"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת את אחת התרופות, עד כדי כך שהיא לא הסכימה לקחת אותה", מספרת מיכל ברק, אמא של רוני ברק בת ה12 וחצי שחלתה לפני שנה וחצי במחלת הסרטן. "פתאום נכנס לחדר מאיר מעזר מציון ואמר לה שאם היא תיקח את התרופה, הוא ישיג לה סרטון מהאדם שהיא הכי חולמת לדבר איתו. ובאמת כך היה, היא לקחה את התרופה וקיבלה סרטון ברכה ממרגי. זה היה המפגש הראשון שלנו עם עזר מציון".
מיכל ויובל ברק גרים בהוד השרון. רוני היא הבת השלישית מבין 4 ילדים. כאמור, לפני שנה וחצי התבשרה המשפחה שרוני מתמודדת עם מחלת הסרטן.
איך הרגשת אחרי שהבנת שרוני חולה וראית אותה מתמודדת עם המחלה?
"זו סיטואציה קשה מאוד שהופכת את החיים. בשלב הראשון מפסיקים לעבוד כמעט לגמרי. אבל המפגש שלנו עם עזר מציון עבד מאוד טוב, כי מהרגע הראשון קיבלנו החלטה שלא לשקוע בתוך זה. הבנו שזה המצב ושאנחנו לא יכולים לבחור מה יהיה. לא אנחנו בחרנו את המחלה, אבל ביכולתנו לבחור איך להתמודד איתה. זו בחירה שלנו האם להרגיש מסכנים ולרחם על עצמנו או שאנחנו יכולים בתוך הסיטואציה הזאת לחפש מה כן אפשרי ומה עושה מצב רוח טוב, ואיך אפשר לצמוח מתוך המשבר הזה, בלי לדלג על הקושי. פה נכנסו לתמונה מאיר ועזר מציון שחיפשו כל הזמן איך אפשר להרים את רוני ואת המשפחה, איך אפשר לעשות דברים משמחים. איך אפשר לא להיות רק בתוך מה שנפל עלינו ואיזה מסכנים אנחנו".
לאחר תקופה של טיפולים בבית החולים איכילוב קיבלה המשפחה החלטה לטוס לניתוח בחו"ל. "הכל קרה נורא מהר, מהרגע שקיבלנו את ההחלטה הסופית לטוס, היינו בתוך 48 שעות במטוס", מספרת מיכל. "לא ידענו לכמה זמן נטוס, בסופו של דבר היינו שישה וחצי שבועות. כל הזמן הזה הילדים נשארו בבית ואמא של יובל באה לגור אצלנו. אחותי סייעה לה בטיפול בילדים. וגם זכינו לעזרה משאר המשפחה וחברים".
ביום הטיסה של רוני וההורים לחו"ל הגיע לבקר את המשפחה מאור איש הלגו שמתנדב גם הוא בעזר מציון. "הוא הבטיח לאח הקטן של רוני שבמשך התקופה שנהיה בחו"ל, הוא יבוא לבקר אותו כל שבוע ולהביא לו לגו חדש, זו נקודה שמאוד עזרה לו להתגבר על הקושי והריחוק מאיתנו" מספרת מיכל.
איך עברה עליכם התקופה בחו"ל?
"מאוד חששנו מהטיסה. כשנחתנו קיבלנו קבלת פנים מדהימה מהקהילה היהודית שליוותה אותנו בכל העזרה שצריך. זה היה מדהים והפך את כל הסיפור לפחות מורכב מבחינה לוגיסטית. אבל היה לנו קשה. רוני עברה 2 ניתוחים ארוכים ומורכבים. בנוסף, הניתוק מהבית והילדים היה קשה והיו המון געגועים. אבל הידיעה שבארץ יש אנשים שאיתנו ומתפללים מאוד חיזקה אותנו. במהלך השהות שלנו בחו"ל מאיר ובת שירות נוספת היו בקשר שוטף עם רוני, זה נתן לנו תחושה שלמרות שאנחנו בחו"ל ורחוקים, אנחנו בעצם קרובים". לאחר שישה שבועות וחצי בחו"ל שכללו 2 ניתוחים מורכבים חזרו מיכל, יובל ורוני לישראל. "החזרה הייתה מאוד מרגשת", מתארת מיכל.
"היה גם קצת קשה, כי כל הילדים רצו את ההורים ובו זמנית יש גם את ההתאוששות של רוני, והיה צריך לחזור לטיפולים בבית חולים. בשלב הזה בעיקר הרגשנו את הרצון להיות כמשפחה ביחד". בשלב זה הגיע טלפון שנתן למשפחת ברק בדיוק את מה שהייתה צריכה. "מאיר מעזר מציון צלצל אליי ואמר שיש נופש למשפחות של עזר מציון" מספרת מיכל. "לא הכרתי את הנופשים האלה, אבל אמרתי וואו – איך זה בא לי טוב. כמה חיכינו לזמן המשפחתי הזה".
"הגעתי עם חששות", ממשיכה מיכל לתאר, "כי חשבתי שחופשה של ילדים אונקולוגים יכולה להיות מבאסת. אבל זה היה והרגיש כל כך נכון וכל כך בבית, כי כולם שם היו באותה הסירה שאנחנו היינו בה. היה מספיק להסתכל להורים בעיניים וישר הבנו אחד את השני".
"אחד הדברים המשמעותיים בנופש הזה הוא שרוני הרגישה הכי בבית. לעבור מחלה כזו בתקופת קורונה זה מאוד מרחיק מהמשפחה, כי האחים לא יכולים לבקר במחלקה. יש עולם שלם שרוני אבא ואמא חולקים, והאחים שלה לא מכירים אותו, הם לא ראו את החדר שהיא מאושפזת בו ולא מכירים את המחלקה. פתאום בנופש היא יכלה להביא את כל המשפחה לעולם שלה, זו חוויה מאוד משמעותית. פתאום היה אפשר להיות ביחד כמשפחה".
מה זה עזר מציון בשבילך?
"נקודת אור בתקופת מאוד חשוכה. אבל נקודת אור שמאירה את החשיכה. כמו שאומר המשפט – "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", זה בדיוק ככה. זאת נקודת אור שגדלה ומתעצמת".
