01
אני רואה סביבי כל כך הרבה פעמים שאנשים חושבים ומאמינים במשהו, והוא אכן קורה בכל מיני נושאים – בפרנסה, בזיווג, בפרי בטן ובעוד שלל תחומים. זה נשמע קצת טריקי אבל אם אני רואה את זה כל כך הרבה פעמים כנראה שבהרבה מאוד מהמקרים זה אכן קורה.
לפעמים נראה שאין סיכוי שמשהו יתרחש, אבל במחשבה טובה ובאמונה דברים קורים לפעמים ממש כנגד הטבע.
יש לי חבר שהתחתן בגיל יחסית מבוגר. אשתו, שהייתה באזור גיל 50 והוא רצו מאוד ילד משותף. אשתו ניסתה כמה פעמים ללדת ולא הצליחה, בכל פעם בחודשים הראשונים להיריון היא הפילה. כשיצאו מבית החולים לאחר ההפלה השישית ביקש חברי מרעייתו להיכנס עימו לחנות מסוימת.
היא שאלה אותו באיזו חנות מדובר, והוא השיב ״לחנות שילב שנמצאת במרכז המסחרי של בית החולים״. היא המשיכה ואמרה ״מה יש לנו לחפש בחנות שילב, במיוחד לאחר שהפלתי״. החבר התעקש, הם נכנסו לחנות והחבר ביקש מהמוכרת בגד כחול יפה לתינוק בן יומו.
הוא שילם על הבגד, ביקש מהמוכרת דף ועט לברכה וכך הוא כתב: ״ל (כתב את שמותיהם) היקרים מזל טוב להולדת הבן, שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים. מ (כאן שוב הכניס את שמותיהם)״.
אשתו הסתכלה עליו כאילו הוא שתה משהו חריף. לאחר כשנה נולדה להם בת. אשתו אמרה לו בצחוק: ״קנית בגד לבן ולא לבת״, והוא ענה לה שגם הבן עוד יגיע.
אם נקבל את הדברים שאנחנו רוצים באופן מדויק ומלא נאבד את האמונה ואת הביטחון בבורא עולם, כי מי צריך ביטחון ואמונה כשרואים את בורא עולם ממש בעיניים.
02
לפני כשנה וחצי הוזמנתי להרצות בחיפה בחברה גדולה. בסוף ההרצאה ניגשה אליי אחת העובדות באותה חברה וסיפרה לי שהיא ובעלה נשואים מספר שנים ועדיין לא זכו לפרי בטן. ״אולי יש לך איזו עצה טובה?״, שאלה. השבתי: ״מי אני שאתן לך עצות? אבל אני יכול לספר לך מה רב גדול שהייתי קשור אליו היה אומר: שתכיני את הנאום שלך לברית או לבריתה של הילד/ה שייוולדו ושאני אתפלל עלייך״.
הייתה לי בקשה מהאישה: ״בברית או בבריתה שתקיימי אחרי הלידה אני רוצה לשבת ליד הבעלים של החברה שהוא גם חבר טוב שלי״.
לפני חג הפסח היא שלחה לי את ההודעה הבאה: ״היי אורי , זאת… מחברת… אתה בטח לא זוכר אבל רצית שאעדכן אותך. בהמשך לשיחתנו לפני כשנה וחצי – אני בהיריון ברוך השם. עם ביטחון ואמונה הכול קורה בזמנו, חג שמח״.
03
ואסיים בסיפור קצת ישן יותר.
מספרים על תלמידיו של החוזה מלובלין שהיו נוסעים בחגים לרבם ובדרך היו עוצרים בפונדק של יהודי פשוט מאוד שהיה מארח אותם באהבה ובשמחה.
באחת הפעמים שהגיעו להתארח אצל היהודי בדרכם לחוזה מלובלין, הוא שאל אותם מדוע הם נוסעים אל החוזה מלובלין. הם השיבו שהם מגיעים לרב לחגוג איתו בשמחה ולשמוע את דבריו המחכימים והמחזקים, אבל בעיקר שהם באים להתברך אצלו.
היהודי המשיך ושאל מה הם מבקשים ממנו. והחסידים ענו כי על כל דבר שהם צריכים, כל אחד ובעיותיו הוא.
היהודי סיפר להם שהוא ורעייתו נשואים שנים רבות ולא זכו לפרי בטן, ״אתם חושבים שכדאי שאסע לרב להתברך?״, שאל. החסידים ענו לו שהוא אפילו חייב בכך. לאחר שהשתכנע היהודי התארגן במהירות והצטרף לעגלה שלהם שהמשיכה ללובלין.
כשהגיעו לחוזה מלובלין כולם עמדו בתור לקבל את ברכתו של החוזה מלובלין, כשהגיע תורו של אותו יהודי, החוזה בירך אותו בפרי בטן והוא יצא שמח וטוב לב. כמה שעות מאוחר יותר כשכולם התארגנו לנסיעה חזרה לביתם – הם לא מצאו את היהודי שאמר שיצטרף אליהם.
ממש לפני שהם יצאו הגיע היהודי עם חבילה גדולה. כולם התעניינו לפשר העיכוב ושאלו מה הביא עימו בחבילה. היהודי סיפר שאחרי שהחוזה בירך אותו הוא הלך מייד ליריד של העיירה לחפש עגלה לתינוק שייוולד, והוא אכן מצא אחת כזאת.
כעבור שנה, כאשר נסעו התלמידים שוב לחוזה לפני החגים, הם עצרו בפונדק ופגשו ביהודי בשמחה ובאהבה. בתוך העגלה שקנה בשנה שעברה שכב לו תינוק מתוק. התלמידים שמחו יחד עם היהודי והמשיכו לרבם, החוזה מלובלין.
כשהגיעו לחוזה הם שאלו אותו: ״אנחנו מגיעים אליך כל כך הרבה שנים ואתה מברך אותנו וחלק גדול מהברכות לא מתקיימות. לעומת זאת, היהודי מהפונדק הגיע פעם אחת וכבר ברכתו התקיימה״.
ענה להם החוזה: ״הוא באמת האמין ובטח, גם במוח גם בלב וגם באיברים. לכן הברכה אכן התקיימה״. ■
