בדרך לכותל

פצצה בגולן

בחופשת הקיץ אפשר להכיר בירושלים אורחים נפלאים מהארץ ומהעולם.

שבת בבוקר, בדרך לכותל, אני פוגש בשמחה חברים יקרים מרמת הגולן. הם צועדים איתי יחד לשער יפו, ואנחנו מעלים זיכרונות. 

לפני כמה שנים הם פנו אליי כדי שאפיק עלון שבת שבועי בנושא תנ"ך והזמינו אותי לפגישה דחופה בגולן עם יהודי צדיק שתורם הרבה כסף לפרויקטים תורניים בפריפריה ועם רעייתו אשת החסד הצנועה העטורה בשביס לבן.

הזוג האנגלוסקסי דיבר איתי באנגלית והרשים מאוד בלהט להחזיר את הנוער ללמוד פרקי תנ"ך. סיכמנו להיפגש שוב בירושלים. אצלי במשרד ראיתי את החומר הכתוב באנגלית, ומשהו בתוכן הטריד אותי מאוד בתוכן. פירוש רש"י או חז"ל לא הוזכרו, רק פרשנות עצמית של היהודי הנדבן, שתיבל הסבריו במונחים שלקוחים מעולם מונחים זר.

נדלקו לי נורות אדומות. שאלתי את חבריי אם האיש אמין. הם נעלבו מהפקפוק שלי בזוג הצדיקים. הופניתי לרבני יישובים וראשי ישיבות בצפון, והם סיפרו לי בהערצה על מסירותו של היהודי לעולם התורה וההתיישבות ועל התרומות הרבות שהוא מביא תדיר מנסיעותיו לחו"ל. 

בלית ברירה תליתי את הוצאת עלון השבת התנ"כי בתנאי שאוכל לערוך את החומר כהבנתי. לאחר שהוצאנו את הגיליון הערוך לבתי הכנסת הגיעו בבהילות למשרדי זוג הצדיקים, הבעל חובש הכיפה הגדולה והרעיה עטוית השביס הלבן המכסה כל שערה. בדמעות הסבירה לי האישה שהעריכה שלנו קלקלה את מטרות בעלה, הכותב המוכשר. היא ביקשה בתחנונים שלא נשנה את הטקסטים, המתורגמים מאנגלית. הסברתי לה שהמושגים של בעלה המתורגמים מאנגלית, "עדי השם" ודומיהם, אינם מקובלים עלינו.

הבכי היה קורע לב. התעקשתי שהחומר מזיק ללימוד התנ"ך וחייב לעבור עריכה מסיבית של המומחים שלנו ולקבל תוספת של פירושי רש"י וחז"ל. 

נפרדנו בחוסר הסכמה מוחלט. הזהרתי נחרצות את חבריי בגולן שחוסר ההסכמה של הזוג לעריכת החומר מעידה על כוונות זדוניות מוסוות היטב. חשדותיי לא התקבלו בגולן בשמחה יתרה.

לאחר זמן קצר שמעתי באחת ממהדורות החדשות שהתפוצצה ברמת הגולן פרשה מזעזעת של זוג מיסיונרים שליחי הוותיקן. הבעל היה יהודי מומר, והאישה נוצרייה אדוקה. הם התיישבו בגולן כדי להפיל בעורמתם אנשים אידאליסטיים וערכיים, ובהם ראשי מוסדות רבים ואף רבנים חשובים. "הבעל" נסע בחשאי, מפעם לפעם, לאיטליה להביא משם כספים ל'תרומות נדיבות' ולקבל הוראות הפעלה. כשבא לארץ חיפש טרף קל לסיפוק הרעב המיסיונרי העצום שלו ותאוותה של רעייתו הצבועה והנכלולית.

נסערתי מאוד. מצד אחד שמחתי שלא נכשלתי בהפצת השקרים הנוצריים של "הבעל" והרעייה שהצלחתי לערוך אותם לפי דברי חז"ל, ושאזרתי אומץ לעצור את המזימה שלהם לעשות פיגוע מיסיונרי מתמשך. ולהפיץ את השקרים המסיתים בבתי הכנסת בכל הארץ. הקב"ה סייע לי, שלא הפכתי לכלי פרסום לרשעים המסוכנים. מצד שני כאבה לי מאוד הידיעה ש'נביאי הבעל' הצליחו להפיל ברשתם רבים וטובים בצפון הארץ.

בשבוע שאנו קוראים בפרשה ובהפטרה על מסירותם וקנאותם המופלאה של פינחס ואליהו הנביא (לפי חז"ל, פינחס הוא אליהו) על מיגור עבודה זרה מעם ישראל ומארץ ישראל, אפשר לקחת דוגמה וללכת בדרכם. כל אחד כפי יכולתו.

בואו נהיה ערניים וזהירים מפני הניסיונות להכניס בכוח השפעות זרות לשיח הציבורי ולתרבות הישראלית. את ההשפעות המגמתיות יעטפו תמיד מילים יפות ומכובסות: הדתה, המרה, הפרדה, סטטוס-קוו, הקרן לידידות, הקרן לישראל החדשה, שוברים שתיקה ושות'.

השבוע הגענו לשיאים חדשים בצביעות התקשורתית. אני מקווה שלא יצליחו לעצור אותנו ולהלך עלינו אימים. אין לנו כוונה לכפות את דעותינו. אנו עומדים על זכויות הפרט שלנו ושל אחינו ואחיותינו. יש לנו מסרים חינוכיים וערכיים, ונמשיך להגיד אותם בלי פחד ובלי מורא. יש לציבור הדתי אחריות לצביון החיים הציבוריים שלנו בארץ ישראל בדיוק כמו פינחס ואליהו: לשבת הציבורית, לשיח התקשורתי, למסרים החינוכיים, ליחס להתיישבות בארץ ישראל, לקליטת עלייה, למלחמה במיסיון, למלחמה בהתבוללות, לבתי משפט, צבא ומשטרה שמכבדים ערכים יהודיים ועוד.

אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לרחוב יפו בירושלים ופוגשים מיסיונר מהאוניברסיטה המורמונית בהר הזיתים שמחלק חומר תעמולה, זכרו שגם לכם יש שליחות… לסלק אותו משם. ומהר.

שבת שלום.

הרב ד"ר אדלר שולח לי במייל את המאמר שכתב לפני שנים. המשנה במסכת פרה מתארת את הגשר שבנו לכוהן משערי הר הבית להר המשחה (הר הזיתים). הגשר נשען על קשתות רבת שחצצו מפני הקברים. מקום הכנת אפר הפרה וגת של יין טהור הוצבו מעל חלל תת-קרקעי ענקי במרכזו של ההר. חלל זה הפריד גם הוא מטומאת קברי התהום.
ממדידות מדויקות שעשה הרב אדלר מתברר שהאתר המקודש נמצא כיום בחצר המגודרת של כנסיית דומינוס פלוויט, שהשתלטה על השטח הקדוש וניכסה אותו לעצמה. 



זה ריטואל מקומם ומצער שהשתרש באלפיים שנות גלותנו, ששונאינו מעמידים בתי תִפלוּת של עבודה זרה דווקא במקומות קדושים ליהדות: הר הבית, הר ציון, עיר דוד, הר הזיתים, מערת המכפלה, בית לחם, הר נבו בירדן, הר סנטה קתרינה – המכונה הר סיני – טבריה ועוד. בחצר הכנסייה נמצאו שרידים של מנזר עתיק בן כ-1,500 שנה. ידוע שמי חטאת של אפר פרה אדומה הוזו בתקופת האמוראים עוד כ-500 שנה אחרי החורבן. גם בור ענקי כרוי שם, וגם גת של יין. הרב אדלר בדק ומצא שהכנסייה אכן בנויה מעל בור רחב. הבור הוא ככל הנראה שריד לאותו חלל עצום שסייע לבודד את הכוהנים והמיטהרים מפני טומאת קברי התהום. הכמרים והנזירים לא אפשרו לרב אדלר להמשיך במחקרו ודחקו בו להסתלק, אך הוא הצליח לשלשל פנס וגילה באלומת האור את גודלו העצום של הבור הנעלם. האם הנזירים יודעים משהו שאנו לא יודעים? קצת על המקום: את ציוניהם הק' של הרב קוק ובנו זצ"ל בחלקת הנביאים בהר הזיתים ודאי זכיתם לפקוד. אם תצעדו מציון הרב קוק 30 צעדים בשביל צפונה תחלפו ליד הקבר של אביה יהושע, בננו היקר. מייד לאחר מכן תצאו בשער הצפוני של בית העלמין ותגיעו לדרך הכוהנים הצרה המתפתלת במורד ההר. פנו בשער שמאלה במורד ומייד ימינה. היכנסו בשער חצר הכנסייה וצעדו כמה צעדים צפונה. הביטו שמאלה ותראו לפניכם את שער הרחמים, ומשמאלו ממש בקו ישר מולכם – כיפת הסלע.

על פי רוב הדעות, כיפת עומאר בנויה מעל אבן ה'צאחרה', הידועה לנו כאבן השתייה שממנה הושתת העולם, שהייתה מוסתרת מאחורי פרוכת קודש הקודשים. לשם צפה הכוהן כשהזה את דם הפרה האדומה. כאן, בדיוק במקום זה, עמד הכוהן. הוא לא עמד בפסגת ההר כדי להיות קרוב למקדש וכדי להצליח לראות את הפרוכת מבעד לשערי המקדש.
הנוצרים בנו את הכנסייה על מקום הטהרה, וחלון מרווח מסומן בשתי וערב משקיף בדיוק מרבי היישר לקודש הקודשים )אשרי מי שלא ייכנס לכנסייה, שהיא עצמה מקום טומאה).

באר המים

הגת העתיקה

על פי רוב הדעות, כיפת עומאר בנויה מעל אבן ה'צאחרה', הידועה לנו כאבן השתייה שממנה הושתת העולם, שהייתה מוסתרת מאחורי פרוכת קודש הקודשים. לשם צפה הכוהן כשהזה את דם הפרה האדומה. כאן, בדיוק במקום זה, עמד הכוהן. הוא לא עמד בפסגת ההר כדי להיות קרוב למקדש וכדי להצליח לראות את הפרוכת מבעד לשערי המקדש.
הנוצרים בנו את הכנסייה על מקום הטהרה, וחלון מרווח מסומן בשתי וערב משקיף בדיוק מרבי היישר לקודש הקודשים )אשרי מי שלא ייכנס לכנסייה, שהיא עצמה מקום טומאה). הביטו למטה, ותחתיכם יתגלה מחזה מחריד.

 חלקת קברים של יהודים יקרים ובה מאות מצבות מנותצות ומושחתות, זכר לפוגרומים של הפורעים הערבים ששלטו בהר הזיתים לפני מלחמת ששת הימים. מעל חלקת קברים זו עבר גשר הקשתות העתיק שעליו פסעו הכוהנים לבית המקדש בלי להיטמא למתים.
מרתק אותי לדמיין את תהליך הטיהור של בני ישראל לכלל ולפרט שנעשה דווקא במקום קדוש זה, כמה צעדים מקברו של אביה שלנו, הטמון ליד ענקי הדורות וקדושי עליון.
כשאני ניצב מול קודש הקודשים אני רועד בכל גופי, מתרגש מהמחשבה שדווקא רחבת מקור טהרת עם ישראל שוכנת בטבורו של בית החיים בהר הזיתים. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". זה ממש כאן, מתחת לכפות רגליי. ולמה המקום הזה חשוב כל כך לימינו? הרי יש לנו די צרות מבית ומחוץ, בחירות ואיחודים ואהוד ברק וליברמן ואיראן והפגנות צודקות של בני העדה האתיופית היקרה לנו מאוד…

הרב בורשטין מסביר לי שדווקא עכשיו הר הזיתים נעשה אקטואלי מאוד, כי מגדלים פרה אדומה ברמת הגולן. "כשהפרה האדומה תשרוד ותגיע לגיל שנתיים, אם לא יעלה עליה עול יוכלו פרחי כהונה שגודלו במכוון הרחק מטומאת מתים או גרי צדק מיוחדים להתעסק בהכנת מי החטאת ולהתחיל בהר הזיתים תהליך טהרה בעם ישראל. זה נשמע אולי הזוי ומסובך", אומר הרב בורשטין, "אבל זה מאוד מעשי וניתן לביצוע מתוך בירור הלכתי מעמיק".
אגיד פה דברים קשים מרחשי ליבי. סליחה אם דבריי יזעזעו מי מכם. בימיו האחרונים התראיין הרב חנן פורת זצ"ל ואמר: "המוות אינו חידלון של החיים, כפי שהתרגלנו לחשוב, אלא דווקא תגבור של חיים. כפי שאומר הראי"ה קוק באורות הקודש: "המוות הוא חזיון שווא! טומאתו היא שקרו! (זוכרים את הבור הטהור בחצר הכנסייה הטמאה?) מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא תגבורת החיים ותעצומתם… מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו… לנפש לא יטמא בעמיו". הרי מי חטאת שנעשו בקפידה בהר הזיתים, מול קודש הקודשים, טימאו טהורים וטיהרו טמאי מתים. זהו רמז עבה לחזיון התעתועים של המוות.
מאז שאביה נהרג אנחנו ב'קרן אביה' קיבלנו עלינו להעלות אלפי יהודים להר הזיתים, והצלחנו בכך. בשנים ההן היה ההר מופקר למחבלים ולפורעים ערבים. בשנים האחרונות, בסיוע הרב הלל הורוביץ, עולים רבבות יהודים ויהודיות במהלך השנה כולה להתפלל ולסייר כאן על קברי הצדיקים מול שער הרחמים, ליד מקום טהרת מי חטאת, ליד ציונו הק' של הרב הראשי שלמה גורן זצ"ל, מהמשחררים האמיצים של הר הבית ומערת המכפלה, בדיוק במקום שממנו פיקד רב-אלוף מוטה גור על לוחמי הצנחנים ונתן את הפקודה שתיזכר בע"ה לנצח נצחים: "'היכנסו לשער האריות. נוע, נוע, סוף".
סוף לכיבוש הזרים. סוף לאלפיים שנות כיבוש, סוף לחמסנות ולדורסנות הזרה בכותל המערבי, בהר הזיתים ובהר הצופים. כמעט סוף לשלטון זרים בהר הבית. כמעט סוף לגלות המרה.
שבת של טהרה ושלום מירושלים ת"ו
תודה לרב ד"ר יונתן אדלר, מרצה באוניברסיטת אריאל בנושא ארכאולוגיה והלכה, על מאמרו המרתק ועל השרטוט המדויק של מקום עבודת הכוהנים. המאמר מופיע מעכשיו גם באתר 'גילוי דעת'. תודה לידידי הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.