזולתו, לעמו, לארצו ואף לכל העולם כולו. ראיתי תפילה אישית שחיבר הרב קוק זצ"ל לעצמו שבין היתר התפלל כך: '…אזכה נא לשמח את בריותיך, לרומם ולפאר את יראיך, זכני להרבות טובה וחסד וברכה בעולם…' [ספר 'חדריו']
באווירת הימים האלו, ימי חודש הרחמים והסליחות, הימים הנוראים, ימי מלחמה, נאמר שעיקר עבודת ה' שלנו היא בכך שנעמיד תמיד מול עינינו את מאמר חז"ל: 'לעולם ירא האדם את העולם כולו כאילו חציו חייב וחציו פטור, עשה עבירה אחת הכריע את העולם לכף חובה, עשה מצווה אחת הכריע את העולם לכף זכות'. [קידושין מ ע"א] או כלשון התורה בפרשתנו: 'לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם'. לא מדובר כאן רק על אחריות על מעשיי ונשיאה בתוצאות, אלא יש למעשיי אחריות והשלכות על כל העולם כולו. וזה עניינו של ראש השנה, ללמדנו את גודל אחריותנו למעשינו, חיילינו, חטופינו, מדינתנו ולכל העולם כולו. ■
