הרב פרופסור זכריה דור-שב זצ״ל נלקח לבית עולמו בז׳ שבט ה׳תשפ״ד בשיבה טובה. נולד בברוקלין ב-1925, ונפטר בעיר הקודש בגיל 98. איש משפחה אוהב ומסור, גדול בתורה, אקדמאי מבריק ומורה בחסד.
אדם רב פנים ורחב אופקים, עניו ודעתני כאחד, אשר גישר בין דורות, תרבויות ומגזרים. דור-שב תרם רבות לתחומי החינוך, הפסיכולוגיה ולימודי היהדות. במחקרו בחן את פיתוח האמפתיה, הקשר בין תרבות לתהליכים קוגניטיביים, ובניית זהות יהודית, בין היתר. ניהל בתי ספר רבים, כיהן כפרופסור לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, ועמד בראש המכון לחקר החינוך הדתי ולקידומו. את הפילוסופיה החינוכית שלו שאב מן המקורות, לפיה יש לעודד כל אדם לפתח את כישרונותיו הייחודיים על מנת לתרום לכלל. דור-שב היה ונותר דמות חשובה בחייהם של המונים. תרומתו החינוכית אינה מתמצה במחקריו, אלא אף ובעיקר בדוגמתו האישית.
דור-שב היה תלמידו של הרב יצחק הוטנר מחד ושל האנתרופולוגית מרגרט מיד מאידך. כתב דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק, וקיבל הסמכה לרבנות מישיבת חיים ברלין. לימים נעשה פרופסור, אף ששני הוריו לא סיימו תיכון.
דור-שב חי חיים עשירים ומגוונים של תורה וגמילות חסדים. הגה בתורה יומם ולילה, ואץ בהזדמנויות רבות להציל חיי אדם. בתקופת הפרסטרויקה נסע עם הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) לרוסיה, ולימד תורה בישיבה הראשונה שקמה על אדמת ברית המועצות מאז כינונה. הוא הכיר מקרוב את גדולי התורה מכל קצות תבל.
בשנותיו האחרונות כתב את ״סיפור משפחת דרשוביץ״ (Dershowitz Family Saga). הספר מסכם את תולדות משפחתו מהגירתה מגליציה, דרך התמודדותה עם המציאות החדשה בארצות הברית, וכלה בחיים החדשים שבנה בארץ. על פרק זה בחייו מתנוסס השם דור-שב, שקיבל על עצמו יחד עם אשתו דאז ובנם הצעיר, לאחר שדוד בן-גוריון דחק בהם אישית. הספר מתאר את המעבר מעולם של מסורת למודרנה, תוך שמירה על זהות יהודית עשירה, כפי שבעצמו המחיש לאורך כל חייו.
מצעירותו היה דור-שב ציוני אדוק, והוא חלם לראות את בניין בית המקדש וייסוד הסנהדרין. לא נס ליחו אף בעשורו העשירי.
הותיר אחריו משפחה ענפה אוהבת: לי (רוזנצוויג) דור-שב וצאצאיה, שלושה בנים, נחום ושמחה הלל דרשוביץ ואיתן דור-שב, ונכדים ונינים רבים.
יהי זכרו ברוך. ■
הכותב הוא נכד המנוח
תפריט
