כל חגינו, שבתותינו ושאר ימי החול מלאים בזכירת יציאת מצרים, מה יש ביציאת ישראל ממצרים שזוכה למקום כל כך מרכזי בחיינו? נראה שהתורה הקדימה את תפיסת העולם המקובלת היום כחוק יסוד 'חוק כבוד האדם וחירותו'. חג הפסח, הנקרא גם 'חג החירות', מזמן לפתחנו הזדמנות להעמיק ולברר – במקורות, וממילא – גם בתוך הנפש פנימה, מה משמעות מידת החירות, וכיצד נוכל גם אנו לחוות את היציאה לחירות של חג הפסח במישור האישי, המשפחתי והלאומי.
בליל הסדר תשפ"ו לא רק נשאל 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות' אלא נוכל לענות תשובה ברורה 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו'. כוח האמונה של העם הנפלא הנלחם בעוז נגד הרשעה העולמית והאמונה בה', הם אלו שנותנים לנו את הכח להלחם נגד אוייבינו ומבקשי נפשנו.
במשך הדורות נכתבו הגדות פסח רבות לפי מקומות וארועים, וגם הדור שלנו זוכה להמשיך ולכתוב 'הגדה' משל עצמו, להודות על 'היציאות ממצרים' שבדורנו, ולראות ולהראות כיצד חרותנו הולכת היא ומתקדמת, הולכת היא ומופיעה. לא נשכח את שחרור כל חטופינו מידי רשעי ורוצחי החמאס. ואת האותות והמופתים של ה', המסייע בידינו כשאנו מכים באוייבינו הקרובים והרחוקים.
ההגדה של פסח היא הסיפור של עם ישראל, הסיפור שלנו בכל דור ודור שמצטרף לסיפור הכללי, כי לא רק יצאנו ממצרים לפני אלפי שנים אלא בכל דור ודור אנו יוצאים כעת ממצרים.
הרב קוק זצ"ל מבאר שהחרות של עם ישראל היא תהליך שמוכרח להיות הולך ומתפתח בקרבנו מדרגה אחר מדרגה, 'עד שיפוח היום ונסו הצללים, וחירותנו תאיר עלינו באורה המלא כעצם השמים לטוהר' [מאמרי הראי"ה, חרותנו]
חרות אמיתית של יחיד ושל אומה אינם רק 'סטאטוס' של הגדרה חיצונית אלא כוח פנימי חרותי ומשוחרר מכל שעבוד: 'החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלוקים אשר בקרבו…' ככל שהאדם נאמן לעצמיותו, לרוחו, לנשמתו האלוקית כך הוא יותר ויותר בן חורין.
בעז"ה גם בימים אלו נצא ממיצרי המלחמה לחרות וגאולה ואור חדש על ציון יאיר בישועתם של ישראל. חג חירות שמח. ■
