בדרך לכותל

מעז יצא מתוק

דגם של המושבה 'שרונה' כפי שמוצגת במוזיאון המשחזר את גילגולה במשך השנים
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
בשבתות הקיץ הנפלאות חלק מהמתפללים הוותיקים מפנים את מקומם במנייני הכותל לאורחים הרבים מהארץ ומחו״ל, החפצים לצקת תפילתם בסמוך לקודש הקודשים.
בשבת האחרונה נצבעה רחבת הכותל בירוק זית מהפנט של קבוצות חיילים מתוקים המשרתים במשמר הגבול, ולצידם שלל צבעים של כיפות צבעוניות של בני נוער שהגיעו לכותל מכל העולם. מאות מתפללים ומתפללות גדשו את רחבת הכותל.
בכניסה לרחבה הוקמו מחסומים וגדרות שהקשו על הגישה לכותל והעידו שחפירות החשיפה של ה׳קארדו המזרחי׳ מימי בית שני, הולכות ומתקרבות לכותל ממש.
הקרן למורשת הכותל שמנהלת את החפירות בשיתוף רשות העתיקות, עושה מאמצים גדולים כדי להקל ולהנעים את שהות המתפללים ולאפשר נגישות סבירה ומתקני שתייה קרה, למרות כל האילוצים שנובעים מהחפירות החשובות שמתבצעות מתחת לרחבת הכותל.
בשבועות האחרונים הורגשה אי נוחות נוספת שנגרמה עקב השיפוצים והשדרוגים של המדרגות המובילות מרחוב השוק בשער יפו לכיוון רחבת הכותל. אבל אין ספק שהכול לטובה.
02
ביום שישי טיילנו במסגרת ׳סיורי ענת׳ בעיר הולדתי תל אביב. במשך כמעט שעתיים שמענו סקירה מראש העיר, רון חולדאי, על ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה ועל תוכניות הפיתוח בתחום בניית דיור בר השגה בעיר המכונה בצדק ׳העיר היקרה בעולם׳.
חולדאי מצטער עד היום שנכשל במלחמה נגד סגירת ׳שדה דב׳. הוא מקונן על הפגיעה בתושבי אילת ששדה דב היה עבורם צינור נשימה מציל חיים וקרש קפיצה חיוני ללב גוש דן.
הוא ביקר את החלטת משרד התחבורה להקים שלושה קווי רכבת קלה בו זמנית, ובינתיים לחסום את התחבורה בעיר לשנים רבות, במקום לבנות רכבת ׳מטרו׳ מודרנית שתיתן מענה לשנים רבות קדימה. בתחום הפקק של המדינה, הוא צייר את תמונת התחבורה המתוכננת בעתיד הקרוב בת״א, שלא תאפשר כניסת כלי רכב פרטיים למטרופולין ותעמיד לרשות האורחים והתושבים רכבים אוטונומיים בשיטת כנס וסע.
לאחר הסקירה יצאנו לסייר בשכונת ׳שרונה׳ הנושקת ל׳קרייה׳ – היא מטה המטכ״ל. שרונה הוקמה כמושבה חקלאית על ידי ה׳טמפלרים׳ בשלהי השלטון העותמני, קבוצה של גויים מגרמניה שהתיישבו בתל אביב ורצו להקים (בדרך של עבודה זרה) את ה׳טמפל׳, הוא בית המקדש בירושלים. הם לא היו אוהבי ישראל בלשון המעטה, ולרובם אף מיוחסת תמיכה פעילה בצורר הנאצי והקמת מרכז של המפלגה הנאצית בשרונה במלחמת העולם השנייה.
אדולף אייכמן ימ״ש ביקר בחשאי בחיפה עם מפקדו, חבר המפלגה הנאצית, הרברט האגן, לפני מלחמת העולם השנייה, במטרה לבדוק אפשרות לגרש את יהודי גרמניה לישראל. אייכמן וחברו ימ״ש גורשו למוחרת על ידי השלטונות הבריטיים שחשדו בהם שהם נאצים בהיותם מחוסרי אשרת שהייה. הביקור המרושע התרחש לפני הפעלת התוכנית הרצחנית של הצורר שכונתה ׳הפתרון הסופי׳ רח״ל, שעליה עמל ואותה הפעיל אייכמן המנוול ימ״ש ברשעות ובסדיסטיות בשנים שלאחר מכן. כשחזר לגרמניה ׳זכה׳ אייכמן ימ״ש לכינוי ׳הגרמני משרונה׳… ונפוצו שמועות שהוא אף נולד בארץ ישראל למשפחה טמפלרית גרמנית…
כתומכי הפירר ימ״ש, הוגדרו הטמפלרים כאויב לשלטון הבריטי, והם התבקשו על ידי הבריטים לנטוש את השכונה בת 130 הבתים ואת השטחים החקלאיים. מכיוון שהתמהמהו הם נכלאו בתוך המושבה שלהם והיא הפכה למחנה מעצר. לבסוף הפכו הבתים לבסיס של המשטרה והצבא הבריטי. המושבה והבונקרים שמתחתיה ששימשו את הבריטים הותקפו שוב ושוב על ידי ההגנה, האצ״ל והלח״י עד שהצליחו, כל מחתרת בדרכה, להדוף את השלטון הבריטי מארץ ישראל.
לאחר מכן נמכרו מגרשי המושבה למדינת ישראל תמורת, בין השאר, ׳כספי הפיצויים׳, שקוזזו בדרכם מגרמניה לישראל.
לאחר גירוש הבריטים הוקמה בבתים הנטושים של שרונה ׳קריית הממשלה׳ הראשונה – משרדים של מוסדות השלטון הישראלי, משרד ראש הממשלה, משרדי ממשלה, לשכת נשיא המדינה הראשון וכו׳. מאוחר יותר הוקם ב׳קרייה׳ מטה המטכ״ל ובונקר הפיקוד הראשי של זרועות היבשה, הים והאוויר.
מתחת לשכונה התגלה ׳עולם תחתון׳ של ממש – תעלות מסועפות וחדרים רחבים שנחפרו בקפידה בסלע הגיר על ידי הטמפלרים, ששימשו בין השאר לאחסון מזון, לשימור חביות היין ולחיבור בין היקב למרתפי מזקקת הוויסקי.
במלחמת השחרור שימשו החדרים התת קרקעיים כבתי חרושת חשאי לנשק. שם, במנהרות החשוכות, הרכיבו אנשי חיל האוויר בחשאי 15 מטוסים מחלקים שפורקו ממטוסי ׳פייפר׳ בריטיים שחנו בבסיס תל נוף.
מעז יצא מתוק!
03
הצטערתי לשמוע שרון חולדאי חזר בו השבוע מהחלטתו הנבונה להסיר שלט חוצות הכולל את דגל אש״ף שנתלה על ידי אנשי שמאל בתל אביב. נכון שבמדינת תל אביב גרים לא מעט חובבי אש״ף, אך במרחב הציבורי חייבים לעצור כל גילויי תמיכה באויבי המדינה המבקשים לזרוק את כולנו לים. כולל גם את אלו שתלו את השלט הפרובוקטיבי.
בכלל, פרובוקציה הפכה להיות כלי נפוץ להשגת תשומת לב תקשורתית, בעיקר כשהיא מגיעה מהשמאל ומאותרגת כדבעי…
השבת אנו קוראים על קנאות פנחס, נכדו של אהרן הכהן ובנו של אלעזר, שניהם כוהנים גדולים, שעסקו כל העת בהשכנת שלום בין אדם לחברו בפרט ובעם ישראל בכלל. פנחס קם ועושה מעשה יוצא דופן להפסקת הפרובוקציה והמגיפה נעצרת.
אני לא ממליץ לאף אחד לקחת יוזמות חריגות כדי לעצור פרובוקציות, אך כדי למנוע מעשים פוגעים ופסולים של אלימות חייבים ראשי העיריות, בתי המשפט, המשטרה וחברי הכנסת לפעול בכל הכוח לעצור את הצגת סמלי שלטון אויב במרחב הציבורי. כמו כן צריך להוציא מחוץ לחוק את הגופים הפועלים לחיסול המדינה הציונית כמו ׳בצלם׳ ׳שוברים שתיקה׳ וחבריהם הנלוזים.
לתמוך באויב זה מחוץ לתחום. נקודה.
04
השבוע שעבר חווינו משפחתי ואני חוויה מיוחדת של ניצחון היהודים על הצורר הנאצי ימ״ש. בחגיגה של שבת משפחתית מאוחדת ומרגשת. חמי שיחי׳, ניצול שואה, בן יחיד לניצולי שואה, עלה לארץ עם הוריו, התחתן עם חמותי הנפלאה שתחי׳, והקים עם חבריו את כפר מימון שבנגב. תוך כדי הפרחת השממה נולדו להם ב״ה ילדים, נכדים ונינים, שבט שלם של צאצאים יראי שמיים, שומרי תורה ומצוות, אוהבי ארץ ועם ישראל. זו לדעתי גאולת העם והארץ המתגלית בכל עוצמתה, בדור שלנו.
שבת שלום של קנאות לאחדות ולאהבת ישראל.
בתמונה הראשית: דגם של המושבה 'שרונה' כפי שמוצגת במוזיאון המשחזר את גילגולה במשך השנים

המנהרות העתיקות שנחצבו על ידי הטמפלרים מתחת לבתי המושבה שרונה בת״א כאן נבנו מטוסי הפייפר המפורסמים שסייעו לנצחון צה״ל ב״ה במלחמת השחרור
המנהרות העתיקות שנחצבו על ידי הטמפלרים מתחת לבתי המושבה שרונה בת״א
כאן נבנו מטוסי הפייפר המפורסמים שסייעו לנצחון צה״ל ב״ה במלחמת השחרור

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…