לא לחכות לרגע האחרון

01
ישנו מנהג שאשתי ואני נוהגים בביתנו והוא לברך את כל מי שמגיע לביתנו בברכת הבנים והבנות גם אם הוא חבר או חברה של ילדנו, וגם אם הוא חייל בודד או סתם ילד של השכנים שהוריו לא נמצאים והוא נמצא בשבת אצלנו.
מצד אחד המנהג הזה קצת מביך את האורחים, אבל אני מרגיש שהרבה יותר מהמבוכה זה נותן להם תחושה של חום וחיבור לבית שבו הם נמצאים.
אני זוכר שכשהגעתי עם אחת מילדותיי לגן בפעם הראשונה, אחת הגננות הושיטה את ידה לביתי ואמרה: 'נעים מאוד קוראים לי… ברוכה הבאה, איך קוראים לך?'.
אמרתי בעדינות לגננת: 'מה נעים מאוד, הילדה רוצה ממך חיבוק".
כדי לגדול ולהרגיש בטוחים בעולם, ילדים צריכים הרבה הרבה חום ואהבה. אני זוכר שקראתי פעם סיפור מדהים של הרב קרליבך שממש השפיע על חיי.
02
הרב קרליבך סיפר על יהודי אחד שנסע לדרום אפריקה. הוא סיפר שפגש שם יהודי זקן כבן שבעים, והוא היה כל כך חם! מעולם הוא לא פגש אדם כל כך חם. הוא היה חם לא רק אליו, אל כל אדם הוא הקרין חמימות עמוקה.
הוא חשב לעצמו מאיפה כל החום הגדול הזה שהאיש מקרין, ואז בלילה האחרון שלו באוסטרליה הוא שאל את אותו יהודי מאיפה הגיע כל החום הרב הזה שהוא מקרין לסביבתו.
הוא ענה לו, 'נולדתי בפולין, בכפר קטן לייד העיירה אלכסנדר. אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. והיה לו דוד עשיר ששלח לו כרטיסים לבוא אליו לדרום אפריקה – 'כאן תוכל לחיות כמו בן אדם, ואפילו להתעשר'.
מכוון שמצב הזהות והחיבור ליהדות בדרום אפריקה היה לא כך טוב, אמר אבי: 'מי יודע, אולי זו השבת האחרונה בחיינו. הבה נעשה אותה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר.'
נסענו לשבת לרבי מאלכסנדר.
בזמן סעודת השבת אצל הרבי לחש מישהו על אוזנו של הרבי שיש כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום אפריקה, יחד עם הילד שלו בן האחד-עשרה, ואין להם היכן לישון.
אמר הרבי: 'אתם תדאגו לאבא למקום לישון. אבל את הילד – אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי לשבת. תכניסו אותו לחדר שלי, תסדרו לו מיטה ותנו לו כרית ושמיכה. אני רוצה שישן בחדרי'.
לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחד עשרה להיות אורחו האישי של הרבי הגדול מאלכסנדר…
נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. ממש הרגשתי שאני נושם את הקדושה. ממש לא הצלחתי להירדם מההתרגשות.
באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים כבדים. היה זה הרבי הקדוש שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיני.
הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור', והוא הניח עלי את מעילו הכבד.
בכה האיש הזקן ואמר: 'האמן לי, ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי'.
03
אני לקחתי את הסיפור המרגש הזה צעד קדימה וסיפרתי אותו כשהוזמנתי פעם להעביר פעילות בגן של אחד מילדיי.
מעבר לסיפור הפרונטלי המחזתי את כל הסיפור עם אחד מהילדים בגן.
ואז לאחר ששמתי עליו את המעיל וגמרתי לספר את הסיפור שמעתי את כל ילדי הגן צועקים 'גם אני, גם אני'. בהתחלה לא הבנתי מה הם רוצים ואז אחד הילדים ניגש אלי ואמר לי: 'גם אנחנו רוצים להתעטף במעיל של הרב מאלכסנדר'.
וכך אני עומד בגן עם המעיל שלי כשכל הילדים עומדים בתור ארוך כדי שאעטוף אותם במעילו של הרבי מאלכסנדר.
כן מה צריכים ילדנו על מנת שיוכלו לעבור את עולמנו בשלום ובשמחה?
הם צרכים שנכסה אותם במעיל מלא חום ואהבה.