האם היום שואלים רבנים יותר מפעם? קשה לומר. מצד אחד, אמצעי התקשורת הנגישו את הרבנים ואינך צריך עוד להטריח את עצמך לביתו של הרב כדי להציג בפניו שאלה. עליך רק לשלוף את המכשיר שבכיסך ולשגר אליו ווטסאפ. יתרה מזו, אם בעבר רב העיר היה אדם מורם מעם, תלמיד חכם עצום שספון באוהלה של תורה, והיית שוקל היטב לפני שתפריע אותו מלימודו, היום התרבו ברוך השם רבני הקהילות והר״מים בישיבות, וכל אחד מכיר כמה רבנים שהוא פוגש בלכתו בדרך, במכולת וברשתות החברתיות, ונוח הרבה יותר לגשת ולשאול אותם.
מצד שני, רבים היום מוצאים בעצמם תשובות לשאלות הלכתיות או אמוניות אצל ׳הרב גוגל׳, שמלבד זריזותו הוא גם מציע מבחר. הוא אינו מציג בפניך תשובה יחידה, אלא אוסף תשובות, והשואל בוחר מתוכן את זו שהוא הכי מתחבר אליה. האם כך מקיימים את עצת חז״ל ״עשה לך רב״? לא בטוח. האם אדם שפועל בדרך הזו מכפיף את עצמו לרצון ה׳, או פשוט עושה את רצון עצמו ורק מוצא בגוגל את האישור ההלכתי לכך? תגידו אתם.
מה מסתתר מאחורי
כרב אני מרגיש לא פעם סוג של ׳חדר מיון׳. מגיעות שאלות שונות ומשונות, חלקן לא שייכות אליי וצריכות העברה למחלקה אחרת. גם כשמגיעות שאלות הלכתיות, הן מסתירות לעיתים סוד שצריך להיות ערני ורגיש כדי לחשוף אותו. אל הרב אברהם קמחי מלונדון פנתה אישה בשאלה: האם תחבושת מהווה חציצה בטבילה? תוך כדי שיחה הרב שאל כיצד נפצעה ולאחר שתי דקות של בכי חרישי השיבה האישה שבעלה היכה אותה… גם שאלה תמימה כמו: ״האם ההלכה דורשת שתהיה מפה על השולחן בשבת?״, עשויה להיות קצה קרחון של מאבק כוחות בין בעל לאישה כשאחד הצדדים מנסה לרתום את הרב לצידו. במצב כזה ייתכן שהתשובה המועילה ביותר עבורם היא להפנות אותם אל יועץ זוגי. לא מעט הורים מקפידים לשאול רב על בחירת שם לילד. האם הדבר חיוני? לא ממש. בגמרא יש הדרכה לא לקרוא בשם אדם רשע, אך הרמב״ם והשו״ע לא הביאו זאת להלכה, ואין אף סימן בשולחן ערוך העוסק בכללי קריאת שמות לילדים. על ההורים לבחור לילד שם שהם אוהבים והאר״י הקדוש מגלה שיש להם אף סייעתא דשמיא בהחלטה הזו.
עצמאות רוחנית
הרבי מליובביץ׳, שרק לפני שבוע מלאו 29 שנים להסתלקותו, היה מקבל בכל יום כש-300 מכתבים מכל רחבי העולם ומקדיש שעות רבות בכל יום למענה. 33 כרכים של תשובותיו לשואלים יצאו עד כה. נתקלתי פעם בספר שהתמקד דווקא בפתקים קצרים שהרבי כתב לאנשים. פתחתי אותו באופן אקראי והופתעתי לקרוא את התשובה: ״תחליט לבד. לא כל דבר אתה צריך לשאול אותי״. איני זוכר אפילו מה הייתה השאלה אבל אין ספק שהיה פה מסר חשוב. עם כל החשיבות של שאלת רב, ישנם דברים שבהם על האדם לקחת אחריות ולקבל החלטה בעצמו. גם באורים והתומים שהיו במקדש וידעו לענות על כל שאלה, היה אפשר להשתמש רק באופן חריג ולשאלות גדולות השייכות לכלל ישראל. מעבר לזה על האדם לקחת אחריות על חייו ולא להיות תלותי.
עכשיו נזכרת?
ונחתום בסיפור על הכוח של שאלת רב להשפיע גם על הרב בעצמו… אב קשיש גר יחד עם בנו בבית ישן. הם לא היו עשירים והיה להם רק מעיל אחד שיגן עליהם מצינת החורף. התעורר ביניהם ויכוח מי ישתמש בו. האב אמר: ״אני כבר זקן, גופי חלש ואני סובל מאוד מהקור. אני צריך את המעיל״. לעומתו טען בנו: ״אבל אבא, אני יוצא בכל יום לעבודה כדי לפרנס אותנו. בחוץ הקור גדול הרבה יותר. אתה נמצא כל היום בבית. אני צריך את המעיל יותר ממך״. ״כן, אבל אתה צעיר וגופך חסון״, אמר האב, ״אני כבר בן יותר מ-80. בלי המעיל אני ממש קופא. אני חייב אותו״. וכך התווכחו והתווכחו, וכשאף צד לא הסכים לוותר החליטו לפנות לרב שיכריע ביניהם. הם נטלו את המעיל והלכו לרב, וכל אחד מהם הסביר בלהט למה דווקא הוא צריך את המעיל. הרב שקל את הנתונים ובחן את הטענות ולבסוף פסק: ״הבן יקבל את המעיל״. השניים יצאו מבית הרב והבן התעטף במעיל. לאחר שצעדו כמה דקות בדממה, הבחין הבן שאביו רועד מקור. הוא הסיר את המעיל מעל כתפיו ונתנו לאביו: ״אבא, קח אתה את המעיל. אני אסתדר״. האב הודה לבנו והתעטף במעיל. הם המשיכו לצעוד בדממה והאב הבחין ששיניו של הבן נוקשות מקור. הוא הסיר מעליו את המעיל ונתן אותו לבנו: ״לא! עדיף שאתה תיקח אותו״. הם החלו להתווכח שוב ביניהם ולא הפסיקו גם כשהגיעו הביתה: ״בני, אתה יוצא לעבודה ובחוץ כל כך קר. קח אתה את המעיל״. ״אבל אבא, אני צעיר וחזק. אתה כבר מבוגר וגופך חלש. עדיף שאתה תלבש את המעיל״. וכך התווכחו והתווכחו כשאף צד לא הסכים לוותר, והחליטו לפנות שוב לרב שיכריע ביניהם. הם הגיעו לרב עם המעיל וכל אחד חזר על טענתו: ״אתה תיקח את המעיל״. הרב בחן את השאלה החדשה-ישנה כשלפתע צץ במוחו רעיון. הוא נזכר שיש לו בארון עוד מעיל שאין לו צורך בו. הוא ביקש מהם להמתין, הלך לחדר הסמוך. הוא פשפש בארון וחזר אליהם כעבור רגע עם המעיל השני. ״בבקשה. עכשיו יש לכם שני מעילים ושניכם תוכלו להרגיש חם גם בחורף״. כעת הגיע תורם של האבא והבן להרים גבה: ״כבוד הרב, סליחה שאנחנו שואלים, אבל למה רק עכשיו נזכרת שיש לך בבית עוד מעיל?! מדוע כשבאנו אליך בפעם הראשונה לא הצעת את הרעיון והבעיה הייתה נפתרת מייד?״. הרב השיב להם ואמר: ״כשבאתם אליי בפעם הראשונה וכל אחד מכם טען בתוקף: ׳אני צריך את המעיל׳, גם בלב שלי הדהד הקול: ׳אני צריך!׳, ולא עלה בדעתי כלל שיש לי מעיל לתת לכם. אבל כשבאתם בשנית וכל אחד טען בתחינה כלפי השני: ׳אתה תיקח את המעיל!׳, גם בלב שלי הדהד ׳אתה תיקח את המעיל׳, ומייד נזכרתי שיש לי מעיל מיותר שאוכל לתת לכם״. ■
