בשנה האחרונה שבה המדינה והעולם כולו נאבקו במגפת הקורונה, התחלנו לשמוע יותר ויותר את צמד המילים : “זכויות הפרט”. המושג “זכויות האדם” נטבע על ידי הפילוסוף ג’ון לוק, שטען כי לכל אדם “זכויות טבעיות”. זכויות האדם בישראל מוסדרות בעיקר בשני חוקי יסוד: א. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב. חוק יסוד: חופש העיסוק (ובחוקים רבים נוספים).
אינני נגד זכויות הפרט, אני חושב שהן חשובות כל כך שטוב שמדינת ישראל חוקקה אותן כחוקי יסוד ופועלת רבות כדי לדאוג לשמר אותן ולעיתים אף לתת להן יחס מועדף. אבל, ופה האבל הגדול, יש זמנים שבהם זכויות הפרט חייבות להיכנס לפרופורציות הנכונות מול זכויות הכלל, ולדעתי, אנו נמצאים בעיצומם של זמנים אלו.
מדינת ישראל מובילה את העולם כולו בשיעורי החיסונים. מעל 5 מיליון איש חוסנו במנה ראשונה (55% מכלל האוכלוסייה), וכ-4 מיליון איש חוסנו במנה השנייה (43% מכלל האוכלוסייה). מדינות רבות וחשובות בעולם הנמצאות בקדמת המחקר והפיתוח העולמי של המדע בכלל ושל הרפואה בפרט, שולחות את נציגיהן כדי ללמוד מ”התופעה הישראלית” של חיסון המוני לאזרחיה.
מדינת ישראל פתחה מחדש את שעריה: בתי הספר חזרו ללמד, מפעלים חזרו לעבוד, שווקים נפתחו, קניונים שוקקים חיים, בתי כנסת שבו לקבל את פני המתפללים, אולמות אירועים פועלים, בתי קולנוע, בתי מלון כולל חדרי האוכל, מסעדות, בתי קפה, מוסדות להשכלה גבוהה, חדרי כושר, מרכזי טיפולים ועוד ועוד. הכול נפתח בהתאם לנהלי התו הירוק-הסגול. כל מוסד ונהליו כפי שהמליץ משרד הבריאות וקבעה הממשלה.
ואז, למרות 5,900 הנפטרים, ולמרות מאות החולים הקשים, ולמרות כל מה שעברנו כולנו בשנה האחרונה, באים (כמה מ)אותם מתנגדי חיסון וטוענים אפילו נגד החובה להיבדק כדי להיכנס לאירועים.
לא זו בלבד שהם לא התחסנו ובכך מסכנים את החברה כולה בסיכוי גדול יותר להתפרצות נוספת, אלא שעכשיו אחרי שהממשלה פתחה הכול, ובסך הכול חייבה אותם בהצגת בדיקה שלילית של קורונה 48 שעות לפני הגעתם לאירוע כל שהוא, הם מלינים וטוענים לפגיעה בזכויות הפרט.
ואני שואל: מה עם זכויות הכלל? האם אין לרוב הציבור זכויות לחייהם? האם נאבד עצמנו לדעת בגלל זכויות הפרט, שבימים כתיקונם ללא מגיפה המשתוללת וללא וריאנטים מסוכנים, הן חשובות מאין כמותן, אבל בימים אלה, צריך וחשוב אולי גם מעט לרסן אותן אם הן פוגעות בציבור? אולי מעט להוריד מכוחן? עד היכן אנו כחברה מוכנים “להתקדם” עם זכויות הפרט?
במהלך השנה הפריע לי מאוד ההיתר שנתנה הממשלה בדבר “הזכות להפגין”, ולא משנה בכלל אם זו הפגנה מצד ימין או מצד שמאל של המפה הפוליטית.
בזמן שכל המדינה סגורה, בתי עסק קורסים, בתי החולים מלאים בחולים, השווקים סגורים, מערכת החינוך מושבתת, נתב”ג סגור, ועוד… זכות ההפגנה מותרת! יש איסור גורף להתקבץ יותר מ-10 אנשים יחד, אבל להפגין ולהתקבץ באזור אחד וצפוף אלפי אנשים זה בסדר? ומדוע? בגלל זכויות הפרט? לא הצלחתי להבין ולא האמנתי למשמע אוזניי!!!
אני מקווה שכולם מבינים שבזוגיות אסור שיהיה שיח של זכויות, אלא שיח של חובות. אסור שתהיינה אמירות מסוג: מה מגיע לי? אלא, כמה אני יכול לתרום, לתת, להשקיע, לעשות, להתאמץ כדי שהתא המשפחתי שלי יהיה יותר טוב, יותר אוהב, יותר מגבש ומאחד, יותר מוצלח. לא ניתן להעלות על הדעת שבשל טענות לזכויות של פרט זה או אחר בתוך המשפחה, שאר חלקי המשפחה יפגעו.
חייבים לדבר בשיח של משפחה מאוחדת: מה טוב לכולנו? מה נעשה כדי שלכולנו יהיה נעים יותר? כיצד נפעל כדי שלכולנו יתאים?
לקראת חג הפסח הממשמש ובא, אני תפילה כי נצליח בכוח ההגדה, ההסבר, השיח והדיבור לשכנע את כולם לפעול לא לפי מה שטוב להם, אלא לפי מה שטוב לכולם (או לפחות לרובם).
