גליון 511

נוער

נער ישראל ואהבהו

אלישע ירד

אלישע ירד

הערבים נלחמים בעקשנות על שליטתם באדמות שמסביב לגבעה ומתייצבים גם בחום ובקור, אם אנחנו לא נהיה שם עטופים בחרמונית, הם יתפסו את השטח.

בשבוע שעבר חלפו עשרה חודשים מאז נהרג אהוביה סנדק כתוצאה מניגוח מכוון של רכב משטרתי ברכבו.
את אהוביה הכרתי בעת שהתגוררתי בגבעת מעוז אסתר הסמוכה לישוב כוכב השחר. אהוביה היה אז נער צעיר שהחל להגיע ולהתנדב בבניה ושמירות בגבעה.כבר מהתחלה קשה היה לפספס את המסירות יוצאת הדופן שהיתה קיימת אצלו.
בשונה מבני גילו, אהוביה שהיה אז בן 15 בלבד, לקח על עצמו אחריות ויוזמה: אירגן צעירים לימי התנדבות, דאג לגייס תרומות לבניית בית המדרש בגבעה והיה נכון לבצע בשמחה כל משימה שנדרשה ממנו.
מקרה אחד שחרוט בזכרוני בו נפעמתי מהמסירות של אהוביה, היה בליל חורף אחד קר וסוער. בחוץ השתוללה סופה של ממש, ובסמוך לשעה 2 בלילה הרוחות העזות הצליחו לעקור את דיר העיזים ממקומו.
אחד הנערים ששמר באותה שעה, הבחין במבנה שעף ובעיזים שנרטבות עד לשד עצמותיהן והעיר אותי ובחור נוסף שהיה איתנו באותה העת בגבעה.
ניסינו להחזיר את המבנה למקומו, אך לשווא – הרוח היתה חזקה מאיתנו. ניסינו מהר להרים טלפונים לכל מי שהתגורר בסביבה שיגיעו לעזור לתקן את הדיר, אולם לא ממש זכינו למענה. לאף אחד לא התחשק לצאת מהשמיכה הקרה ולהתחיל לצעוד בגשם ובבוץ.
אחרי שפנינו ללא הצלחה לכמה אנשים, חייגנו לאהוביה שלמד באותה תקופה בישיבה קטנה בישוב כוכב השחר הסמוך. למרות שהתעורר משינה, אהוביה לא היסס לרגע, שם סנדלים (כן, גם בחורף הוא נעל סנדלים…), ורץ לגבעה לעזור.
גם לאחר החתונה כשהיינו זוג צעיר בגבעה, ידענו שכל עזרה שנצטרך אהוביה מיד יגיע בשמחה לעזור.
השבוע התחלנו להתארגן בגבעה לחורף. חורף בגבעה הוא לא רק קניית מטריה והחלפת קולקציה לבגדי חורף, אלא תקופה שטומנת בחובה "חוויות" מעניינות.
מלבד הקור העז שדורש ממך לקום פעמיים בלילה להוסיף עצים לתנור, גשם שדולף מהחורים בגג וכביש בוצי שמונע בפעמים רבות כניסה של רכבים לגבעה – יש צורך להוציא את הצאן למרעה ששומר על הגבולות, גם בגשם.
הערבים נלחמים בעקשנות על שליטתם באדמות שמסביב לגבעה ומתייצבים גם בחום ובקור, אם אנחנו לא נהיה שם עטופים בחרמונית, הם יתפסו את השטח.
לחזור רטוב עד לשד עצמותיך מהמרעה, ולנסות להדליק איכשהו גזעים רטובים כדי לייבש את הבגדים, זו לא חוויה סימפטית אך בפועל היא אירוע יום יומי בגבעות.
כדי להסכים להשכים יום יום לפנות בוקר ולצאת מהשמיכה אל הקור העז שמחכה לך במרעה, צריך מסירות נפש, אמונה בצדקת הדרך ונכונות להקריב למען עם ישראל.
אהוביה היה כזה. יהודי שכל הזמן חשב איך יוכל לעזור לישוב הארץ ולקדם את את הבאת הגאולה ושיבת ציון.
השנה אהוביה כבר לא איתנו.
בחורף הקרוב שוב לא נזכה לראות את הנער שמתנדב בשמחה להושיט עזרה לכל דורש, ויוצא חלוץ אל המרעה.
אהוביה נהרג כתוצאה מרדיפה עיוורת של מערכת הביטחון אחרי ציבור המתיישבים, שהתבלבה בין אויב לאוהב וזנחה את ערכיה הציוניים.
לאחר האירוע הטרגי, הייתה לנו תקווה כי אולי במשטרה יפיקו לקחים ויעצרו את הרדיפה המפלצתית, אך בשבועות האחרונים נראה כי שום דבר לא נלמד ובמערכת הביטחון דוהרים לרצח הבא.
ההסתה כנגד ציבור הגבעות חזרה, בלשי ימ"ר ש"י שחשודים בגרימת מותו של אהוביה שבו להתנכל לתושבים בגבעות ושוטרים תועדו מכים באלימות נערים בגבעה בשומרון.
ארץ ישראל נקנית ביסורים. אהוביה דיבר לא אחת על נכונותו להקריב את נפשו למען ישוב הארץ. מחובתנו לדאוג שאהוביה יהיה הקורבן האחרון במסע הרדיפה הזה.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה