שלט צבעוני תלוי על קיר לבן וחקוקה בו תפילת השלווה: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי ואת התבונה להבדיל ביניהם".
התפילה מבוססת על נוסח מקוצר שאימץ ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים. את השלט הזה אני מוצאת במלכישוע, כפר שהוא בית ומשענת לנפגעי התמכרויות המעניק טיפול ותקווה לשיקום, לשינוי ולסלילת דרך חדשה. הכפר מלכישוע יושב על פסגת הר מלכישוע שברכס הרי הגלבוע, הקרוי על שם מלכישוע בן שאול אשר נפל לצד אביו בקרב על הגלבוע. מלכישוע הוא אחד מכפרי הגמילה הראשונים בארץ. עמותת נווה מלכישוע הוקמה בשנת 1990. ראש המועצה דאז של בקעת בית שאן (כיום עמק המעיינות) יגאל שחר, ועימו אליקים רובינשטיין, מזכיר ממשלת שמיר והיו"ר הראשון של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, הקימו את הכפר לשיקום נפגעי סמים ואלכוהול.
רוב הטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול נעשה עד אז בחו"ל או בבתי חולים בארץ, והמטרה הייתה לשנות את התפיסה ולטפל בנפגעי התמכרויות בקהילה, לספק להם סביבה כפרית נקייה, חיי חברה בריאים ומשמעות לחיים. מלכישוע הוא כפר ייחודי הנותן טיפול ל-300 אנשים בכל זמן נתון, עוזר להפסיק את ההתמכרות, לעבור הליך טיפולי מעמיק ולרכוש השכלה, תעסוקה ומשמעות בחיים ומלווה עד להשתלבות חזרה בחיי קהילה. השבוע נפגשתי עם אנשי הכפר, אוריה גן המנכ"ל, לילך דמביץ כרמיאל – מורה ורכזת פרוייקטים, רעות שלו – מנהלת בית הספר, יוסף הורביץ – מנהל קהילת הנוער לשמוע מעט על השליחות שלהם במקום שמציל הרבה מאוד אנשים ונותן להם טיפול, סיוע ותקווה לחזור לחיים תקינים.
מה החזון של הכפר?
"ייעודנו הוא לתמוך בנפגעי סמים, אלכוהול והתמכרויות ולסייע בידם לשוב לחייהם כבני אדם עצמאיים המקיימים יחסי גומלין בריאים עם סביבתם".
כמה רלוונטיים דבריו של הרב אריה לוין בעידן שבו התקשורת דיגיטלית מציעה שפע מדומה והקשר האנושי האישי כמעט נעלם. לצד הניכור החברתי אנחנו עדים לרווקות מאוחרת במגזר הדתי על כל גווניו ולחסמים בתחום הזוגיות, ואת הצורך החברתי הזה מנסה עמותת 'חיבורים' למלא בהרבה אהבה. נפגשנו עם צוות 'חיבורים' לשיחה על חסמים בתחום הזוגיות ועל הדרך שלהם לסייע בפתרונם.
"החזון שלנו הוא שלכל אדם מגיע הזכות לאהוב ולהיות נאהב, ועם קצת עזרה כל אחד יכול להיות בזוגיות מיטיבה. אנו עוזרים לאדם עצמו להתקדם בתהליך הצמיחה שלו, ובמקרה שלנו ההתקדמות ממוקדת ליצירת זוגיות. על הדרך אנחנו יוצרים חברה מכילה וטובה יותר.
אצלנו ב'חיבורים' זה נעשה באמצעות ליווי אישי של מתנדבים, ומרגש בכל פעם מחדש לראות את ההירתמות והנתינה של המתנדבים. הם נותנים גב ומשענת, יד מכוונת ואוזן קשבת לרווקים ולרווקות, וההכוונה שלהם מצילה קשרים. לעיתים זו ממש הצלת נפשות", כך בהתלהבות משתף אותנו הצוות המוביל את מיזם 'חיבורים': יעל שפירא, ליאל הראל, דקלה גולד וסיגל ישראלי-חדאד.
מה קרה בימי הסגר הקורונה? הקפאתם את העשייה?
"להפך! בתקופת הקורונה ראינו מצוקה גדולה ופחד מבדידות, וחששנו שהחברים ייכנסו לדיכאונות. חלק שיתפו אותנו בתחושת 'סוף העולם' שחוו", מספרת יעל שפירא, מנכ"לית 'חיבורים', וממשיכה:
"פתחנו קו חם לרווקים ורווקות וענינו על פניות מגוונות, החל מאנשים שהתלבטו אם להמשיך קשר שרק התחיל לפני הקורונה, עבור בהתייעצויות כיצד לקבל הצעות בתקופה הזו וכלה בטיפים לדייטים יצירתיים כשאי אפשר להיפגש פנים אל פנים".
אתם יכולים לאפיין את האנשים שמגיעים אליכם?
"חשוב להדגיש, אף אחד לא מתמכר לחומרים בגלל שטוב לו. התפיסה אומרת שתמיד יש ברקע משהו שצריך לטפל בו. אם זה היה רק תהליך של גמילה פיזית, זה היה פשוט מאוד, אבל ברוב המוחלט של המקרים יש מאחורי ההתמכרות מצוקה, ובה בעצם צריך לטפל. זה תהליך ארוך ומורכב.
"באים אלינו מכל הקצוות של החברה הישראלית ומכל המקומות בארץ. יש לנו קבוצת מבוגרים שיש לה בעיות פליליות, שנוסף על רקע של התמכרות יש להם התנהגות עבריינית או פלילית, קבוצה של מכורים לאלכוהול, קבוצה נוספת של רצידיביסטים, אנשים שעברו תהליכים טיפוליים בעבר אבל צריכים סוג אחר של טיפול או התארגנות אחרת. יש גם מכורים ללא רקע עברייני בכלל, שההתמכרות שלהם מתלווה לדברים כמו מורכבויות פסיכיאטריות, טראומות או טראומה מורכבת, ולפעמים הכול מעורבב בבן אדם אחד.
"לגבי נוער, אנחנו כמעט שלא משתמשים במילה מכורים. תקופת השימוש של נערים ונערות שמגיעים אלינו היא די קצרה. היא יכולה להיות שלוש-ארבע שנים, אבל היא עדיין קצרה בהשוואה לבוגרים, והיכולת שלהם להשתקם מכל הבחינות וגם מבחינה פיזית אחרת. לכן אנחנו משתדלים שלא להגדיר ולא לקטלג אותם כמכורים".
כמה אנשים עובדים בכפר?
"במקום עובדים כ-200 אנשי צוות – אנשי רפואה, הדרכה, חינוך, טיפול והשכלה – הנותנים מענה לכל סוגי ההתמכרויות, התמכרויות לחומרים והתמכרויות התנהגותיות, 365 ימים בשנה, יום ולילה. המענה רחב: אבחון והערכה, טיפול קצר מועד, טיפול ארוך טווח, ליווי אחרי הטיפול והשתלבות בקהילה".
בתוך כמה זמן אפשר להיגמל?
"כשאנחנו מדברים על גמילה מהתמכרויות צריך להבחין בין השלבים הראשונים של הטיפול, שהם בעצם הגמילה הפיזית, עזרה להפסיק את השימוש בחומר הממכר או את התנהגות הממכרת וסיוע לזה גם באמצעים תרופתיים. זה תהליך קצר שאורך בין שלושה שבועות לשלושה חודשים, תלוי במאפייני החומר ובמאפייני האדם שהתמכר. להבדיל, התהליך הטיפולי הארוך, שמשתנה מאדם לאדם, לוקח יותר זמן, והוא בעצם התהליך המורכב, הטיפול במצוקה או בטראומה, התהליך של הענקת המשמעות או חיפוש המשמעות בחיים, מקצוע, שיקום ועוד".
יש הבדל בין מי שמכור לסמים למי שמכור לאלכוהול?
"יש הבדלים בין ההתמכרויות והחומרים, ולכל חומר ממכר והתנהגות ממכרת יש תופעות המאפיינות אותם, אבל בסופו של דבר החומר או ההתנהגות הם מופע חיצוני של בעיות ומצוקות אחרות. לכן ההבדלים בין ההתמכרויות חשובים לגמילה הפיזית ולתהליך הראשוני, אבל בעומק העבודה הטיפולית הביטוי החיצוני או החומר המסוים חשוב פחות".
איזה מענה נותן הכפר לשוהים בו?
"הכפר נותן מענה להכול, לאנשים שמגיעים אלינו בבגדים אשר לעורם ואנחנו מספקים להם הכול, לאנשים ללא משפחה ובלי תמיכה מבחוץ, והמטופלים מקבלים טיפולים רפואיים, טיפולי שיניים, לימודים, רכישת השכלה והכשרה מקצועית. מגיעים אלינו לפעמים נערים שלא למדו מכיתות יסודי, מבוגרים שלא יודעים קרוא וכתוב, ואנו גדלים וצומחים איתם. כמובן, אנו מעניקים טיפול נפשי פסיכו-סוציאלי באמצעות המטפלים שלנו, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, קרימינולוגים קליניים, טיפול באומנות, טיפול גוף-נפש ושיעורי מוזיקה. הכפר נותן מענה מלא בכל התחומים".
כשמטופל עוזב את הכפר, יש מי שממשיך ללוות אותו בחיים?
"אחרי הטיפול אנחנו מלווים את הנערים והנערות שיוצאים למכינות קדם-צבאיות, לשירות לאומי, לצבא או להמשך הלימודים ומלווים אותם תוך כדי התהליך עד כמה שאנחנו יכולים והם רוצים. בוגרים מקבלים ליווי באמצעות דירות המשך, הוסטלים, וזו עוד חצי שנה של ליווי בהשתלבות בקהילה. מי שצריך ומצוי בקשיים כלכליים מקבל עוד מענה וסיוע בדירות המשך ודיור מסובסד עד שיצליח לשלם חובות ולהסדיר הוצאות לפועל וכו' ויצליח להשתלב בחיים ולהתקיים באופן עצמאי".
איך מודדים את ההצלחה?
"יש אחוזי הצלחה גבוהים של תפקוד לאורך זמן, הימנעות מפלילים ואי-שימוש בחומרים ממכרים. זה מתחיל בשנה הראשונה ב-70% ויורד בהדרגה.
"בנתונים היבשים יש אחוזי נשירה לא מעטים, בין 20%–40%, תלוי במסגרת ובאוכלוסייה הספציפית. המדדים האלו חשובים, אבל הם לא היחידים. אנחנו רואים את התפקיד שלנו בלתת תקווה וליצור קשר עם האנשים שבאים אלינו. בשבילנו הצלחה ראשונה היא קודם כול לעזור למי שמגיע אלינו להבין את הצורך בטיפול ולהכיר את עצמו. אחר כך ליצור קשר עם מישהו משמעותי, מטפל, מדריך, מורה, מישהו חיובי ובריא שיוכל לשמש דמות שאפשר לפנות אליה בעת הצורך. אנחנו רוצים שיראו במלכישוע סוג של בית ועוגן בחיים, ובכל פעם שייקלעו לתקופה קשה או ימעדו יוכלו להרים טלפון או להגיע, ואנחנו נסייע. זו הצלחה אמיתית בעינינו. יצירת הקשר והתפיסה של מלכישוע בעיני מי שהגיע אלינו כבית שילווה אותו כל החיים".
האם יש יתרון מיוחד למיקום המבודד של הכפר על פסגת ההר?
"אנחנו מאוד אוהבים את המקום. הרבה פעמים השלב הראשון בטיפול מצריך ניתוק מסוים מהסביבה, לעיתים גם מהמשפחה ומהחברים. יש צורך בהתארגנות מחדש כדי לאפשר התחלה חדשה ונכונה יותר וחיבור בריא יותר. הבידוד הפיזי שלנו מאפשר לנו את הריחוק והניתוק בצורה שמיטיבה עם תחילת התהליך.
"השהות בסביבה כפרית בלב הגלבוע מעניקה משהו אחר ומיוחד המוסיף לתהליך, ואנו מאוד מקפידים על נראות הכפר ועל החיבור לטבע. המקום יפה, ירוק, פורח אסתטי ונקי, וזה חלק מהתפיסה הטיפולית שלנו. טיפולים בנערים ונערות, בוגרים ובוגרות, צריך להיות בסביבה מכבדת ונקייה וברמה גבוהה מאוד. אין לנו ספק שזה תורם הרבה מאוד לתהליך".
האם המודל של הכפר הוא רעיון ישראלי?
"המודל הסתובב ברחבי העולם והגיע גם לישראל, ואצלנו הוא קיבל את הגוון והצורה המיוחדת שלו. מלכישוע היא עמותה לומדת, מתפתחת. הטיפול של היום שונה מהטיפול שהיה אצלנו לפני 20 ו-30 שנה.
"יש לנו יחידת מחקר בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה שאחת המטרות שלה היא לבדוק אותנו, לחדש ולשפר את הטיפול בנפגעי התמכרויות במלכישוע ובעולם בכלל. אנו מנסים לתת את התרומה העולמית שלנו בתחום הזה".
מניסיונכם, יש להורים אפשרות לאבחן שהילד שלהם מכור? מה עושים כשמגלים זאת?
"בהרבה מקרים הורים מבינים שמשהו לא בסדר עם הילד שלהם ולעיתים אפילו יודעים בדיוק מה לא בסדר, ועדיין מסתובבים עם הסוד והמצוקה הזו. שיח פתוח הוא תמיד טוב ובריא, אך לא תמיד יש תשתית טובה לשיח חיובי. עזרה מההורים היא תמיד הפתרון הנכון והיעיל, אבל חשוב להעזר באיש מקצוע ולדעת שיש עם מי לדבר ולהתייעץ. שיחת טלפון לקו הסיוע שלנו היא חינמית ויכולה להיות אנונימית.
"הכלל הוא שאין כלל. כל מקרה נבדק לגופו ומקבל את המענה הנכון ביותר. אל תישארו עם זה לבד, התקשרו לקו החם. הפעיל 24 שעות ביממה".
שתפו אותי בסיפור הצלחה מיוחד.
"בית הספר במלכישוע הוא סיפור הצלחה. הוא בנוי על האמונה העמוקה בכוחה של הפדגוגיה הטיפולית: למידה עשויה להעניק משמעות, להרחיב אופקים, לתת תחושת נורמטיביות, להביא הצלחות של ממש ולהגביר את תחושת המסוגלות. בית הספר משמש לאורך הטיפול עוגן משמעותי, בונה, מעשיר ומספק כלים להמשך החיים.
"הלימודים נערכים בכיתות קטנות, ולכל תלמיד, בכל שלב בשנה שהוא נקלט, נבנית מערכת ייחודית לו. בכל סמסטר ארבעה מקצועות ויעדי מבחנים ברורים, מאתגרים אך אפשריים ובעלי טווח קצר. כל הנערים מסיימים טיפול עם תעודת 12 שנות לימוד, ובחלוף השנים הוגבה הרף, ותלמידים ותלמידות רבים מסיימים את הטיפול מצוידים בתעודת בגרות שפותחת להם דלתות עם חזרתם לחיים בקהילה, התנדבות בשירות לאומי, צבא והלאה בלימודי המשך".
האם בעקבות הקורונה יש יותר פניות אליכם? האם יש השפעה על הטיפול בתקופה הזאת?
"תקופת הקורונה היא תקופה מיוחדת ומאתגרת גם בשבילנו. אנחנו רואים בתקופה הזו יותר הפניות למענה מיידי ופחות פניות דרך גורמי הרווחה, שדורשים תהליך ובירוקרטיה ארוכה יותר. זו תקופה שהמעטנו בה ביציאות וביקורים. ולצערנו נערים ובוגרים פוגשים פחות את משפחותיהם.
"זו בהחלט תקופה קשה, והשתדלנו לתמוך ולגשר על זה. עם זאת אנחנו גם מבינים מאנשים שגרים במלכישוע ועוברים פה טיפול שיש תחושה חזקה מאוד שמלכישוע היא מקום מוגן, מבודד ושקט גם בימים סוערים ומורכבים כאלה, וזה מדהים ולא מובן מאליו".
יש עוד חלומות? מה הייתם רוצים שעוד יקרה במלכישוע?
"תמיד יש חלומות ורצון להרחיב את מעגל התמיכה והשירותים שאנחנו מציעים: תמיכה בבוגרים, כגון מלגות לימודים על מנת לעודד השכלה גבוהה והשתלבות בשוק העבודה, מלגות קיום עזרה במימון טיפולי שיניים, מימון לטיפולים חדשניים ופורצי דרך בתחום ההתמכרויות, מרכזי הכשרה מקצועיים, שדרוג חדרי האומנות והמוזיקה ובניית מרכז רפואי ייעודי לטיפול בהתמכרויות שיספק את צורכי הכפר וישמש בהמשך מרכז לטיפולי יום.
"אנחנו מקבלים אנשים במצוקה הכי גדולה שלהם ומצליחים לעזור להם לחזור לחיים. זו תמצית החלום והחזון שלנו".
כששומעים על המפעל המיוחד והנפלא הזה של מלכישוע נדמה שהעלייה לכפר מלכישוע במעלה הגלבוע היא לא רק עלייה פיזית במעלה הכביש המתפתל אלא גם ואולי בעיקר עלייה מטפורית של מי שמטפסים על מכשולים ומכאובים ועולים מתהומות של קשיים לפסגה של אפשרויות צמיחה וחיים של משמעות וגדילה.ˆ
