תחל שנה וברכותיה

01
אלו, שבין חגי תשרי הם הזדמנות טובה להביט שנה לאחור ולראות מה קרה בהתיישבות ובעיקר לאן פנינו. אם נתעלם לרגע מסוגיית הבחירות והתהליך המדיני מול הפלסטינים שלא באמת מתרחש, נראה שההתיישבות חוותה שנה מעורבת מאוד. לצד נקודות בהן פרחה ראינו כמה נקודות מדאיגות. תחילה נגיד שהכל, כולל הכל ביהודה ושומרון התנהל תחת העיקרון המנחה או מקדם ומוביל שר הביטחון בני גנץ, והוא חיזוק הרשות הפלסטינית והענקת מקלות וגזרים. כל מה שקרה ביו"ש הן בהיבט האזרחי והן בהיבט הביטחוני הוא נגזרת של מדיניות זו.
האזרחי. הרכב הממשלה הנוכחי גרם לכך שכל שר בממשלתו עשה מה שרצה – קידם את אשר על ליבו והתנהל במרחב תמרון יחסית רחב. ולכן בכל הקשור לתקציבי הפנים השרה שקד הכפילה, ולעיתים אף מעבר לכך, את הסכומים שהגיעו לראשי הרשויות ביהודה ושומרון. גם השר יועז הנדל חיבר חלקים נרחבים ביו"ש למהפכת הסיבים שלו דבר שמקדם ריבונות בפועל. גם השר זאב אלקין קידם ופרסם תוכניות בנייה בגזרתו. מנגד, תוכניות ותקציבים לשיפור תשתיות כבישים ומעברים עדיין תקועות אצל שר הביטחון.
גם ישיבת המת"ע האחרונה שהייתה, היא בבחינת הישג להתיישבות שכן קודמו בה תוכניות בנייה רבות מחוץ לגושי ההתיישבות. למעשה האישורים נפרסו לכל מרחב השטח בכדי לטשטש את ההבדלים. מנגד גם אישורים וההלבנות עבור הפלסטינים בשטחי סי גדלו, בטח ביחס לשנים קודמות.
הסכם אביתר, שלטענת חלקים בהתיישבות הופר ונחשב כישלון, הוא בעיניי בדיוק ההפך. במהלך השנה האחרונה בוצע על הגבעה, שהייתה קירחת וקרוב לוודאי הייתה נכבשת על ידי הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית, סקר קרקעות מעמיק שמצא כי ישנם כ-60 דונמים עליהם ניתן לאחר תהליך להכריז כאדמות מדינה. זהו דבר דרמטי. נכון שלא קמה ישיבה ולא יישוב. אבל ההתקדמות שעשו המתיישבים באביתר היא דמרטית.
מנגד המהלך של אביתר יצר מדיניות תקיפה ואגרסיבית שמנוהלת עד היום מול גבעות ומאחזים בכל השטח. פנויים דחופים, מעצרים והטלת עלויות פינוי. סט הכלים של המערכת למול המאחזים התרחב באופן משמעותי.
במקביל סוגיית חומש תפסה נפח לא קטן. לאחר הפיגוע בו נרצח יהודה דימנטמן ז"ל הסתערה ההתיישבות על חומש והפכה אותה לסמל. בזכות דעת הקהל שנוצרה בציבור לחומש (צעדת ה-15 אלף איש) נמנע פינוי המאחז כמה פעמים.

02
ביטחוני. המצב הביטחוני ביו"ש , בעיקר בשומרון הוא קשה מאוד. פיגועי ירי על בסיס כמעט יומי. עלייה משמעותית באירועי יידויי האבנים ובקבוקי התבערה ובכלל תחושת ביטחון שהולך ונפגעת. לכך יש כמה סיבות. ראשית נגיד שצה"ל והמחטים בגזרות השונות עושים מעל ומעבר על מנת לחזק את תחושת הביטחון. "אם תושבים יפחדו לנסוע בכביש 60 אבין שנכשלתי", אמר לי לפני ימים אחדים גורם צבאי בכיר מאוד. אבל המציאות היא שמתחיל החודש התרחשו כ-12 פיגועי ירי, ובם במרחב שומרון.
אין אומנם נפגעים בנפש אבל זה עניין של מזל. צה"ל מנגד, כחלק מהמדיניות שלו, משרד הביטחון מושך את הרשות להיכנס ללב הערים הפלסטיניות בצפון השומרון מתוך הנחה שיעשו שם סדר ויורידו את רף הטרור. זה עדיין לא מצליח. ההיבט הביטחוני ביו"ש משפיע על האזרחי באופן דמרטי. שנה שבה מסיימים ראשי מועצות ביו"ש בהפגנה מול ביתו של שר הביטחון בטענה לשיפור תשתיות המעברים שגורמים גם לפער ביטחוני היא שנה שלא מסתיימת טוב. השנה הבאה כבר החלה ורק הזמן יגיד האם הקונספציה שבנה בני גנץ מול הרשות תחזיק מים ותחזיר את החיים בהתיישבות למסלולם. לנו נותר לאחל "תחל שנה וברכותיה".

בתמונה הראשית: פינוי משפחות בחומש