בשעת כתיבת שורות אלה (ג בבוקר) חווה המחנה הלאומי תחושת דכדוך עמוקה ביותר, עם ניצחון ה׳דיפ סטייט׳ – הפקידות הממונה (הכוללת את ראשי מערכת הביטחון, שירות המדינה, מערכת המשפט ועוד) במרד נגד הממשלה הנבחרת, המייצגת את רוב העם. והמדובר במרד של ממש, הפיכה צבאית.
׆ הרמטכ״ל וראש השב״כ – לא פחות מאשר איימו על שר הביטחון ועל ראש הממשלה, לבל יתמכו בשינוי מינורי בוועדה למינוי שופטים, ואף איימו כי זרועות הביטחון לא תסורנה למרות הממשלה. איש בתקשורת לא שאל מה להם ולמינוי שופטים.
׆ משטרת ישראל עצרה בנחישות כל מפגין מהמחנה הלאומי בעד הרפורמה, אך לכל אורך הדרך אפשרה לאנרכיסטים חסרי אחריות לחסום נתיבי תחבורה מרכזיים במדינה, כשמפקד מחוז תל אביב אף יוצא לשטח ומתחבק עם המפגינים.
׆ מגוון קצינים בדימוס מיחידות שונות בצה״ל הודיעו כי לא יתייצבו לשירות מילואים.
׆ פורום המטכ״ל התכנס כדי לדון בפיטורי שר הביטחון על ידי ראש הממשלה. אירוע שחשבנו עד כה שיכול להתקיים אך ורק ברפובליקת בננות בדרום אמריקה, המנוהלת על ידי אנשי צבא.
׆ ארגוני העובדים המרכזיים במשק השביתו כמעט את כל הענפים האפשריים, משירותי רפואה חיוניים ועד לקניונים. וזאת לדעת – המדובר בהשבתה שאינה חוקית בעליל, שכן דיני העבודה אוסרים בכל תוקף שביתה פוליטית שאינה נוגעת לתנאי העסקה. אפילו לגבי שביתת סולידריות עם עובדים מאותו הסוג במפעל אחר – קיימת מחלוקת בפסיקה האם ניתן להתיר. אך כאשר ביקש שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, להוציא צו מניעה נגד השובתים – סירבה הפרקליטות לייצגו בשל אותה שביתה.
׆ דוגמן בתצוגת אופנה שסירב לנאום נגד הרפורמה – הורד מהבמה. זו אינה בדיחה.
׆ זמר ידוע אולץ, הלכה למעשה, לוותר על פרס ישראל בשל אותה רפורמה.
׆ מוסדות לימוד אקדמיים, שרוב מימונם מגיע מתומכי הרפורמה, השביתו את הלימודים.
לחצים אלה הביאו חלק לא מבוטל מחברי הקואליציה להודיע כי הם קוראים לעצור את החקיקה, תוך זריקת בוחריהם, העורגים לרפורמה שנים ארוכות, תחת גלגלי האוטובוס. הרפיסות התפשטה והגיעה אפילו לשרים ולח״כים שנחשבו כצוק איתן, כמו עמיחי שיקלי ושלמה קרעי. מי היה מאמין. בסופו של דבר התמוטטו הקווים. שמחה רוטמן ויריב לוין עמדו בגבורה מול הפרוגרס האנארכיסטי, אך כשהקואליציה, כולל ראש הממשלה, לא עמדה בלחץ – נפלו גם הם.
ספק רב אם תהיה תקומה לרפורמה המתוכננת, שגם כך סורסה לבלי הכר. כל שנשאר ממנה הוא מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון, ואולי מינוי נשיא בהסכמת הקואליציה. ביתר הערכאות כבר הוסכם שלא יהיה מינוי ללא הסכמת נציגי הפרוגרס. ראש הממשלה חזר בו בנאומו מפסקת ההתגברות ברוב של 61, רוב שכפי שראינו רק השבוע, גם כך יהיה כמעט בלתי אפשרי להשיג בכל סוגיה שה׳דיפ סטייט׳ יחשוב לקרדינלית, כי תמיד תימצאנה החוליות החלשות בקואליציה. ונושא הסבירות הוא חסר משמעות – נתון לפרשנות השופטים.
כשלעצמי – אינני יודע אם יש עוד טעם לממשלה המכונה ׳ימין׳. בהתיישבות – ממשיכה בדיוק אותה מדיניות כמו בממשלה הקודמת. במערכת המשפט – לא יהיה שינוי. אם כך – מדוע לטרוח ולהצביע? שלא לדבר על הפעילות ברשתות החברתיות וההפגנות. בשביל מה כל אלה?!
בכל זאת, מוטל עלינו לחשוב – לאן הולכים מכאן?
מפלגת הליכוד נולדה מתוך פורשי ההגנה, שחוו דיכוי והתעללות עוד מימי טרום המדינה. פורשים אלה חברו למגזרים המכונים ׳ישראל השנייה׳ – וביחד עלה בידיהם להיבחר לשלטון.
ברם, בעוד שהשמאל החל עוד מימי טרום המדינה לנקוט במהלכים מדויקים ומתוכננים כדי להקים ולאייש מוסדות, שיבססו את שלטונם – המחנה הלאומי לא גיבש מעולם תוכנית מסודרת לאחיזה במוקדי הכוח האמיתיים, ששם נחתכים הדברים.
כך, ראינו יחידה של טייסים שהודיעה פה אחד שלא תתייצב לטיסות. החלוקה בין ימין לשמאל בציבור היהודי, היא 60-40 לטובת המחנה הלאומי. כיצד ייתכן שבין הטייסים באותה טייסת – אין ולו תומך רפורמה אחד?! כיצד זה אין בכל המטכ״ל ולו ניואנס דק של מחשבה שונה? אלוף אחד שתמך בממשלה?
ביום פקודה, כלל מערכות אלה התאגדו וראינו כיצד מנעו אפילו שינוי קוסמטי קל במבנה הכוח שלהן.
זהו כשל גדול מאוד של המחנה הלאומי, שבמעל 45 שנה של שלטון (בהפסקות) – לא השכיל אפילו לשים את רגלו בדלת האחורית של מערכות אלה, שלא לדבר על השגת שליטה בהן.
אם יש תקווה כלשהי להחייאת הרפורמה (ואודה כי המדובר בתקווה קלושה ביותר, שכן נראה שחלון ההזדמנויות נסגר), היא תתקיים רק אם המחנה הלאומי יפיק לקחים משמעותיים, ובתקופה הקרובה יפעל להוצאת כלל החוליות החלשות מתוכו ולהעמדת הפקידות, הכוללת גם את ראשי מערכת הביטחון – במקומה.
ראש הממשלה ייבחן – לפני כל דבר – בעמידתו מאחורי ההחלטה לפטר את שר הביטחון, שבמהלכיו הבוגדניים החל את הקריסה. אם ייכנע ללחץ ויחזיר אותו לתפקידו – ניתן לומר בוודאות שלא תבוא כל רפורמה. לעולם.
לאחר מכן יש לזמן לשימוע כל קצין משטרה, צבא או בעל תפקיד בגוף בטחוני אחר, שתמך בסרבנות ולשלול את דרגותיו.
את הרמטכ״ל, המפכ״ל והיועמ״שית לממשלה – יש להעביר מתפקידם.
את ההסתדרות – יש לפרק מנכסיה, תוך פתיחת שוק העבודה לארגונים מתחרים.
בנוסף, יש להכין תוכנית מערכתית מסודרת, להחלפת כוח האדם במנגנוני ה׳דיפ סטייט׳.
בשעתו הכינה המכינה הקדם צבאית בעלי תוכנית לשילוב בוגריה ברשויות המדינה. אך בתוכנית זו השתתפו כמה עשרות תלמידי המכינה. הממשלה צריכה להכין תוכנית לאומית למאות אלפים, מכל המגזרים המכונים ׳ישראל השנייה׳ – דתיים, חרדים, פריפריה. מגזרים אלה מלאים באנשים טובים ומוכשרים, שבניגוד למחנה הפרוגרס – הם בעלי מידות ומלאים בערכים של ערבות הדדית. את מגזרים אלה יש לשלב בכלל מוקדי הכוח.
רק לאחר צעדים אלה, ניתן יהיה לעשות ניסיון נוסף לקידום הרפורמה הכה נדרשת. אם בימינו ואם בדור הבא. ■
