בשבוע שעבר, שמעתי את סיפורו של אורי שיש, נהג מונית בן 62 מאילת. הוא סיפר על אירוע שקרה לו לפני כעשרים שנה. נוסעת שעלתה למוניתו שילמה לו בשטר של 20 שקלים, אך בטעות נצמד אליו שטר נוסף של 200 שקלים. אורי קרא לנוסעת והשיב לה את כספה. כשהגיע לביתו הטלפון צלצל. אראלה ממפעל הפיס הייתה על הקו עם בשורה מדהימה: זכייה של חצי מיליון שקלים.
השקר מסוכן
אני זוכר שכשסיימתי את קורס הקצינים הוצבתי כמפקד מחלקה צעיר בבסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל. באותה תקופה, חבר קרוב שלי שסיים יחד איתי את הקורס, חזר ליחידתו – אחת הסיירת החטיבתיות – כמפקד של צוות ותיק.
באחת הפעילויות הראשונות שלו בדרום לבנון, הצוות שלו נקלע להיתקלות וחיסל שני מחבלי חיזבאללה. במהלך התנועה חזרה לשטח ישראל, המשמעת בצוות התרופפה. הלוחמים הלכו בצורה מרושלת ואיטית. המפקד הצעיר הרגיש שהוא מאבד עליהם שליטה. כאשר עלו מולו בקשר מהחטיבה ושאלו את מיקומו, מתוך בושה להודות שהצוות שלו מדשדש מאחור ושקצב ההתקדמות איטי מהמתוכנן, הוא דיווח על מיקום שנמצא כשני קילומטרים קדימה מהנקודה בה היו.
הוא לא לקח בחשבון שהחטיבה הפעילה תצפיות ארוכות טווח שהסתכלו על הכח, ולאחר הדיווח שלו סברו שהכוח שנראה בתצפית הוא כוח חיזבאללה , ניתנה פקודה לפתוח באש על "האויב", שבפועל היה הצוות של חברי. התוצאה הייתה נוראית – נפגעים מאש כוחותינו.
כולנו בני אדם, גם אני מצאתי את עצמי לעיתים נופל בקטנות – אם זה בדיווח על גיל הילדים בכניסה לאטרקציה כדי לחסוך כמה שקלים, בשנים האחרונות אני עובר תהליך של הבנה : יש קשר ישיר בין אמונה לבין יושר.
למה אנחנו משקרים?
בדרך כלל בגלל פחד או רצון לרצות . פחד מ"מה יחשבו עליי", פחד מעונש, או רצון נואש להשיג רווח שאנחנו חושבים שלא נשיג בדרך הישרה. אבל מי שמאמין בבורא עולם, מבין שהמציאות כפי שהיא ברגע זה היא רצון ה'. כשאדם דובר אמת, גם כשזה כואב או מביך, הוא בעצם מכריז: "אני סומך על ה' שהאמת לא תזיק לי. ואם היא תגרום לי קושי, הרי שזה הקושי שהשם רוצה שאעבור כרגע לצורך התיקון שלי".
כשאשתי מתקשרת ושואלת "איפה אתה?", והמרחק שלי מהשער של ראש צורים הוא 100 מטר, הכי קל לומר "נכנסתי לישוב". אבל אני אומר: "אני 100 מטר מהשער".
כדי לא להרגיל את הלשון לזיוף. אם אזייף ב-100 מטר, מחר אזייף ב-2 קילומטר, ומחרתיים אזייף בדברים יותר משמעותיים. כשאדם אומר "יצאתי" כשהוא עדיין נועל נעליים, הוא לא מדייק. "יצאתי" זה כשארבעת הגלגלים של הרכב בתנועה. הדיוק הזה הוא מה שבונה אדם ישר, אדם שחי בתיאום עם המערכת הא-לוהית שהיא אחת, פשוטה ועקבית. השקר, לעומת זאת, הוא מפוצל; כל שקר דורש עוד עשרה שקרים כדי לתחזק אותו, והוא יוצר עולם של פירוד ובלבול.
היושר משתלם
לסיום אשתף בסיפור ששמעתי על נגר פשוט בעל נגרייה קטנה בתל אביב. יום אחד הוא קיבל הזמנה מאדם אמיד מאוד לבצע עבודות נגרות בביתו. הסיכום היה ברור: שני חדרי שינה בקומה השנייה, 10,000 שקלים לכל חדר. סך הכל 20,000 שקלים.
הנגר עבד במסירות ובדייקנות . בעל הבית היה מרוצה, וביקש ממנו להוסיף עבודה דומה בחדר נוסף. הנגר הניח שהתשלום יהיה בהתאם. אך כשהגיע רגע התשלום הסופי, בעל הבית סירב לשלם על החדר השלישי. "סגרנו על 20,000 וזה מה שתקבל", הטיח בו ונתן לו מעטפה סגורה.
כשפתח את המעטפה בביתו ,גילה הנגר שהיו בה 20,000 שקלים. כנראה שבעל הבית התבלבל ונתן לו את כל הסכום מחדש, או שכח מהמקדמה.
הוא התגאה בפני אמו על כמה יש דין ויש דיין בעולם והכל מדוייק. אמו, אישה של פשטות ואמת, הזדעזעה. "גזלן!" היא קראה לו. "אם הוא נתן לך בטעות – הכסף הזה אינו שלך. מגזל לא רואים סימן ברכה. תחזיר את הכסף מיד".
בלב כבד, הנגר התקשר לבעל הבית ואמר לו "טעית ונתת לי 10,000 שקלים מיותרים". בעל הבית לא האמין. הוא לקח את העודף מהנגר ואמר "יפה, אתה איש הגון, סע לשלום".
למחרת, הגיע אל בעל הבית חבר, קבלן מלונות ענק. הוא התפעל מהעבודה: "מי עשה את הארונות המדויקים האלה?". בעל הבית צחק: "איזה נגר תמים אחד. עקצתי אותו במחיר, ואפילו כשטעיתי ונתתי לו יותר מדי כסף – הטיפש חזר להחזיר לי אותו".
הקבלן לא צחק. הוא שאל: "הוא החזיר לך את הכסף למרות שעקצת אותו? תביא לי את המספר שלו מיד".
הקבלן הגיע לנגרייה הקטנה בתל אביב. "אני לא מחפש רק נגר", אמר לו, "אני מחפש אדם ישר. יש לי מלון בוטיק עם 26 מטבחים, ואני רוצה שאתה תנהל את כל הפרויקט. אני אבנה לך נגריה, אתן לך פועלים, רכב וביטחון כלכלי לכל החיים. אני צריך מישהו שאוכל לישון בשקט כשהכסף שלי אצלו".
היושר של הנגר, שנראה ברגע הראשון כהפסד, התגלה כמפתח לחיים שלמים של שפע. כי בסופו של דבר, האמת היא היסוד של העולם. כשאנחנו דבקים בה, אנחנו דבקים ומאמינים בבורא עולם שהוא מקור הברכה. ■
Ori88533@gmail.com
