01
שבת ראשונה של שעון חורף. אור ראשון הפציע וקידם את באי הכותל בחיוך רחב. המתפללים הרבים במנייני ותיקין עמדו כבר בסוף תפילת מוסף ורחבת הכותל התפנתה והכינה עצמה לקבלת המניינים הבאים.
שבת ׳לך לך׳ זו שבת האזכרה השנתית לבננו היקר – אביה יהושע, ז״ל. אביה נהרג ׳בלכתך בדרך׳, כשעשה דרכו בכבישי השומרון. 15 שנה חלפו והגעגועים מתחזקים מיום ליום.
בשבת זו, זכיתי לצעוד לכותלנו עם בני היקר, ישי יבדל״א, שמלא בכוחות נפש עזוזים ובריאים וצועד עמי לכותל מתוך אמונה חזקה, שהתפילות בכותל נענות ברצון.
התלווה אלינו ידידי הוותיק, שלמד איתי בישיבת ׳מרכז הרב׳ – ד״ר פרץ כהן, מכוכב השחר. ד״ר כהן מגיע עם רעייתו בתכיפות ובמסירות לשכונת קריית משה, כדי לסעוד את החותנת שלו שתחי׳.
פרץ איבד את רגלו כשנפצע קשה מאד, שלא באשמתו, בתאונת פיצוץ אמל״ח, בתקופת שירותו הצבאי.
מאז, בכל שנה, בדיוק בתאריך הפציעה, פרץ כהן, איש האמונה, עורך עם משפחתו היקרה, סעודת הודיה ברוב עם. פרץ לא מוותר לעצמו על כלום, מטפל יום יום בחולים בבנימין וצועד בגבורה ובחריצות לכל מקום על הפרוטזה. לא תשמעו ממנו תלונות. חיוך רחב נסוך על פניו תדיר. מטייל עם רעייתו אפרת ועושה אימוני כושר, תוך שהוא מקפיד לא לעשות לעצמו שום ׳הנחות׳.
02
בדרכי לכותל ובחזרה פגשתי חברים רבים. כולם, (מלבד חבר יקר אחד, שלא אציין את שמו) הפגינו סיפוק ושמחה גדולה על תוצאות הבחירות השבוע.
מתפללים רבים הודו לה׳ במנייני הכותל ואף ערכו ׳קידוש הודיה׳ ושתו ׳לחיים׳ על ההישג המרשים של הקמת ממשלה יהודית, ערכית וימנית.
03
תופעה ייחודית מתגלה רק בכותל והיא לא ניתנת לתיאור במילים. המתפללים הקבועים כאן יוכלו לספר לכם על המגוון העצום של המנהגים והדעות של היהודים שמגיעים מכל קצוות הארץ והעולם להתפלל ליד הכותל, למרגלות הר הבית.
הגוונים המרהיבים הופכים כאן לזרקור ענק, המאיר בשלל קרני אור ובאושר של צבעים את גאולת העם בארצו.
כל הניצוצות יחד מצטרפים כאן לאור גדול הבוהק כאש להבה. אש אהבה. אהבת ה׳ לעמו ואהבת העם לבוראו.
04
לצערי, גם עתה, למרות שהוכרעה מערכת הבחירות ומתגבשת ממשלה יהודית, ימנית וערכית, ענן אבק המחלוקת לא מתפזר, מילים קשות, האשמות והתקפות מוטחות נגד המחנה הלאומי וגורמות לתגובות שליליות.
הקיצוניות של הממשלה הקודמת, שהכניסה לקואליציה תומכי טרור, הביאה לתגובת נגד ויצרה קיטוב קשה בעם.
התקשורת מלבה את האש, מתוך בלבול חושים ובשל בצע כסף, במטרה לקושש עוד כמה שברי אחוזים של רייטינג.
יום הזיכרון השנתי של יצחק רבין שחל השבוע, היה צריך להביא לציבור, לאור הניסיון המר, אווירה של פיוס, בשורה של אחדות ומסר של איחוי קרעים. לצערי זה פוספס שוב, ובגדול.
מנגד, הזיכרונות הקשים שהעלה בצלאל סמוטריץ׳ מציפים מציאות נוגה מאותה תקופה אומללה, בה חשתי כי מופעל נגד ציבור ׳חובשי הכיפות הסרוגות׳ שיסוי מגמתי. הציבור הדתי לאומי תואר על ידי אוהדי משפחת רבין ועל ידי הקליקה התקשורתית, כקולקטיב של ׳נאשמים׳ ברצח. האווירה שלאחר הסכמי אוסלו, (ועד היום), מזכירה לי את השסע הנורא בעם, בתקופת ה׳סזון׳.
לצערי, נראה לי, כי לאור הקיטוב שמוזן משיקרי התקשורת ומהאגו של פוליטיקאים קטנים ובורים – לא למדנו לקח.
אחד מנקודות השפל של אותה תקופה שחורה (שמכונה ׳סזון׳), של כמעט ׳מלחמת האחים׳, היה כיוון ׳התותח הקדוש׳, אותו הפעיל רבין, כמפקד, כאיש פלמ״ח וכיד ימינו של בן גוריון. מטרתו הייתה ברורה – לעצור את האונייה, אפילו במחיר של הרג יהודים.
התותח יועד להשמיד, להרוג ולאבד את לוחמי הלח״י והאצ״ל, שהביאו נשק לחוף תל אביב, על סיפונה של האונייה ׳אלטלנה׳. לצערי דם יהודי נשפך שם, כתוצאה מירי אנשי ההגנה על אנשי האצ״ל והלח״י.
לימים יכתוב רב אלוף יצחק רבין, ממפקדי המבצע להכנעת אלטלנה, בספר זיכרונותיו: "אש תופת, בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ״ח וההגנה כלפי הארגונים (האצ״ל והלח״י) ומנהיגם (מנחם בגין? ז'בוטינסקי? י.ג.), מצאו ביטויָם בעוצמת האש".
בעשור השני של קום המדינה, הוכנסה פרשת 'אלטלנה' לתוכנית הלימודים ולספרי הלימוד, אך בצורה שקרית. תלמידי בן גוריון הפכו באופן שיקרי את 'הלוחמים על סיפונה של אלטלנה', מגיבורים לבוגדים, ואת התותח המרושע והמפלג, שכוון להרוג יהודים יקרים, הנאמנים למולדתם, ל'תותח קדוש".
05
עם ישראל הוא עם מאד מיוחד. כל דעה הופכת אצלנו ל-'יהרג ובל יעבור׳.
כל צד בטוח שהאמת מצויה רק אצלו. היכן היא התכונה החשובה של לכבד ולהקשיב איש לרעהו. מתי נהיה סבלנים יותר – ׳בלכתך בדרך׳? הרי ברור לכולנו, מעל לכל ספק, שסובלנות בדרכים מצילה חיים.
כשאני אוחז בהגה, אני משתדל לתת זכות קדימה גם למי שאין לו זכות מתוקף התמרור. משתדל לאפשר להולכי הרגל לעבור את הכביש במעבר חצייה, בבטחה. אני מסמן להם בהנפת כף ידי, ב׳נימוס אירופאי׳, שהם מוזמנים לחצות ללא חשש, תוך שאני מעיף מבט במראות לוודא שאין רכב שמנסה לעקוף אותי בשניות הגורליות הללו.
כמו כן, עשיתי לי ׳כלל ברזל׳, שאם מישהו ׳חותך׳ אותי בכביש ומנסה ׳להעלות לי את הסעיף׳, אני משתדל לא להתרתח עליו ולדון אותו, לכף זכות. אני מסנגר על הנהג הפרוע, ו׳משכנע את עצמי׳ – ש׳כנראה יש בתוך הרכב יולדת שיושבת על המשבר׳.
למרות הקושי ו׳האגו׳ הפגוע, אני משתדל לתרגל גישה חיובית זו, שוב ושוב, ורואה בה, עבורי, ׳עבודת המידות׳. אם נאמץ כולנו גישה זו, של ׳עבודה עצמית׳, בצורה עקבית, אולי נצליח להציל חיים – ואפילו של נפש אחת מישראל.
06
השבוע קיימנו בהר הזיתים את האזכרה השנתית ה-15 לאביה שלנו. עשרות רבות של בני משפחה, ידידים וחברים של אביה התאספו ליד קברו, בהר הזיתים, לא הרחק מהרב אבי״ה קוק והרב צבי יהודה.
לאחר מכן עלינו לבית החושן. הצטרפו אלינו קבוצת תלמידים חביבים, מ׳בית המדרש הירושלמי לבוגרי צבא׳ שנמצא ב׳בית אורות׳, מלווים ברב חן חלמיש, ראש הישיבה ומייסדה.
שמענו יחד דברי תורה מפיו של אחייננו המוכשר, הרב שמואל הלוי, בנו של הרב מיכה הלוי, רבה האהוב של פתח תקווה. לאחר מכן שמענו שיחה מרתקת מפיו של און ריפמן, מראשי ומייסדי ׳השומר החדש׳.
און הוא יליד קיבוץ רביבים בנגב, בוגר סיירת מטכ״ל ובנו של שמוליק ריפמן ע״ה ראש המועצה האהוב של המועצה האזורית ׳רמת נגב׳. למרות שקיבל חינוך של בן קיבוץ ׳תנועת העבודה׳, און התקרב למסורת והתחיל להפנים, שאם לא ניקח אחריות על עתיד חבלי הארץ שלנו, כמו הנגב, הגליל ויו״ש, אנו עלולים לאבדם ולתת אותם במו ידינו הרפות, לזולתנו, פולשי השבטים הנודדים.
הדאיגה מאד את און, כמו את כל יושבי הנגב ההחמרה הגוברת של הטרור ו׳הפשיעה החקלאית׳, ה׳פרוטקשן׳, גניבת ציוד חקלאי, חבלה בשטחים חקלאיים, ביוב זורם, מרעה פרוע, השחתת שדות ירוקים, פריצה לבתים של חקלאים וגניבת רכבים.
און וחבריו הבינו שחייב לקום גוף של מתנדבים שייקחו אחריות ויתנו לחקלאים העבריים גיבוי של ביטחון וסיוע בעבודה בשטח והדיפת ההתקפות של הטרוריסטים. שאם לא כן החקלאים עלולים להישבר ולהרים ידיים, לפרוש מן החקלאות ולהסתגר בבית. און וחבריו עשו מעשה והקימו את ארגון ׳השומר החדש׳, שפועל לגיוס כוחות עבודה עברית לטיפוח החקלאות היהודית בנגב ובגליל והחזרת הביטחון האישי לחקלאים.
׳השומר החדש׳ שינה את האווירה אצל החקלאים העומדים בחזית המדינה מול פורעי חוק וסדר. השומר החדש שומר על שיטחי מרעה עבור הצאן והבקר של החקלאים היהודים, מסייע בעבודה חקלאית בספר ובאזורים מרוחקים, מסייע בשמירה על אדמות מדינה ועל ציוד חקלאי המצוי בחלקו הגדול בשטח, כמאמר המשורר – ׳בתלם האחרון בו תעבור המחרשה שם יעבור גבול המדינה׳…
זו לא קלישאה! גם הגבולות הדרומיים של המדינה נקבעו הודות להחלטת הוועדה הבין לאומית, שהתרשמה מהגידולים החקלאיים של היהודים בנגב, מהמרעה ומבניית הסכרים ומאגרי המים. החקלאים מודים יום יום לארגון ה׳שומר החדש׳ שהולך וגדל, הולך ומתרחב, שנותן להם תחושה של ביטחון וסיוע בעבודה עברית.
אין ספק ש׳השומר החדש׳ עשה מהפיכה גם בתודעה וגם בשטח והשיב את החיוך לחקלאים יהודים רבים. מי ייתן וירבו כמותם בישראל.
07
לסיום כמה עדכונים – המניין הוותיק של ר׳ אהרון גולדשטיין מתקיים ברחבת הכותל, בפינה הדרום מזרחית, צמוד לעזרת נשים, מידי שבת בבוקר בשעה 07.45.
המניין הוותיק של גבי שיינין מתקיים בערב שבת, בכניסה לרחבת הכותל. בשבת בבוקר, סמוך לכותל ולמחיצה של עזרת נשים. תחילת התפילה בשעה 09.00.
המניין הוותיק שלנו, שנוסד על ידי תושבי הרובע מתקיים בשבת בבוקר בשעה 07.00, סמוך לעזרת נשים. במניין משתתפים, מהמייסדים, גם הרב אבנר ששר מ׳שער הפרחים׳ והרב יששכר גואלמן, מוותיקי הרובע וחותנו של הרב מיכאל אדרעי, רב כפר מימון.
כמו כן משתתפים – בני רביוף וגרשון בינדיגר, שצועדים משכונת רמות, הרב יגאל חבשוש מרמת אשכול, הרב עזריאל לויתן ובניו, הצועדים משכונת קריית משה ועוד.
כהני המניין הקבועים הם – ר׳ אברהם שטרן, הראל כהן העניו, המתוק ואביו, הרב חגי כהן, ממעלה זיתים – אחיו של ד״ר פרץ כהן ועוד. נעים לפגוש לעיתים, בכותל, גם את אחד הקוראים הנאמנים של הטור הזה – עזרא ברק, מקדומים.
שבת שלום של איחוי הקרעים בעם ישראל, כבוד איש לרעהו בדרכים וחיזוק ההתיישבות בנגב, בגליל וביו״ש.
