יהדות עכשיו

מלכישוע, מקום של תקוה

שלט צבעוני תלוי על קיר לבן וחקוקה בו תפילת השלווה: "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי ואת התבונה להבדיל ביניהם".

התפילה מבוססת על נוסח מקוצר שאימץ ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים. את השלט הזה אני מוצאת במלכישוע, כפר שהוא בית ומשענת לנפגעי התמכרויות המעניק טיפול ותקווה לשיקום, לשינוי ולסלילת דרך חדשה. הכפר מלכישוע יושב על פסגת הר מלכישוע שברכס הרי הגלבוע, הקרוי על שם מלכישוע בן שאול אשר נפל לצד אביו בקרב על הגלבוע. מלכישוע הוא אחד מכפרי הגמילה הראשונים בארץ. עמותת נווה מלכישוע הוקמה בשנת 1990. ראש המועצה דאז של בקעת בית שאן (כיום עמק המעיינות) יגאל שחר, ועימו אליקים רובינשטיין, מזכיר ממשלת שמיר והיו"ר הראשון של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, הקימו את הכפר לשיקום נפגעי סמים ואלכוהול. 

 

רוב הטיפול בנפגעי סמים ואלכוהול נעשה עד אז בחו"ל או בבתי חולים בארץ, והמטרה הייתה לשנות את התפיסה ולטפל בנפגעי התמכרויות בקהילה, לספק להם סביבה כפרית נקייה, חיי חברה בריאים ומשמעות לחיים. מלכישוע הוא כפר ייחודי הנותן טיפול ל-300 אנשים בכל זמן נתון, עוזר להפסיק את ההתמכרות, לעבור הליך טיפולי מעמיק ולרכוש השכלה, תעסוקה ומשמעות בחיים ומלווה עד להשתלבות חזרה בחיי קהילה. השבוע נפגשתי עם אנשי הכפר, אוריה גן המנכ"ל, לילך דמביץ כרמיאל – מורה ורכזת פרוייקטים, רעות שלו – מנהלת בית הספר, יוסף הורביץ – מנהל קהילת הנוער לשמוע מעט על השליחות שלהם במקום שמציל הרבה מאוד אנשים ונותן להם טיפול, סיוע ותקווה לחזור לחיים תקינים.
מה החזון של הכפר? 
"ייעודנו הוא לתמוך בנפגעי סמים, אלכוהול והתמכרויות ולסייע בידם לשוב לחייהם כבני אדם עצמאיים המקיימים יחסי גומלין בריאים עם סביבתם".

כמה רלוונטיים דבריו של הרב אריה לוין בעידן שבו התקשורת דיגיטלית מציעה שפע מדומה והקשר האנושי האישי כמעט נעלם. לצד הניכור החברתי אנחנו עדים לרווקות מאוחרת במגזר הדתי על כל גווניו ולחסמים בתחום הזוגיות, ואת הצורך החברתי הזה מנסה עמותת 'חיבורים' למלא בהרבה אהבה. נפגשנו עם צוות 'חיבורים' לשיחה על חסמים בתחום הזוגיות ועל הדרך שלהם לסייע בפתרונם.
"החזון שלנו הוא שלכל אדם מגיע הזכות לאהוב ולהיות נאהב, ועם קצת עזרה כל אחד יכול להיות בזוגיות מיטיבה. אנו עוזרים לאדם עצמו להתקדם בתהליך הצמיחה שלו, ובמקרה שלנו ההתקדמות ממוקדת ליצירת זוגיות. על הדרך אנחנו יוצרים חברה מכילה וטובה יותר.

 אצלנו ב'חיבורים' זה נעשה באמצעות ליווי אישי של מתנדבים, ומרגש בכל פעם מחדש לראות את ההירתמות והנתינה של המתנדבים. הם נותנים גב ומשענת, יד מכוונת ואוזן קשבת לרווקים ולרווקות, וההכוונה שלהם מצילה קשרים. לעיתים זו ממש הצלת נפשות", כך בהתלהבות משתף אותנו הצוות המוביל את מיזם 'חיבורים': יעל שפירא, ליאל הראל, דקלה גולד וסיגל ישראלי-חדאד. 
מה קרה בימי הסגר הקורונה? הקפאתם את העשייה? 

"להפך! בתקופת הקורונה ראינו מצוקה גדולה ופחד מבדידות, וחששנו שהחברים ייכנסו לדיכאונות. חלק שיתפו אותנו בתחושת 'סוף העולם' שחוו", מספרת יעל שפירא, מנכ"לית 'חיבורים', וממשיכה:

 "פתחנו קו חם לרווקים ורווקות וענינו על פניות מגוונות, החל מאנשים שהתלבטו אם להמשיך קשר שרק התחיל לפני הקורונה, עבור בהתייעצויות כיצד לקבל הצעות בתקופה הזו וכלה בטיפים לדייטים יצירתיים כשאי אפשר להיפגש פנים אל פנים".

אתם יכולים לאפיין את האנשים שמגיעים אליכם? 

"חשוב להדגיש, אף אחד לא מתמכר לחומרים בגלל שטוב לו. התפיסה אומרת שתמיד יש ברקע משהו שצריך לטפל בו. אם זה היה רק תהליך של גמילה פיזית, זה היה פשוט מאוד, אבל ברוב המוחלט של המקרים יש מאחורי ההתמכרות מצוקה, ובה בעצם צריך לטפל. זה תהליך ארוך ומורכב.

"באים אלינו מכל הקצוות של החברה הישראלית ומכל המקומות בארץ. יש לנו קבוצת מבוגרים שיש לה בעיות פליליות, שנוסף על רקע של התמכרות יש להם התנהגות עבריינית או פלילית, קבוצה של מכורים לאלכוהול, קבוצה נוספת של רצידיביסטים, אנשים שעברו תהליכים טיפוליים בעבר אבל צריכים סוג אחר של טיפול או התארגנות אחרת. יש גם מכורים ללא רקע עברייני בכלל, שההתמכרות שלהם מתלווה לדברים כמו מורכבויות פסיכיאטריות, טראומות או טראומה מורכבת, ולפעמים הכול מעורבב בבן אדם אחד.

"לגבי נוער, אנחנו כמעט שלא משתמשים במילה מכורים. תקופת השימוש של נערים ונערות שמגיעים אלינו היא די קצרה. היא יכולה להיות שלוש-ארבע שנים, אבל היא עדיין קצרה בהשוואה לבוגרים, והיכולת שלהם להשתקם מכל הבחינות וגם מבחינה פיזית אחרת. לכן אנחנו משתדלים שלא להגדיר ולא לקטלג אותם כמכורים". 

כמה אנשים עובדים בכפר?

"במקום עובדים כ-200 אנשי צוות – אנשי רפואה, הדרכה, חינוך, טיפול והשכלה – הנותנים מענה לכל סוגי ההתמכרויות, התמכרויות לחומרים והתמכרויות התנהגותיות, 365 ימים בשנה, יום ולילה. המענה רחב: אבחון והערכה, טיפול קצר מועד, טיפול ארוך טווח, ליווי אחרי הטיפול והשתלבות בקהילה".

בתוך כמה זמן אפשר להיגמל?

"כשאנחנו מדברים על גמילה מהתמכרויות צריך להבחין בין השלבים הראשונים של הטיפול, שהם בעצם הגמילה הפיזית, עזרה להפסיק את השימוש בחומר הממכר או את התנהגות הממכרת וסיוע לזה גם באמצעים תרופתיים. זה תהליך קצר שאורך בין שלושה שבועות לשלושה חודשים, תלוי במאפייני החומר ובמאפייני האדם שהתמכר. להבדיל, התהליך הטיפולי הארוך, שמשתנה מאדם לאדם, לוקח יותר זמן, והוא בעצם התהליך המורכב, הטיפול במצוקה או בטראומה, התהליך של הענקת המשמעות או חיפוש המשמעות בחיים, מקצוע, שיקום ועוד".

יש הבדל בין מי שמכור לסמים למי שמכור לאלכוהול?

"יש הבדלים בין ההתמכרויות והחומרים, ולכל חומר ממכר והתנהגות ממכרת יש תופעות המאפיינות אותם, אבל בסופו של דבר החומר או ההתנהגות הם מופע חיצוני של בעיות ומצוקות אחרות. לכן ההבדלים בין ההתמכרויות חשובים לגמילה הפיזית ולתהליך הראשוני, אבל בעומק העבודה הטיפולית הביטוי החיצוני או החומר המסוים חשוב פחות".

 

איזה מענה נותן הכפר לשוהים בו?
"הכפר נותן מענה להכול, לאנשים שמגיעים אלינו בבגדים אשר לעורם ואנחנו מספקים להם הכול, לאנשים ללא משפחה ובלי תמיכה מבחוץ, והמטופלים מקבלים טיפולים רפואיים, טיפולי שיניים, לימודים, רכישת השכלה והכשרה מקצועית. מגיעים אלינו לפעמים נערים שלא למדו מכיתות יסודי, מבוגרים שלא יודעים קרוא וכתוב, ואנו גדלים וצומחים איתם. כמובן, אנו מעניקים טיפול נפשי פסיכו-סוציאלי באמצעות המטפלים שלנו, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, קרימינולוגים קליניים, טיפול באומנות, טיפול גוף-נפש ושיעורי מוזיקה. הכפר נותן מענה מלא בכל התחומים". 

כשמטופל עוזב את הכפר, יש מי שממשיך ללוות אותו בחיים?
"אחרי הטיפול אנחנו מלווים את הנערים והנערות שיוצאים למכינות קדם-צבאיות, לשירות לאומי, לצבא או להמשך הלימודים ומלווים אותם תוך כדי התהליך עד כמה שאנחנו יכולים והם רוצים. בוגרים מקבלים ליווי באמצעות דירות המשך, הוסטלים, וזו עוד חצי שנה של ליווי בהשתלבות בקהילה. מי שצריך ומצוי בקשיים כלכליים מקבל עוד מענה וסיוע בדירות המשך ודיור מסובסד עד שיצליח לשלם חובות ולהסדיר הוצאות לפועל וכו' ויצליח להשתלב בחיים ולהתקיים באופן עצמאי".

איך מודדים את ההצלחה?

"יש אחוזי הצלחה גבוהים של תפקוד לאורך זמן, הימנעות מפלילים ואי-שימוש בחומרים ממכרים. זה מתחיל בשנה הראשונה ב-70% ויורד בהדרגה. 

"בנתונים היבשים יש אחוזי נשירה לא מעטים, בין 20%–40%, תלוי במסגרת ובאוכלוסייה הספציפית. המדדים האלו חשובים, אבל הם לא היחידים. אנחנו רואים את התפקיד שלנו בלתת תקווה וליצור קשר עם האנשים שבאים אלינו. בשבילנו הצלחה ראשונה היא קודם כול לעזור למי שמגיע אלינו להבין את הצורך בטיפול ולהכיר את עצמו. אחר כך ליצור קשר עם מישהו משמעותי, מטפל, מדריך, מורה, מישהו חיובי ובריא שיוכל לשמש דמות שאפשר לפנות אליה בעת הצורך. אנחנו רוצים שיראו במלכישוע סוג של בית ועוגן בחיים, ובכל פעם שייקלעו לתקופה קשה או ימעדו יוכלו להרים טלפון או להגיע, ואנחנו נסייע. זו הצלחה אמיתית בעינינו. יצירת הקשר והתפיסה של מלכישוע בעיני מי שהגיע אלינו כבית שילווה אותו כל החיים".

האם יש יתרון מיוחד למיקום המבודד של הכפר על פסגת ההר?

"אנחנו מאוד אוהבים את המקום. הרבה פעמים השלב הראשון בטיפול מצריך ניתוק מסוים מהסביבה, לעיתים גם מהמשפחה ומהחברים. יש צורך בהתארגנות מחדש כדי לאפשר התחלה חדשה ונכונה יותר וחיבור בריא יותר. הבידוד הפיזי שלנו מאפשר לנו את הריחוק והניתוק בצורה שמיטיבה עם תחילת התהליך. 

"השהות בסביבה כפרית בלב הגלבוע מעניקה משהו אחר ומיוחד המוסיף לתהליך, ואנו מאוד מקפידים על נראות הכפר ועל החיבור לטבע. המקום יפה, ירוק, פורח אסתטי ונקי, וזה חלק מהתפיסה הטיפולית שלנו. טיפולים בנערים ונערות, בוגרים ובוגרות, צריך להיות בסביבה מכבדת ונקייה וברמה גבוהה מאוד. אין לנו ספק שזה תורם הרבה מאוד לתהליך".

האם המודל של הכפר הוא רעיון ישראלי?

"המודל הסתובב ברחבי העולם והגיע גם לישראל, ואצלנו הוא קיבל את הגוון והצורה המיוחדת שלו. מלכישוע היא עמותה לומדת, מתפתחת. הטיפול של היום שונה מהטיפול שהיה אצלנו לפני 20 ו-30 שנה.

"יש לנו יחידת מחקר בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה שאחת המטרות שלה היא לבדוק אותנו, לחדש ולשפר את הטיפול בנפגעי התמכרויות במלכישוע ובעולם בכלל. אנו מנסים לתת את התרומה העולמית שלנו בתחום הזה".

מניסיונכם, יש להורים אפשרות לאבחן שהילד שלהם מכור? מה עושים כשמגלים זאת?

"בהרבה מקרים הורים מבינים שמשהו לא בסדר עם הילד שלהם ולעיתים אפילו יודעים בדיוק מה לא בסדר, ועדיין מסתובבים עם הסוד והמצוקה הזו. שיח פתוח הוא תמיד טוב ובריא, אך לא תמיד יש תשתית טובה לשיח חיובי. עזרה מההורים היא תמיד הפתרון הנכון והיעיל, אבל חשוב להעזר באיש מקצוע ולדעת שיש עם מי לדבר ולהתייעץ. שיחת טלפון לקו הסיוע שלנו היא חינמית ויכולה להיות אנונימית. 

"הכלל הוא שאין כלל. כל מקרה נבדק לגופו ומקבל את המענה הנכון ביותר. אל תישארו עם זה לבד, התקשרו לקו החם. הפעיל 24 שעות ביממה".

שתפו אותי בסיפור הצלחה מיוחד.

"בית הספר במלכישוע הוא סיפור הצלחה. הוא בנוי על האמונה העמוקה בכוחה של הפדגוגיה הטיפולית: למידה עשויה להעניק משמעות, להרחיב אופקים, לתת תחושת נורמטיביות, להביא הצלחות של ממש ולהגביר את תחושת המסוגלות. בית הספר משמש לאורך הטיפול עוגן משמעותי, בונה, מעשיר ומספק כלים להמשך החיים.

"הלימודים נערכים בכיתות קטנות, ולכל תלמיד, בכל שלב בשנה שהוא נקלט, נבנית מערכת ייחודית לו. בכל סמסטר ארבעה מקצועות ויעדי מבחנים ברורים, מאתגרים אך אפשריים ובעלי טווח קצר. כל הנערים מסיימים טיפול עם תעודת 12 שנות לימוד, ובחלוף השנים הוגבה הרף, ותלמידים ותלמידות רבים מסיימים את הטיפול מצוידים בתעודת בגרות שפותחת להם דלתות עם חזרתם לחיים בקהילה, התנדבות בשירות לאומי, צבא והלאה בלימודי המשך".

האם בעקבות הקורונה יש יותר פניות אליכם? האם יש השפעה על הטיפול בתקופה הזאת?

"תקופת הקורונה היא תקופה מיוחדת ומאתגרת גם בשבילנו. אנחנו רואים בתקופה הזו יותר הפניות למענה מיידי ופחות פניות דרך גורמי הרווחה, שדורשים תהליך ובירוקרטיה ארוכה יותר. זו תקופה שהמעטנו בה ביציאות וביקורים. ולצערנו נערים ובוגרים פוגשים פחות את משפחותיהם. 

"זו בהחלט תקופה קשה, והשתדלנו לתמוך ולגשר על זה. עם זאת אנחנו גם מבינים מאנשים שגרים במלכישוע ועוברים פה טיפול שיש תחושה חזקה מאוד שמלכישוע היא מקום מוגן, מבודד ושקט גם בימים סוערים ומורכבים כאלה, וזה מדהים ולא מובן מאליו".

יש עוד חלומות? מה הייתם רוצים שעוד יקרה במלכישוע? 

"תמיד יש חלומות ורצון להרחיב את מעגל התמיכה והשירותים שאנחנו מציעים: תמיכה בבוגרים, כגון מלגות לימודים על מנת לעודד השכלה גבוהה והשתלבות בשוק העבודה, מלגות קיום עזרה במימון טיפולי שיניים, מימון לטיפולים חדשניים ופורצי דרך בתחום ההתמכרויות, מרכזי הכשרה מקצועיים, שדרוג חדרי האומנות והמוזיקה ובניית מרכז רפואי ייעודי לטיפול בהתמכרויות שיספק את צורכי הכפר וישמש בהמשך מרכז לטיפולי יום. 

"אנחנו מקבלים אנשים במצוקה הכי גדולה שלהם ומצליחים לעזור להם לחזור לחיים. זו תמצית החלום והחזון שלנו". 

כששומעים על המפעל המיוחד והנפלא הזה של מלכישוע נדמה שהעלייה לכפר מלכישוע במעלה הגלבוע היא לא רק עלייה פיזית במעלה הכביש המתפתל אלא גם ואולי בעיקר עלייה מטפורית של מי שמטפסים על מכשולים ומכאובים ועולים מתהומות של קשיים לפסגה של אפשרויות צמיחה וחיים של משמעות וגדילה.ˆ

הקו החם הפועל 24 שעות ביממה: 052-3081133

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…