פה קדוש יתקע בשופר
בהמשך לסיפורים על ישוב הארץ ובניינה על ידי האדמו״ר מגור, בעל ה״אמרי אמת״, סיפר לי ר׳ אפרים שרייבר: ׳סבא רבה שלי ר׳ אליקים גצל קורלנסקי התגורר בעיירה טיקטין (=טיקוצי׳ן) בפולין. גם על העיירה הזאת, כמו על כל חברותיה, עלה הכורת הנאצי, ורוב ככל יושביה נרצחו בשואה. אבל עיירה זו התפרסמה אחרי השואה יותר מהאחרות, בזכות בית הכנסת שנותר לפליטה.
סבא שלי היה מבית חסידי, ואשתו מבית ליטאי-מתנגדי. עוד לפני השואה הוא התאלמן, ואז יעץ לו האדמו״ר מגור לעלות לארץ. ההצעה נראתה לו מוזרה. הוא הקשה: ״הרי יש לי כמה יתומים קטנים. מה אעשה איתם?״ האדמו״ר הציע שיגדלם בארץ במסגרות שונות. המסגרות היו שונות גם באופיין, כפי שהיה בבית המקורי שלהם. כך גדל אחד מבניו בגור החסידית, אחד בישיבת חברון הליטאית, ואחת נישאה לרב צבי זאב לבנון, בוגר ישיבת מרכז הרב, שעוד למד אצל הרב קוק. כך גם התפלגו צאצאיהם, והמשפחה מורכבת מכל גווני הציבור. הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת אלון מורה, הוא נכדו וקרוי על שמו. [הבן הצעיר נשלח לבית היתומים דיסקין. הוא סבל שם מאד, ואיבד את זיקתו הדתית, כך שיש במשפחה גם אגף שאינו דתי].
ר׳ אליקים קורלנסקי היה תלמיד חכם, שקוע בעבודת ה׳, בלימוד תורה ובתיקון המידות כל ימיו. ענוותנותו היתה כצוואה לכל צאצאיו. ראשו היה תמיד למטה, מביט בקרקע. הוא שימש בעל תקיעה בגור במשך שנים רבות. כשהזקין אמרו לרבי שהוא כבר מבוגר, שבקושי שומעים אותו, וכדאי להחליפו במישהו צעיר. הרבי השיב להם: ׳היהודי הזה מעולם לא דיבר לשון הרע, יש לו פה קדוש! מפה כזה ראויות לצאת התקיעות, ואשאיר אותו אצלי כבעל תקיעה לתמיד.׳ הרבי מגור נפטר בחג השבועות תש״ח ונקבר זמנית בחצר ישיבת גור מול שוק מחנה יהודה, כידוע, בגלל מלחמת השחרור וההפגזות על ירושלים. הקבורה הזמנית הפכה לקבועה. כמה חודשים אחר כך, בט׳ אלול תש״ח, הלך לעולמו גם ר׳ אליקים, הבעל-תקיעה שלו. הוא נקבר בשיח׳ באדר, ליד הכנסת (סמוך לקבר האדמו״ר מזווהעיל)׳.
צאצאי ר׳ אליקים קיבלו את ״צוואתו״ הלא כתובה בשתי נקודות: א. דרכים מגוונות וסגנונות שונים בעבודת השם, גם באותה משפחה. זה התחיל באותה הנחיה של ה״אמרי אמת״ לשלוח כל ילד למסגרת שונה. ב. עשייה מרובה ובשתיקה. רבים מהם נמצאים בעמדות השפעה משמעותיות, בתחומים שונים, ופעילותם הרבה נסתרת מעיני הציבור. גם עליו קשה לדלות מידע, ותמונה אחת בלבד נותרה ממנו.
ומי לנו יתקע?
סיפור השופר הזכיר לי אירוע שהתרחש לפני כ-5 שנים. בשלהי אלול תשע״ט ביקשתי ממו״ר הגרז״ן שילמדני את ההכרעות בשיטות השונות והרבות של תקיעת השופר. אחרי שאמר לי מה נכון לעשות, שאלתיו מה נהוג למעשה במקומות השונים. הוא השיב תשובה אופיינית לו: ׳במשך שנים רבות אני מתפלל רק בישיבת קמניץ, ויש שם בעל תקיעה שתוקע כל השנים לפי מה שאמרתי לך. רק אחרי התפילה ושמיעת 100 קולות הוא מוסיף כמה קולות לחומרא לפי השיטות האחרות. אלו התקיעות שאני שומע, ואילו במקומות אחרים איני יודע מה נעשה׳. ואז הוסיף: ׳אמנם השנה נפטר בעל התקיעה, אז גם שם כבר אינני יודע איך יהיו התקיעות׳. 11 חודשים אחר כך נפטר הגרז״ן לבית עולמו, בר״ח אלול, לפני סגר קורונה שהושת אז לקראת ראש השנה.
לפרשת שופטים
סיפר לי השופט צבי טל שכשקיבל הצעה לכהן כשופט, התלבט. מצד אחד, היתכן שיהיה שותף בערכאות שלא דנות כדיני ישראל? מאידך, השופט יכול להשפיע הרבה, כידוע, ולתקן. הוא התייעץ עם הרב שאול ישראלי, ראש ישיבת מרכז הרב ודיין ביה״ד העליון, שסבר שאין לו להתמנות כשופט. מאוחר יותר התייעץ עם הרבי מלובביץ׳, שתמך במינוי, אבל המליץ לו במקביל לקבל על עצמו עוד משהו למען התורה, תוספת לימוד, עשיה תורנית. הבנתי מדוע הלך להתייעץ עם הרב ישראלי, שאליו היה קשור מימי לימודיו בכפר הרא״ה, אבל שאלתיו מדוע הלך לשאול את הרבי מלובביץ׳, ואיך הוא קשור אל הרבי. הוא השיב שכבר מצעירותו היה קשור לחב״ד, בזכות הרב מנחם מנדל קופרשטוך מחיפה, שבבית הכנסת שלו התפלל בצעירותו, והמשפחות נקשרו בידידות רבה. [את סיפוריו על דמותו של הרב קופרשטוך ראוי לכתוב בטור נפרד, עם סיפורי נכדו יבלח״א הרב רפי קופרשטוך]. כהצעת התיקון והתוספת הנ״ל של הרבי מלובביץ׳ הוא ייסד שיעור דף יומי בבית כנסת סוכוטשוב בבית וגן, שיעור למדני שמושך קהל רב עד היום. הוא עצמו השתתף בשיעור מיסודו ועד סוף ימיו, במשך כמה מחזורי ש״ס. בסיום המחזור האחרון התקשרתי לאחל לו מזל טוב, והוספתי שאשתדל לזכור להתקשר גם בסיום הבא… הוא אמנם זכה לאריכות ימים אבל לזה הוא כבר לא זכה.
ובאותו ענין: כידוע, הציעו לדיין הרב שלמה דייכובסקי שליט״א לכהן בבית המשפט העליון, ובהתייעצות עם הרב אלישיב – סירב. סיפר לי הרב פרופ׳ נחום רקובר: ׳שופט בית המשפט העליון ד״ר יצחק קיסטר זכרונו לברכה, אמר לי שה׳חזון-איש׳ התיר לו לשמש כשופט בבית משפט אזרחי במדינת ישראל (ד״ר קיסטר התגורר בבני ברק בסמיכות לחזו״א והתייעץ עמו רבות. בניו למדו בישיבת פוניבז׳. מ.ד.). כשהשר משה נסים יבלח״א הציע לי לשמש כשופט בבית המשפט העליון, אמרתי לו שאינני רואה את עצמי מתאים, והמלצתי על צבי טל, שאכן נבחר׳. אציין שהשופט טל אישר בפני את השמועה על מגבלה שהטיל הרב שלמה מן ההר, רבה של בית וגן, להעלות שופט לתורה. ■
meirdorfman@gmail.com
