01
סליק מסכת תענית
לכבוד יום העצמאות פתחו בבית כנסת ׳המחתרות׳ את הסליק הגדול שמתחת לארון הקודש, בו הטמינו אנשי המחתרת את הנשק בזמן המאבק לסילוק הבריטים מארצנו ולהקמת המדינה. בסמוך לו ניצב עד היום כסאו של ר׳ אריה לוין.
בליל יום העצמאות התאספנו בחצר בית הכנסת, יחד עם מאות חוגגים, לתפילת הודיה חגיגית. יצאנו במחולות בקצב הכלייזמרים. חברי ׳כיפה לייב׳ שרו את ההלל במנגינות המבטאות את תקומת ישראל, מתובלות במנגינות של ארתור כהן וגם של סיימון וגרפונקל…
הרב בנג׳י לוין סיפר לקהל על סבו, אוהב ישראל, ר׳ אריה לוין, שראה בלוחמי האצ״ל והלח״י הקדושים והאמיצים את צאצאיו של דוד המלך וממשיכי מלכותו.
בבית הכנסת ׳אחדות ישראל – המחתרות׳, מתנוססים שמותיהם של כל לוחמי המחתרות, גיבורי עליון, משחררי האומה מקלגסי הבריטים. בית הכנסת מחבר עתה בין לוחמי כל המחתרות, אות לאחדות ישראל בדורות הבאים.
02
הלל למפא״יניקים
בבוקר יום העצמאות השכמנו קום כדי להתפלל שחרית והלל בברכה במקום מדהים ומרגש: במשכן הכנסת הישנה, ׳בית פרומין׳ – ברחוב המלך ג׳ורג׳ בירושלים. בניין הכנסת שוחזר להפליא בהשקעת ענק של ממשלת ישראל, ונפתח לאחרונה לציבור הרחב. אין מקום מרגש יותר לרקוד בו בהלל של יום הקמת המדינה היהודית לאחר 2000 שנה. כאן, באולם הזה, התקבלו ההחלטות הגורליות במשך עשרות שנים, החל מהיום בו עלתה הכנסת לירושלים, שנתיים לאחר הכרזת המדינה, ועד שנה לפני מלחמת ששת הימים.
זמן קצר לאחר שהוקם מושב הכנסת הזמני ברחוב רוטשילד בתל אביב, הוכשר בית פרומין בירושלים לשמש כמשכן לכנסת. צפוף, ללא מזגנים, ללא אמצעים טכנולוגיים, אבל משכן.
בן גוריון, שריו ו120 חברי הכנסת פעלו במשכן הזה. אולם המליאה שלו שימש לזירת ההתגוששות ההיסטורית בין הרביזיוניסטים לבין המפא״יניקים. כאן התקבלו ההחלטות הגורליות ביותר בממשלתו של דוד בן גוריון, כמו ההחלטה להעמיד לדין את הפושעים הנאצים ובראשם את אדולף אייכמן ימ״ש. כאן התקבלה ההחלטה לצאת למבצע קדש, להסרת האיום המצרי שהגיע מחצי האי סיני. כאן נחקק חוק השבות, חוק שיווי זכויות האישה, חוק מבקר המדינה ועוד. וכאן התקבלה גם ההחלטה בדבר הסכם השילומים עם גרמניה, שמנחם בגין וחבריו התנגדו לו עד חורמה. באותם ימים נערכו מחוץ לבניין הכנסת הפגנות ענק של מתנגדי ההסכם עם הגרמנים, אך בליבה של הכנסת שלטה ההנהגה המפא״יניקית שצידדה בהחלטות ראש הממשלה דוד בן גוריון, וזה מה שתמיד הכריע.
השנה התפללנו שם את תפילת יום העצמאות. אם בן גוריון היה מתעורר לפתע ושומע את אהרון רזאל מסלסל באולם הכנסת את ׳הודו לה׳ כי טוב׳, במנגינת ׳התקווה׳, יחד עם 150 חוגגים בכיפות סרוגות ובחולצות לבנות וציציות מתנפנפות, שמחוללים סביב שולחן הממשלה, הוא כנראה היה בטוח שהמשיח כבר הגיע. גם עזרת הנשים ביציע החכ״ים הייתה גדושה במחוללות נרגשות.
סביב שולחן הממשלה נצפו בתפילה בין השאר: השר לשעבר זבולון אורלב, מי שניסח את החוק לשיחזור ולהנצחת משכן הכנסת הישנה, יעקב חגואל – יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית, הרב בנג׳י לוין האגדי, נכדו של הרב אריה לוין, רב האסירים. עו״ד איתן ויטלזון, בנו של יוסף ויטלזון ז״ל הגבאי הניצחי של בית כנסת ׳אחדות ישראל – המחתרות׳, ששמר על בית הכנסת בהמשך עשרות שנים בכפוף לצוואתו האישית של ר׳ אריה לוין. איתן, ממשיך דרכו, יזם את התפילה המרגשת והמחוננת במשכן הכנסת. מעגל אחד נסגר, ונפתחו ב״ה מעגלים רבים נוספים.
03
מעוז צור – ליום העצמאות
בסיום תפילת ההלל מיהרנו לצאת ולחזות בנפלאות ההתיישבות של הדור שלנו ושל הממשלה שלנו. בוודאי שמעתם שבשעה טובה, עלה לקרקע בבנימין יישוב חדש – ׳מעוז צור׳, סמוך לבית חורון, על כביש 443 בין ירושלים למודיעין.
חגיגת העלייה לקרקע וקביעת המזוזה נקבעו ליום העצמאות. פגשנו שם ידידים וותיקים מגוש קטיף וממקומות נוספים. ביניהם את משפחת מרציאנו החלוצה והמופלאה. הם קיבלו אותנו בקראוון המצוחצח, בזרועת פתוחות ובחיוך מלא הודאה על הניצחון.
בהתלהבות עצומה ברכנו ברכת מציב גבול אלמנה ליד בית הכנסת במעוז צור, ולא שמנו לב שעינינו מלאו דמעות של גיל.
אלפי חוגגים לבושים כחול לבן הגיעו לראות את הפלא. יישוב חדש המוקם בשטח A, על אדמות ׳סקר׳, מטרים ספורים מהכביש לירושלים.
בית הכנסת, שורות הקראוונים הצחורים והשבילים המטופחים הם התחלה חדשה של משהו ענק. כל זה הוא פרי תכנון והשקעה של המועצה האזורית מטה בנימין, בראשות ישראל גנץ, תנועת ההתיישבות אמנה, ממשלת ישראל, משרד האוצר בראשות בצלאל סמוטריץ׳ ומשרד הביטחון.
באותה שעה חגגו בצפון השומרון את העלייה המחודשת ליישוב שא-נור. היישוב שגורש ונהרס בחוק המטומטם והרשעי לפני כ- 20 שנה, מתנער עתה מעפר וקם לתחייה. חזון העצמות היבשות?
העלייה לקרקע התאפשרה לאחר ביטול חוק הגירוש, שהתאפשר הודות למאבק של שנים רבות אותו הוביל יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, שהוא ומשפחתו נמנים על משפחות העקורים. ייזכר לטוב בין הגיבורים גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, המיישב את הארץ בלי פחד.
מזג האויר היה מדהים. קרני השמש הציפו את השומרון ואת בנימין באור יקרות. מרחוק שמעתי את קול פעמיו של משיח, מתקרב על טסלה לבנה ואוטונומית, במהירות.
04
דולב טוב לב
משם מיהרנו לאולפנה בדולב כדי לקיים את מצוות היום. מצוות היום היא ״וברכת את ה׳ א-להיך על הארץ הטובה אשר נתן לך״, אבל בשביל זה נוהגים לאכול קודם לכן פיתות עם בשר צלוי על האש. מנהג ישראל דין הוא.
את הדרך לדולב ניסינו לקצר דרך הציר המוביל ממעוז צור לגוש טלמונים, אבל ראש המועצה הפציר בי להמתין ימים אחדים עד שהציר יוכשר לנסיעה בטוחה. הציר הזה יכול לקצר לתושבי מערב בנימין בחצי שעה את הנסיעה לירושלים וליישובי מזרח בנימין. זו תהיה בשורה אדירה לתושבי נריה, דולב, טלמון, חרשה, כרם רעים ועוד, העובדים יום בירושלים או בשער בנימין.
לצערי, גם ציר ולרשטיין חסום בינתיים. ציר זה מקצר הדרך מכרם רעים לבית אל בשני שליש זמן. ואילו היה הציר פעיל – יכול היה לבלום את ההתפשטות של רמאללה. שר האוצר לחש על אוזני: ״גם בזה מטפלים״.
בדולב התקבלנו על ידי אמונה וישי גולדברג בסעודת מלכים אמיתית. ארץ ישראל נתנה פירותיה בעין יפה. היישוב המקסים, הנופים, התושבים החייכנים, האוויר והאווירה היו עדות איתנה לפעמי משיח.
קפצתי לבקר את שלומי כהן ורעייתו. שלומי הוא מטובי הכורמים בארץ. לכל אורך הדרך לדולב נהנינו מהגפנים של שלומי הנטועים במורדות ההרים וחובקים את הדרכים המובילות לגוש טלמונים. שלומי כהן נטע וטיפח גם את כרם אביה שפינה את רגביו, רגבי אדמות מדינה, לצורך הקמת ׳כרם רעים׳. אכן, זו הייתה צוואתו של אביה שלנו.
אט אט התאספו כל בני המשפחה, כולל סבא וסבתא ברט, ורגשי השמחה הציפו את הלבבות. הנכדים השתעשעו שעה שההורים והסבים נהנו מהמפגש המשפחתי ומאווירת החג המרוממת, השירים, הריקודים ודברי התורה של הרב ידידיה זיו, ראש אולפנת צביה בת ים, שמשרת במילואים מתחילת המלחמה ומציל חיים, וחתני איש ההלכה רבי משה ברטפלד המתוק, היו השלמה נהדרת לחגיגת עצמאות משפחתית מושלמת.
ב״ה, משפחת ברט לענפיה השונים מונה היום מספר תלת ספרתי של צאצאים, שהתאספו יחדיו כדי לחגוג את חג העצמאות של העם שקם מעפרו ונבנה לתפארת. ולתפארת מדינת ישראל.
05
חוק שפיצר
אחרי חגיגות יום העצמאות קידמה את פנינו שבת אביבית ומאירה. צעדתי לכותל מעט מאוחר מהרגיל, והגעתי הישר למניין של ר׳ ישראל שפיצר, שצועד כל שבת מטלביה. המניין הזה מתחיל בשעה 07:45.
כיוון שנאלצתי השבת להתפלל מאוחר מהרגיל, קרני השמש כבר חיממו את האוויר, ואני מתחיל להבין שהמניינים בכותל ממוקמים בצורה מאד מושכלת ומחושבת. ככל שמניין מתחיל מאוחר יותר, כך הוא קרוב יותר לכותל. מדוע? כי מטבע הדברים, ככל שהשעה מתאחרת הצל של הכותל הולך ומתקצר, והמניינים האחוריים נחשפים לשמש. משום כך, ככל שהמניין מתחיל מאוחר יותר כך הוא צריך להתקרב ולהיצמד לאבני הכותל כדי לחסות בצל האבנים הקדושות שיגנו עליו מהשמש הקופחת.
לכן, המניין האחורי ביותר הוא המניין החסידי שמתפלל בהנץ החמה. לפניו ממוקם המניין הקבוע שלנו, מניין הרובע, שמתחיל בשעה 07:00. ולפניו ממוקם המניין הספרדי של הקבלן הותיק ג׳קי מבוני ירושלים שמתחיל ב08:00 ולפניו המניין של ר׳ ישראל שפיצר. ובצמוד לכותל המניין הגדול והותיק של ר' גבי שיינין שמתחיל בשבת ב09:00 בבוקר.
מאחורי כולנו, בראש המחנה, מוביל המניין הספרדי הענק של הרב שמואל מורנו והגבאי חכם שאול נקריין.
המניין של ישראל שפיצר נוסד אחרי מלחמת ששת הימים על ידי מתפללים מבית הכנסת אוהל רבקה, שהתחילו לצעוד לכותל מדי שבת. בראשית הדרך, המניין היה מתחיל בשעה 08:00. לימים הוא התאחר לשעה 08:15. המניין הזה היה ממוקם ממש בצמוד לאבני הכותל. התפללו בו הרב שמואל ריבלין זצ״ל, שמואל קליין השען המפורסם מרח׳ בן יהודה 5, צבי איילון ממשרד הפנים ועוד. בתקופת הקורונה המניין הידלדל והצטרף למניין הסמוך והוותיק של ר׳ אהרון גולדשטיין, שנוסד עוד לפני קום המדינה!
המניין משך מתפללים רבים, ציונים וחסידים, לוחמי מחתרות ומנהיגי הציונות, ביניהם: בן ציון הויזמן, חיים הויזמן ועוד.
בתחילה היה זה מניין של חסידי גור ולוחמי מחתרות. אהרון גולדשטיין ניהל את המניין בנוסף לתפקידו כגבאי הראשי בבית מדרשו של הרבי מסטרופקוב, הפועל עד היום בסמוך לביתו של אהרון בקריית משה.
אהרון קיבל על עצמו לשמור על המניין הותיק בכותל וכך עשה במשך עשרות שנים. לאחרונה נבצר ממנו לבוא בכל שבת לכותל, וישראל שפיצר לקח פיקוד על הניהול של המנין הגדול, המכובד והוותיק.
חדי עין יבחינו כי בצד שמאל של הבימה עדיין פוקדים את המניין חסידי גור מבוגרים, ולצידם מתפללים הבנים והנכדים של המייסדים. בין המתפללים הקבועים תמצאו גם את הרב יצחק שילת ראש ישיבת מעלה אדומים, ר׳ זאביק נויבואואר, הבעלים של רשת התכשיטים ׳גולד טיים׳ הידועה, ולצידם עוד מתפלל וותיק מאד, ר׳ יעקב צדוק. כולם צועדים בכל שבת מקריית משה.
הקורא בתורה הצעיר הוא מתלמידיו של הרב ובר, ראש ישיבת ׳הר הבית׳.
את ספר התורה המיוחד, מביא מדי שבת, בחיל וברעדה, ר׳ יעקב צדוק. הוא עוטף את ספר התורה בטלית ונושא אותו מישיבת ׳האידרא׳ שייסד הרב גורן זצ״ל.
לספר התורה היפהפה הזה, שעליו מונצחים שמותיהם של הרב גורן ור׳ אליעזר לרנר, חותנו של יעקב צדוק, יש סיפור מיוחד: ליעקב צדוק, גיבור ישראל, לא היו ילדים. במלחמת ששת הימים יעקב וחבריו סופחו לגדוד שריון שנלחם ברצועת עזה. בשבת של אותו שבוע הלוחמים הצעירים עלו עם חטיבה 55 שנלחמה בחירוף נפש לשחרור מזרח ירושלים, ולכיבוש הציר שבין שיח ג׳ראח למוזיאון רוקפלר בואכה שער שכם ושער האריות. לאחר שחרור הר הבית, יעקב, כלוחם אל לוחם, פנה אל ידידו האהוב, הרב הראשי לצה״ל, הרב שלמה גורן, כדי לקבל עצה וברכה. הרב השיא לו עצה לעלות לתורה בכותל בשעה שקוראים את הפסוק: ׳וה׳ פקד את שרה׳. באותה שנה יעקב צדוק ורעייתו חבקו בשמחה עצומה שני בנים. כהודאה על הנס הגלוי, יעקב בחר לכתוב ולהקדיש ספר תורה לכבודו של הרב גורן. יחד עם הרב גורן מתנוסס על מעיל ספר התורה גם שמו של חותנו של צדוק, הלא הוא אליעזר לרנר, איש צפת וגבאי בית הכנסת של ההונגרים שם.
׳הייתי ידיד טוב של הרב גורן, התייעצתי עם הרב בשאלה באיזה כתב לכתוב את ספר התורה. הרב ביקש ממני שהכתב יהיה כתב ׳בית יוסף׳ כדי שכולם יוכלו לקרוא בו בנחת. לצערי, הרב לא זכה להיות נוכח בהכנסת ספר התורה לישיבת האידרא שלו׳.
***
שבת שלום של המשך חיסול המחבלים בכל החזיתות. ניצחון לצה״ל, למוסד ולשב״כ. רפואה שלמה לראש ממשלתנו היקר, ולכל פצועי צה״ל. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
