ב"מלחמת הקיום על הכביש" – חובה עלינו לשמור על רווח בין כלי הרכב. המרחק צריך להיות סביר, לאפשר עצירה בכל עת ולהימנע מתאונה.
לפי החוק אסור שהרווח יהיה קטן מהמרחק אותו עובר הרכב בשנייה אחת במהירות נסיעתו, אך במציאות הרווח בין כלי הרכב צריך להבטיח זרימת תנועה חופשית, לאפשר לנהג שעוקף להיכנס לרווח זה ללא סיכון, ולאפשר נהיגה קלה ונינוחה.
כל אלה מחייבים רווח גדול יותר ולרוב זה אפשרי וקל.
זמן תגובה הוא: פרק הזמן העובר מהרגע בו ראה הנהג מצב חדש המצריך תגובה, ועד לרגע בו הגיב. הדבר תלוי במצב הנהג ובמצב התאורה. בנהיגה, זמן התגובה מתבטא במרחק שעובר הרכב בזמן זה – מרחק התגובה.
מרחק בלימה הוא: המרחק שהרכב עובר מהפעלת הבלמים ועד לעצירה. מרחק זה מתארך בהתאם למצב הרכב והכביש.
כיצד מודדים את ה"מרחק הסביר" עליו מדבר המחוקק?
השיטה המקובלת היא "שיטת שתי השניות" – מבוססת על כך שהמרחק שעליו יש לשמור הוא המרחק שעובר הרכב בזמן של שתי שניות לפחות (בימים גשומים – 3 שניות).
כאשר הרכב שלפנים עובר עצם קבוע לצד הדרך (שלט, עמוד או עץ) מתחילים בספירה: עשרים ואחת, עשרים ושתיים, אם בתום הספירה עוד לא הגענו אל העצם הנבחר – הרווח מצויין. אם הגענו לעצם לפני תום הספירה – הרווח קצר ומסוכן.
אין צורך לנהוג ולספור תמיד. עם הזמן אומדן הרווח הנכון הופך להיות טבוע בדמנו. למרות זאת כדאי מפעם לפעם למדוד את הרווח בשיטת "עשרים ואחת, עשרים ושתיים"
מרחק עצירה הוא: המרחק שהרכב עובר מהרגע בו ראה הנהג מצב חדש המצריך תגובה ועד לעצירתו של הרכב.
לשמירת מרחק מהרכב שלפנים יתרונות רבים, נוסף על מניעת הפגיעה בו, כגון:
• הנהג נוהג רגוע.
• בלאי הצמיגים והבלמים קטן.
• חסכון בדלק.
• שדה ראיה גדול ורחב יותר.
• נמנע טלטול מהנוסעים והחפצים שברכב בזמן הבלימה.
• נצא לעקיפה בצורה בטוחה יותר
• נאפשר לרכב עוקף לחזור אל הנתיב הימני.
• נישמר מפני חפצים שעלולים ליפול מהרכב שלפנים.
• השמשה הקדמית לא תתלכלך ותפגע.
נקפיד לשמור מרחק סביר ונרוויח יותר זמן ומרחק לתגובה נכונה. ■
