שמואל יעקובסון

ממשלת מעבר – תלוי מאיזה צד מסתכלים

יד עם דם ופטיש של שופט

כידוע נתונים אנו כעת תחת שלטון ׳ממשלת מעבר׳ בראשות יאיר לפיד. במסגרת זו אנו שומעים על דיונים אל מול גורמי הייעוץ המשפטי בראשות היועמ״שית, בנוגע לסמכויותיה לקבל החלטות שונות החל מחקיקה, עבור לרפורמות שונות וכלה במינויים.
בין היתר קבעה היועמ״שית לממשלה כי ממשלת המעבר מוסמכת למנות רמטכ״ל (למרות שיידרש לעבוד תחת הממשלה החדשה שתקום); וחמור מכך – כי מוסמכת לנהל מו״מ על שינוי גבולות המדינה – העברת שטחים ריבוניים של מים טריטוריאליים ללבנון, שטחים שבהם אותרו מרבצי גז, ללא כל תמורה, רק בשל לחץ קל של מתווך אמריקאי חסר כל מעמד ומשמעות (התרפסות כבר אמרנו?), כשבג״ץ אף דחה על הסף, ללא דיון וללא שאפילו נתבקשה תגובה, עתירה בנושא זה!
׳מתחת לרדאר׳ מתקבלות כל העת החלטות במערכת המשפטית אשר מקבעות את אופיה הפרוגרסיבי לשנים ארוכות על ידי שר המשפטים, גדעון סער, שמתגלה כעושה דברה הנאמן ביותר של המערכת המשפטית. בין היתר רק השבוע, בתקופת ממשלת המעבר, מונו נשיאים לשני בתי המשפט המכילים את מספר השופטים הגדול במדינה ואשר דנים בחלק הארי של התיקים המוגשים לבתי המשפט – נשיא בית משפט השלום במחוז תל אביב, ונשיא בית משפט השלום במחוז מרכז. כל זאת בלא ששמעתם אפילו אזכור קצר על כך בתקשורת. חשוב להבין שלנשיא בית משפט סמכויות משמעויות ביותר, ובין היתר באפשרותו לקבוע איזה שופט ישמע כל תיק, כך שגם אם ימונו שופטים שמרניים למערכת ניתן יהיה לעקר אותם מכל משמעות בקלות יחסית.
כמו כן מונה השבוע גם השופט והיועץ המשפטי לממשלה בדימוס, מני מזוז, מאנשי השמאל הקיצוניים ביותר, אשר סגר את התיקים של משפחת שרון לאחר שפורסמה תוכנית ה׳התנתקות׳, בניגוד לחוות דעת פרקליטת המדינה דאז, ושפסיקתו אופיינה בקו פרוגרסיבי לוחמני, ליו״ר ועדת המינוי לבכירים בשירות הציבורי. מינוי לשמונה שנים שיבטיח שאף בעל תפקיד בכיר בגוף ציבורי לא יוכל להיות בעל עמדות שמרניות, שלא לדבר על חיבור לעם ישראל ולארץ ישראל.
מנגד קבעה היועמ״שית כי מינוי מפקד לתחנת הרדיו גלי צה״ל אינו אפשרי על ידי ממשלת המעבר. הרי צריך מס שפתיים כלשהו – פסילת מינוי בסוגיה חסרת חשיבות, כשממילא השיח הציבורי נוטה לכיוון סגירת התחנה.
איך נראו הדברים כשהייתה ממשלת מעבר מהצד הימני-שמרני של המפה? אין צורך לאמץ את הזיכרון, שהרי רק לפני כשנה ומחצה פסל הממסד המשפטי החלטה של שר המשפטים בממשלת מעבר, אמיר אוחנה, למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה לשלושה חודשים. ממלא מקום לתקופה קצרה ביותר. אין בכלל מה לדבר על החלטות כמו השלטת ריבונות על שטחי יו״ש, רפורמות שונות במערכות השלטון וכו׳. הימין אפילו לא חשב לנסות להעבירן.
חשוב לדעת שבחוק אין כלל אבחנה בין ממשלה רגילה לבין ממשלת מעבר. מבחינת החוק סמכויות ממשלת מעבר זהות לחלוטין לכל ממשלה אחרת. כך מקובל גם במרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם, אם לא בכולן. נקל להיזכר בנשיא שונא ישראל, ברק חוסיין אובמה, שבימיו האחרונים בתפקיד עוד ניסה להעביר סנקציות על ישראל בשל אחיזתה ביו״ש (מהלך שסוכל על ידי רוסיה בראשות ולדימיר פוטין, אשר לבקשת רוה״מ נתניהו איים להטיל וטו על ההחלטה, ולכן עברה החלטת גינוי בלבד); לעומתו, להבדיל אלף הבדלות, הנשיא הנהדר דולנד ג׳ טראמפ, שבשבועות האחרונים לכהונתו עד ליומו האחרון ממש, עוד העביר החלטות לטובת מדינת ישראל, חתם על הוצאות להורג של מספר רוצחים מתועבים וכן העניק חנינה לכמה אסירים.
הגבלת סמכות ממשלת המעבר היא עוד ביטוי של האקטיביזם השיפוטי, אשר מבוססת על עילת ה׳סבירות׳. בית המשפט העליון קבע כי לא ׳סביר׳ שממשלת מעבר תקבל החלטות הרות גורל, כמובן כל עוד הן באות מצד ימין של המפה האידיאולוגית, שהרי משא ומתן למסירת חלקי ארץ או מינוי שופטים שהם טובים למערכת הותרו שוב ושוב לממשלות מעבר מהשמאל עוד מימי אוסלו העליזים – מבחינתם כמובן. נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית בייניש, אשר קבעה מספר הלכות בנוגע לחוסר סמכות ממשלות ימין לפעול בממשלת מעבר, מונתה בעצמה בממשלת מעבר. כשלעומת זאת בזמן כהונת שרת המשפטים, איילת שקד, נטען כי בלתי אפשרי כלל לכנס את הוועדה למינוי שופטים בתקופה כזו.
צא ולמד, ׳ממשלת מעבר׳ היא עוד מונח שהמציאה הפקידות המשפטית כחלק ממדינת העומק, ה׳דיפ סטייט׳, כדי להגביל פעילות של נבחרי ימין. ולנוכח תדירות מערכות הבחירות בשנים האחרונות, הלכה למעשה, יש בכך כדי למנוע מהימין להשלים כל מהלך שבו החל, כאשר על השמאל כאמור אין מוטלות מגבלות כלשהן, בהחלטות הרות גורל ככל שתהיינה.
אז מה עושים? בהמשך לטורים הקודמים שפרסמנו כאן, יידרש הימין לבטל כליל את עילת ה׳סבירות׳, ולחזור למצב המשפטי שהיה עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר החלטה מנהלית נבחנה על בסיס חוקיותה או אי חוקיותה בלבד, כששאלות כמו סבירות ההחלטה הושארו למשפט הציבור, בקלפי ובמנגנונים דמוקרטיים אחרים, במקום למערכת המשפט שמייצגת רעיונות רדיקליים הרחוקים שנות אור מתפיסות הציבור, והמציאות מראה בעליל שפועלת מתוך משוא פנים. ועד שתבוטל עילה זו ניתן לקבוע בחוק יסוד הממשלה, פוזיטיבית, כי כל ממשלה תאחוז בכל סמכויותיה עד ליומה האחרון.
ובאשר להחלטות שתתקבלנה בממשלת המעבר הנוכחית, כולל אלה במישור הבינלאומי, שנקווה שלא יעלה בידה להעבירן – תתכבד ממשלת הימין לכשתקום לבטלן לאלתר, כפי שנהג הנשיא דונלד טראמפ, הן בנוגע להסכם הגרעין עם איראן והן בנוגע לדברי חקיקה אחרים שהעביר הנשיא הדמוקרטי שלפניו ללא מורא, תוך הצהרה כי נתקבלו באופן שאינו לגיטימי, בניגוד לחוק הקובע כי כל מסירת שטחים ריבוניים תובא למשאל עם.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…