טור אורח

רואים שקוף 2

המונופול הממשלתי שמי שלא רוצה לשבת בחושך או להפוך לשלולית מהחום חייב להשתמש בו בכל מקרה? מה הצעד הבא, בנק ישראל עושה פרסומות לכסף? בעצם גם זה כבר היה.

פרטי המקרה > בבניין רב קומות חדש רכשו משפחת חיים ומשפחת שלווה דירות סמוכות בקומה החמישית. לצד כל דירה עמד שטח קטן, שעל פי התכנון הראשוני נועד להיות שטח להנחת מזגנים ולתליית כביסה. בפועל, כל השכנים, ביניהם גם משפחות חיים ושלווה, סיפחו שטח זה לשטח המגורים של הדירה.

משפחת חיים גם פתחה חלון בקיר, בגודל של כמטר על שני מטרים. החלון עשוי זכוכית אטומה. לטענת מר חיים, הדבר נעשה לאחר אישורה של גברת שלווה.

גברת שלווה טוענת שמעולם לא הסכימה להקמת החלון. החלון המדובר סמוך מאוד לחלון המטבח שלה ובניצב לו, ויש בפתיחת החלון המדובר משום היזק ראיה משמעותי, שכן רואים מקרוב חלק גדול מהמטבח.

מר חיים מודה שמשפרצו את חור החלון בקיר, עוד טרם התקנת חלון קבוע, מחתה גב' שלווה בפניו על החלון, אלא שלטענתו הסכימה מראש לדבר, וייתכן שכשהסכימה לא הבינה את המשמעות של הסכמתה. עוד הוא טוען שניתן לראות בכל מקרה חלקים מן המטבח דרך חלון אחר בבית, ועל חלון זה אין עוררין כיוון שהוא נוצר על פי התכנון הראשוני של המבנה. למרות ההסכמה מראש, משפחת חיים מוכנה לקבע את החלון באמצעות ברגים, כך שלא ניתן יהיה לפותחו.

משפחת שלווה אינה מסכימה לכך, משום שעצם מציאות החלון מאפשרת את פתיחתו בעתיד וגם פוגעת בתחושה הבטוחה שלא רואים אותך. לטענתה, על משפחת חיים לסגור את החלון בקיר אבן או בלבני זכוכית.

בגיליון הקודם הבאנו את הכרעת בית הדין שיש בחלון זה היזק ראיה, למרות קיומו של חלון אחר שממנו ניתן לראות חלקים מן המטבח.

לבית הדין נותר לדון בשאלות: האם מתקבלת טענת משפחת חיים שיצירת החלון היתה בהיתר, והאם די בחסימת האפשרות לפתיחת החלון.

פסק הדין >  כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית האם החלון נעשה לאחר הסכמה של משפחת שלווה או לא. בפוסקים ישנם דיונים נרחבים בשאלה מהי הטענה ומהן הראיות הנדרשות כאשר טוען אדם ששכנו מחל על מעשה הנחשב כנזקי שכנים: האם נדרשת חזקת שלוש שנים וטענה להסכמה מפורשת, או שדי בכך שהניזק ראה את הנזק פעם אחת ולא מחה? בגיליון זה לא נפתח את הדיון בסוגיה הרחבה, אלא נתמקד בהיבטים ייחודים לטענה של מחילה והסכמה לפתיחת חלון אשר הובילו להכרעה.

מחילה בהיזק ראיה – בראשונים ישנה מחלוקת האם מחילה על היזק ראיה תקפה. לדעת כמה ראשונים1 הפגיעה היא כה חמורה שלא מועילה בה מחילה, שכן המוחל רשאי לומר: חשבתי שאוכל להסתדר עם היזק זה, אך הדבר פוגע בי באופן שלא שיערתי, ולכן חובתך להפסיק להזיק לי. טעם נוסף לשיטה זו הוא  שבהיזק ראיה יש איסור. להלכה נפסק בשו”ע שיש אפשרות למחול גם על היזק ראיה2.

מחילה צריכה להיות כשהנזק מבורר – הגם שלהלכה יש תוקף למחילה בעניין היזק ראיה, נראה בפוסקים שעל מנת שהמחילה תהיה תקפה צריך שהמחילה תהיה בשעה שהמוחל מבין את משמעות הנזק. 

לשון הרמב”ן3 היא “והווי יודע שחזקת חלונות והזיזין… מכי מבריר הזיקה ושתק מחל…” ובלשון בעל ספר מאירת עיניים על השו”ע4: “מכי אתברר ליה היזקו ושתק”.

בעל 'נתיבות המשפט'5 מרחיב את הדרישה עוד יותר, שכתב: “ובפתיחת חלון צריך שיאמר שראה האיך שהרבה פעמים ראה מתוך חלון בהשתמשות שלו ולא הקפיד, עד שנראה בעיני בית הדין שמחל על היזק ראיה”.

במקרה שלנו, הנתבעים עצמם אמרו בבית הדין שכפי הנראה, בשעה שהסכימה גב’ שלווה לבניית החלון לא הבינה את המשמעות של חלון סמוך לחלונה. במצב כזה לא התבררה משמעות הנזק, והוא דומה למחילה בטעות. לכן, גם אם היינו מקבלים את דברי משפחת חיים שלפני שפרצו את החלון שאלו את גב’ שלווה והיא הסכימה בעל פה לפריצתו6 – ומשראתה את החלון הפרוץ מחתה –  המחילה אינה תקפה.

קיבוע החלון, או החלפתו בלבני זכוכית – בשו”ת 'אבקת רוכל'7 נשאל ר’ יוסף קארו ‘על ראובן הרוצה לפתוח חלון על גינתו של שמעון, ומניח לפניה שמשית של זכוכית (אטומה)… ושאלת אם יכול לעכב עליו משום היזק ראיה, מפני שמחיצה של זכוכית ברוב הימים נשברת”.

הבית יוסף משיב ש”נראה דטענה דמשום היזק ראיה אינה טענה, מפני שמחיצה של זכוכית הווה מחיצה… שהרי מפסקת וחוצצת היא בפני העין… ואין לחוש שמא ברוב הימים יישברו”. ניתן ללמוד מדבריו שחשש מחמת היזק עתידי אינו מספיק כדי להגדיר את המצב כהיזק ראיה. בענייננו, החשש שהחלון עלול להיפתח לאחר קיבועו, גם אם הרגשה זו מאוד מובנת, אינה מצדיקה חיוב של משפחת חיים למצוא פתרון אחר.

הוכרע, אפוא, כי על משפחת חיים לקבע את החלון הקיים באופן מקצועי, כך שלא ניתן יהיה לפותחו אלא באמצעים מיוחדים  ערך: הרב סיני לוי

1הרמב”ן בחידושיו לבבא בתרא דף נ”ט. 2שו”ע חו”מ בסי’ קנ”ד סעיף ז’. 3בב”ב (סוף נט. ד”ה והוי יודע). 4הסמ”ע חו”מ סימן קנ”ג ס”ק ג’. 5שם ס”ק ג. 6נציין  שחתימה על אישורי בניה של שכן ודאי תקפה, משום שהדבר נעשה לאחר שיקול דעת. 7סי’ קכ”א.

במסגרת מצומצמת זו הבאנו רק את תמצית הדברים.

פסקי דין מלאים ניתן לקרוא באתר רשת בתי הדין

ארץ חמדה – גזית: www.eretzhemdah.org/beitdin

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…