ביום שני השתלטו כוחות שייטת 13 של חיל הים על אניות המשט התורכי "Global Sumud" (סולידריות גלובלית) שעשה דרכו לעזה. המשט, שיצא בשבוע שעבר מנמל תורכי (מרמריס), כלל עשרות כלי שיט ומאות פעילים ממדינות שונות. ההשתלטות אירעה במים בינלאומיים מול חופי קפריסין, לאחר מספר ימי היערכות של צה"ל. לא היו דיווחים על נפגעים משמעותיים.
המשט הזה הוא חוליה נוספת מתוך שורה של משטי פרובוקציה, המאורגנים וממומנים בשילוב כוחות של מדינות מוסלמיות, ראש וראשונה – תורכיה, ביחד עם ארגוני פרוגרס מהעולם המערבי.
המשטים החלו ב-2008 עם "Free Gaza", אך הזכור ביותר, וגם האלים ביותר, היה בשנת 2010, אז, בהובלת ארגון IHH התורכי, שטו לכיוון המים הישראליים שש ספינות, בהובלת אניית Mavi Marmara. לוחמי שייטת 13 עלו על הספינה ונתקלו בהתנגדות אלימה: פעילי IHH חמושים באלות, סכינים, גרזנים ועוד כלי לחימה רבים, תקפו, חטפו נשק מלוחם אחד ופתחו בירי. תשעה פעילים נהרגו, עשרות חיילים נפצעו, כמה מתוכם פציעות משמעותיות.
על המשט הנוכחי היו בין השאר שני פעילים שנעצרו ושוחררו בעבר על ידי ישראל. הם חוזרים שוב ושוב, כי הם יודעים שהמחיר נמוך. זה דפוס קבוע בכל המשטים – 2011, 2015, 2016, 2018, 2025 ועד 2026. אותם ארגונים, אותם שמות, אותה שיטה: להסתער על חיילי צה"ל, לצלם, להפיץ תעמולה ולהמשיך הלאה. הם לא מפסידים כלום – להיפך, הם מרוויחים פרסום, תרומות ותהילת עולם בקרב ארגוני האסלאם והפרוגרס.
הטיפול הישראלי חוזר על עצמו באופן מתסכל. צה"ל עוצר, לוקח את הפעילים לנמל, ומשחרר אותם במהירות. אין החרמת סירות לצמיתות, אין משפטים ארוכים, אין קנסות כבדים ואין פגיעה בארגונים. הפעילים החוזרים יודעים בדיוק מה יקרה: הם יצאו כמעט ללא פגע, יחזרו הביתה כ"גיבורים" ויתכננו את הפרובוקציה הבאה. זה סיבוב יקר על חשבון משלם המסים הישראלי – עלויות מבצעיות, לוגיסטיות ותדמיתיות. חיילי צה"ל נחשפים שוב ושוב לסיכון מיותר.
תורכיה של ארדואן היא הכוח המניע. ארדואן מארח מנהיגי חמאס באיסטנבול, משתמש ב-IHH כזרוע ארוכה ומתערב בגלוי בסכסוך. תורכיה, חברה בנאט"ו, שולחת סירות, כסף ותעמולה נגד ישראל – ומצפה שלא נגיב. זה בלתי מתקבל על הדעת. מדינה ריבונית כמו ישראל לא יכולה להרשות לגורמים זרים, ובמיוחד לתורכים, לבחוש בביטחונה הימי.
מה צריך לעשות?
הגיע הזמן לשינוי דרסטי:
•
בכל משט עתידי – להחרים את כלי השיט לצמיתות, להעמיד לדין את המארגנים והמשתתפים במשט, בגין עבירות חמורות בניגוד לחוק למניעת טרור, תוך שהתביעה תדרוש עונשים משמעותיים, של שנים ארוכות, יותר מעשור שנים, בכלא לכל אחד מהמשתתפים. שיטת "הדלת המסתובבת" במהלכה כל משתתף משוחרר לביתו תוך ימים ספורים, חייבת להיפסק.
•
לשנות את כללי המשחק: אין לשחרר משתתפים "בחינם". להחזיק בפעילים ובסירות עד שמדינות המוצא – בראשן תורכיה – יתחננו לשחרור תמורת פיצויים, תשלומים או התחייבויות ביטחוניות.
•
להטיל סנקציות ממשיות על תורכיה או כל מדינה אחרת התומכת במשט: הפחתת סחר; ביטול טיסות; מניעת סיוע ביטחוני; לחץ דיפלומטי.
•
לפעול באופן יצירתי, כמו בשנות המדינה הראשונות: לארגן משטי נגד לטובת הכורדים, הארמנים, הסומלים בסומלילנד וכל קבוצה אחרת הסובלת מדיכוי בעולם המוסלמי, עם דגש על תורכיה. באותו אופן, אפשר לשלוח גם משטים לתמיכה בקבוצות אתניות מקופחות באירופה, כגון הבסקים בספרד.
•
לפעול להכרזה על IHH ועל ארגונים דומים כישויות טרור מלאות גם בארץ וגם מחוצה לה. להפעיל כלפיהם את המוסד ואמצעי ביון אחרים, הן לפגיעה בשרשרת העברת הכספים והן לציד אנשיהם.
כל משט ש"מצליח" (או אפילו מנסה) להגיע לחופי עזה, נותן לחמאס לגיטימציה ומעודד טרור. ישראל אינה יכולה לגלות סבלנות אינסופית. כשהיא מתנהגת כך –העולם רואה חולשה – וחולשה מזמינה עוד התקפות.
ישראל היא מדינה ריבונית שמגינה על גבולותיה. רצועת עזה נכללת בגבולות ישראל, אשר מעולם לא ויתרה על הסמכויות במים הטריטוריאליים הסובבים אותה. השליטה על התעבורה הימית לעזה היא צורך ביטחוני חיוני. לפני 2007, הבריח חמאס נשק מהים וכן חומרים אסורים וטכנולוגיה מתקדמת. מאז מבצע "חרבות ברזל" – הוגבלו יכולותיו, אם כי הוא פועל לשיקומן.
המשט של 2026 אינו הומניטרי. הוא חלק ממערכה גלובלית של BDS, איסלאמיסטים ותורכיה לדה-לגיטימציה. צה"ל עשה את שלו כשהשתלט על המסע. עכשיו תור הממשלה והדיפלומטיה: להפוך כל משט לבלתי כדאי. עצרו, החרימו, הענישו והבהירו – מי שבא לבחוש כאן, ישלם מחיר כבד.
הגיע הזמן להפסיק את הסבבים האינסופיים ולהחזיר את היוזמה. ■
