כולנו מכירים את פרקי אבות — מסכת של דרך ארץ, של מוסר, של מידות.
אבל יש ספר חדש שנכתב בשנתיים האחרונות בדממה, בדם, באור גדול — פרקי בנים. זהו ספר שלא מבוסס על אמרות חכמים, אלא על חייהם של צעירים טהורים, שחיו אמת פשוטה ומוחלטת, והלכו עד הסוף — על אהבת עם ישראל, על אהבת הארץ, על טוב לב, על לב ענק שידע לתת בלי חשבון.
אשתף כאן שלשה פרקי בנים. שלושה עמודים חדשים בהיסטוריה של העם שלנו:
פרק ראשון – בן מזרחי הי״ד
בן מזרחי לא גדל בארץ. הסיפור שלו מתחיל רחוק, בוונקובר שבקנדה. לכאורה, מקום אחר, עולם אחר. אבל מי שמקשיב טוב — כבר שם היה אפשר לשמוע את הלב שלו דופק בעברית.
הוריו ביקשו דבר קטן לכבוד בר המצווה: שבן יקרא בתורה. רוב הילדים עושים זאת כי "צריך", הוא עשה זאת כי משהו נדלק בו מבפנים. ברגע שהוא פתח את ספר התורה — משהו נפתח גם בו. מאותו יום הוא ננעל על החלום: יום אחד אני אהיה בישראל. לא כתייר, כבן בית. הוא התחיל ללמוד עברית, ללמוד על הארץ, לקרוא, לחקור. באינטרנט הוא מגלה את מכינת חמדת — מקום קטן, פשוט, עם אנשים שעובדים את האדמה. זה דיבר אליו. פשטות. אמת. אדמה. וכך, נער יהודי מקנדה, שהכיר את ישראל רק מתמונות, שם פעמיו להכין את עצמו להיות חלק ממנה.
בחמדת הוא לא רק למד — הוא פרח. חברתית, ערכית, נפשית. החברים שלו מספרים שהוא הגיע כילד זר, והפך במהרה להיות "האח הכי ישראלי בחדר".
בן החליט ללכת לצנחנים. אבל היה לו עודף משקל. במקום להגיד "לא אצליח", הוא אמר: "זה הרצון שלי, אז אני הולך עד הסוף". הוא הוריד 35 קילו. עבר גיבוש צנחנים. וכשהתקבל — לא היה מאושר ממנו.
בשבתות היה מגיע לקיבוץ יבנה, מוצא לעצמו בית, משפחה, חום, שורשים.
בשביעי לאוקטובר 2023 ביום הראשון למלחמה, כחובש, כשהוא רץ בקיבוצי העוטף להציל חיים אחרים — חייו שלו נגדעו.
אבל הסיפור שלו לא נגמר שם. בן לא רק עלה לארץ — בני משפחתו עלו אחריו. שתי אחיותיו הלכו בעקבותיו למכינה ולצבא. וגם ההורים אמרו: אם בן שלנו מסר את חייו על הארץ — המקום שלנו הוא איתו, בארץ הזאת. בן מזרחי הפך להיות לא רק בן — אלא אבן יסוד חדשה בעם ישראל.
פרק שני – גבריאל בלום הי״ד
גבריאל בלום גדל בבית שמש. משפחתו עלתה מאנגליה. גבריאל למד במכינת חמדת, התגייס ליחידת יהלום והפך למפקד. אחרי השחרור יצא לעבוד באבטחת ספינות ברחבי העולם. באחת ההפלגות שלו הספינה שאותה איבטח הגיעה לדרום אפריקה, מישהי ניסתה להתגנב אל הספינה. כשמנע זאת בכוח — היא התלוננה עליו כאילו קרא לה בשמות גנאי גזעניים. וכך, בלי להבין איך ולמה — הוא מצא את עצמו נעצר וממתין למשפט באדמה זרה.
בתא המעצר הוא ישב שעות והחזיק רק דבר אחד: אמונה. הוא לא צעק, לא התפרק, לא כעס. הוא רק אמר לעצמו: "ריבונו של עולם, אתה יודע את האמת. אני בידיים שלך, תציל אותי ואני חוזר אליך". כמה שעות לפני המשפט, לפנות בוקר נכנס התובע ואמר לו: "השופטת נפטרה. אתה משוחרר". כשהספינה הגיעה לארץ — הדבר הראשון שביקש מאימו היה: "תביאי לי את התפילין שלי."
גבריאל נפל בלחימה בעזה באסון משאית חומר הנפץ שהתפוצצה על עשרות לוחמי מילואים.
גבריאל הוא פרק של אמת, של טוהר.
והאמת הזאת היא נר שאינו כבה.
פרק שלישי – גלעד ניצן הי״ד
סיפר יעקב ניצן אביו של גלעד: זה קרה כמה ימים לפני ליל הסדר — החג הראשון ללא גלעד. העולם שלנו היה מלא כאב, בור גדול בלב.
ופתאום — טלפון: "שלום… קוראים לי ולדי. אני מהצוות של גלעד". ולדי, שהתגייר במסגרת נתיב, סיפר שמי שנגע בנשמה שלו לאורך כל הדרך היה גלעד. הוא היה שם בשאלות, בלבטים, בחיזוק, בליווי לבית הדין. לא רק כחבר — כמי שראה בו נשמה יהודית שמחפשת בית.
גלעד אמר לו פעם: "אם אתה רוצה באמת לחוות ליל הסדר — תעשה אותו אצל ההורים שלי. שם תבין מה זה חג יהודי". עכשיו גלעד איננו. ולדי שאל בקול רועד: "אפשר… אפשר לבוא בכל זאת? לעשות איתכם חג?"
ומה אומרים ברגע כזה? הכאב צורב מצד אחד, והאור של גלעד — מצד שני.
אמרנו לו "ברור שתבוא". והוא שאל אם יוכל להביא גם את אנה, בת זוגו, שגם היא התגיירה. והיא מספרת שגלעד היה "הרבי שלה", היה שולח לה תשובות, מסביר, מלווה.
וכך, בליל הסדר הראשון בלעדיו, כשחסר פיזית וכואב בנשמה — נכנסו הביתה שתי נשמות צעירות, מלאות אור, מלאות הודיה, מלאות אמונה. והיה זה רגע שבו הבנו דבר אחד עמוק: אדם אינו הולך מן העולם. אדם משאיר אור. והאור של גלעד — שייך עכשיו לעוד שתי נשמות יהודיות שחגגו את ליל הסדר איתנו כמשפחה.
• • •
שלושת הפרקים הללו — בן, גבריאל וגלעד — הם לא רק סיפורי חיים.
הם פרקי מוסר.
פרקי נשמה.
פרקי עם ישראל.
בן – מלמד אותנו מהי אהבת הארץ. גבריאל – מהי אמת. גלעד – מהו אור שאדם משאיר בעולם.
זהו ספר פרקי הבנים — ספר שנכתב בדם, אך מסופר באור. ■
Ori88533@gmail.com
