01
שבת 'פרשת פרה' בכותל, כהכנה לעבודת הכוהנים, וכהתעוררות לפני חודש ניסן, היא חוויה שאסור לפספס.
במשך הלילה התעוררתי מס' פעמים, כדי לוודא שאני לא מפספס את נהמתו של השעון המעורר. לפנות בוקר יצאתי לכיוון הכותל, כשירושלים עדיין נמה את שנתה. את דרכי לכותל פילסתי, כמו בשבתות, החורף, בעלטה של לפני הנץ. מה שהזכיר לי, שאנו נמצאים יום אחרי הזזת המחוגים לשעון קיץ.
מזג האוויר בירושלים היה אביבי ומזמין. יהודים רבים צעדו לכותל. בזכות שעון הקיץ הטרי זכיתי לפגוש גם את מתפללי מנייני הותיקין ובתוכם את הרב שמואל אליהו, שהתארח בשבת בירושלים, את הרב שמואל מורנו, מעיר דוד, וכמובן את חכם שאול נקדיין, הגבאי הוותיק והמסור.
יש ברי מזל, שהצליחו לחמוק דרך שער שכם, כשהם צועדים מול ההמון הערבי, שחזר מתפילת הרמדאן בהר הבית. מאוחר יותר, כשגבר זרם הערבים, נסגר שער שכם ליהודים ואיתו נחסמו כל הדרכים המובילות ממנו לכותל. מחסומים הוצבו גם ביציאה הצפונית מהכותל. כל זה כדי למנוע דווקא מיהודים לצאת לכיוון ביתם, בעיר העתיקה, או לשכונות בצפון ירושלים.
פעולות אלו של משמר הגבול הן עוד עדות להתחשבות של מפקדי הצבא בחוגגי הרמדאן. צה"ל מכבד את חגי האסלם בצורה מוגזמת, ובעטיים הוא ממתן את תימרוניו.
לעומת זאת, המחבלים מגבירים את התקפותיהם הרצחניות, דווקא בחגי ישראל. זאת, במגמה זדונית, להשבית את שמחת החג ליהודים. זכורים לכולנו הפגועים הקשים בפורים השנה ואת ההתקפה הרצחנית שקדמה להם, בשמחת תורה. לא נשכח את התקפת צבאות ערב עלינו, דווקא ביום כיפור. אי אפשר לשכוח את הפיגוע הנורא במלון פארק, בנתניה, בליל הסדר ואת השלכות האבנים התכופות, בשבתות ובחגים, מהר הבית על מתפללים בכותל.
לצערי אנחנו עדיין שבויים בקונספציה הישנה.
02
בדקות אלו ממש, שעה שאני ספון בחדרי מול המחשב, אני שומע קול המון של מפגינים שמתפרעים בכניסה לעיר, מצפצפים בחצוצרות וקוראים קריאות הסתה ברמקולים. 'אחים לנשק' ומפגיני שמאל אחרים חוסמים באטרף את הכניסה לירושלים. חלקם צועדים לכיכר השבת כדי לחרחר ריב, להשתלח ולקומם את הציבור החרדי.
בימים של מלחמה קשה בצפון ובדרום הייתי מצפה מכל יהודי בר דעת, לא לעסוק בהתקפות פוליטיות ולא בחיסול חשבונות פנימי.
מידי יום אנו שומעים על מיטב בנינו שנופלים או שנפצעים קשה בקרבות בעזה ובלבנון. משפחות רבות מצטרפות מידי שבוע, בעל כורחן, למעגל השכול הנורא.
אבל את הקפלניסטים זה ממש לא מטריד. הם נחושים להפיל את ביבי ו'המטרה מקדשת את כל האמצעים'. הם נתלים במורם ורבם, סטלין הרשע, שהגדיר את מלחמת האזרחים 'הצודקת', החיונית לניצחון הסוציאליזם במילים: 'כשמנסרים עצים, עפים שבבים'…
אם תשאלו אותם, הם יתרצו את מעשיהם ברצון להשיג הנהגה טובה יותר. לא אכפת להם לשפוך את התינוק עם המים, או לקרוע את התינוק לשניים…
אני לא רואה דרך להחליף הנהגה בזמן מלחמת קיום. אי אפשר לגרור מדינה ששרויה במלחמה, למשא בחירות רווי יצרים והתנגחויות. הפגנות צריכות להוביל עכשיו דווקא לאחדות ולתמיכה, ללא סייג, בלוחמי צה"ל. מי שדורש להדיח עכשיו את ביבי מביא לאותה פלגנות, שהמיתה עלינו את אסון שמחת תורה.
אני שואל את אחינו, אנשי השמאל, 'הטהרנים' – מדוע לא תתחילו בהדחתם של הרמטכ"ל וראש אמן? הרי הם אחראים למחדלי אוקטובר לא פחות מביבי ושרה…
שנאת המיטיב המבעבעת משורות נתמכי אהוד ברק ויאיר גולן מזכירה לי תכופות את מחוללי השנאה שהובילו לחורבן בית שני. אנו מובטחים שבית שלישי לא יחרב. זו האמונה שבליבי, שבזכותה אני מצליח להירדם קצת בלילות.
אני פונה, בכל ליבי, לאחינו היקרים בשמאל – כל זמן שהתותחים רועמים, בואו נרסן את היצרים הפלגניים שלנו ונניח, לע"ע, את המחלוקות הפוליטיות בצד. אחים ואחיות אהובים, בואו נדחה את 'ליל הסכינים הארוכות' ליום שלאחר ניצחוננו על אויבנו האמיתיים.
03
מאז התקפת המחבלים הנוראה על הקיבוצים בשמחת תורה, עולה ומתעצמת לאחרונה סוגיית גיוס החרדים. ידוע שלסד"ק הצה"לי חסרים אלפי חיילים, לסייבר, למודיעין וגם לקרבי.
כבר כתבתי כאן, שכדי לקלוט חרדים, הנהגת הצבא מתבקשת לעבור שינוי יסודי בחשיבה ובגישה הפרוגרסיבית, לנתק קשר עם 'קרן וקסלר' וחברותיה, ולהכניס שינויים יסודיים גם ב'רוח צה"ל'.
אנו, כסרוגים, חייבים להיות הקול הממתן ב'התנפלות' על הציבור החרדי. נשמיע את קולנו כנגד כל פגיעה בעולם הישיבות ונצא חוצץ נגד זלזול בחשיבות הלימוד בישיבות. נכון הוא, שגיוס לצה"ל אינו עומד בסתירה לחשיבות לימוד התורה, אך אסור לאיש לפגוע בלימוד התורה שהיא ללא ספק ציפור נפשה של האומה.
מי שחש סתירה בדבריי, הוא אכן צודק בהחלט.
סוגיית גיוס חרדים לצבא היא מורכבת ורגישה. מצד אחד אסור לפגוע בבחורים ובאברכים שלומדים תורה. מצד שני ישנם חרדים לא מעטים שאינם לומדים. גיוסם של אלו, מותנה בכך שהמדינה תבנה תוכניות לגיוס חרדים שתמנע פגיעה בתדמיתם, במנהגיהם ובאורח חייהם. ביום, שכל חרדי יידע שבשעה שהוא מתגייס, משפחתו לא תוחרם ולא תתבזה בחברה החרדית, ואחיותיו יוכלו להתחתן באין מפריע, יהיה זה יום ניצחון לעם ישראל. אלו התנאים ההכרחיים לגיוס חרדים. בעניין הזה אנחנו באיחור של יותר מ-50 שנה.
חשוב שיוקם לאלתר צוות משותף, המורכב מנציגים של כל הגורמים הנוגעים בעניין, עם ייפוי כוח של גדולי הדור. מאד רצוי שכל המשתתפים יבואו עם הרבה רצון טוב, בלי שאיפות פוליטיות ובלי רצון לנגח.
חיוני שהמפגשים ינוהלו הרחק מעין התקשורת.
מי יודע, אולי נזכה למהלך כזה עוד לפני בא המשיח…
04
השבוע הלכה לעולמה, בשיבה טובה, בגיל 100(!), מוקפת בנכדים ובנינים, לילי הולנדר, ע"ה, אלמנתו של ר' דוד הולנדר, ממחוללי ספינת השידורים של 'ערוץ 7'.
לילי הייתה ניצולת אושוויץ. היא עברה עינויים קשים אצל ד"ר קלאוסברג מעוזריו של ד"ר מנגלה, שכונה 'ללקה' – השטן הנאצי מאושוויץ.
למרות הניסויים, שעשה הצורר בנערות יהודיות, לילי זכתה לבנות בית עם דוד הולנדר, ציוני נלהב, פעיל בעלייה הבלתי לגאלית, לוחם באנטישמיות, חבר ב'מוסד', מעורב במרד במחנה הריכוז ועוד. לילי זכתה ללדת את אבלין, שהתחתנה עם ד"ר פרי נוסן, האגדי, ואף לעלות עם בעלה, בעקבות ביתה וחתנה, מאמריקה לירושלים.
לילי חיה את חייה מתוך בניין של שמחה, אמונה ומסירות מופלאה, לבני משפחתה האהובה. כדי לא לצער אותם, לילי (שכונתה על ידי נכדיה – 'בובי'), כמעט ולא דיברה עם בני המשפחה על התופת שעברה במחנה ההשמדה.
כששלחתי אליה מראיין, במסגרת כתיבת ספר, שהפקנו על 'תולדות המשפחה', עבור ר' דוד הולדר, לילי פתחה לנו צוהר קטן לאותם ימים קשים מנשא, באושוויץ.
היא גילתה לנו מה תפקידו של קנקן המתכת, אותו היא שומרת מכל משמר.
אביה של לילי עבד עבודת פרך כזונדר קומנדר, מעבר לגדר בתאי הגזים ובמשרפות. הוא הבריח לה בסתר, דרך חור בגדר, בסכנת נפשות נוראה, מעט מרק, בתוך מיכל המתכת. כך שרדה הנערה, לילי, את התופת.
יום אחד, ימים אחדים לפני סוכות ושמחת תורה, קרא לה אביה אל פינה מוסתרת, ולחש לה מעבר לגדר: 'בהושענא רבה הקרוב יהיה יום הזיכרון שלי'… סתם ולא פירש.
כעבור כמה ימים נשמעו הדי פיצוצים מהקרמטוריום. עדי ראייה מספרים שהיהודים האמיצים, שעבדו במשרפות, תכננו בחירוף נפש, במשך חודשים את פיצוץ המשרפות, שהיה כרוך בסכנת מוות שלהם. הם ייצרו חומרי נפץ מחומרים שהוברחו על ידי נשים יהודיות, בדרך לא דרך.
המרד הוקדם במספר ימים, בשל החשש שהגרמנים יגלו את המזימה. לילי הועברה בינתיים, בזכות הדאגה של אביה, הי"ד, למחנה העבודה 'תורגו-פרימוס', שהיה פחות קטלני מאושוויץ.
היא לא שמעה את הדיי הפיצוצים. אך האסירים באושוויץ, ששמעו את הפיצוצים בשמחה, בחיל וברעדה, הבינו, שיום הזיכרון של אביה של לילי, מבשר לשארית הפליטה, את יום השחרור המיוחל ממחנות המוות.
לילי סיפרה מתוך הודיה לה', כיצד נכנסו האנגלים לשחרר את אנשי המחנות. החיילים האנגלים צרפו לצוות ההצלה גם רב צבאי, שנשא בחיקו ספר תורה. הרב זיכה את הניצולות, ובתוכן גם את לילי, לברך את ברכת 'הגומל לחייבים טובות', מול ספר תורה פתוח…
05
ונסיים בסיפור מעודד – השבוע זכיתי להשתתף באירוע ענק של הצדעה למילואימניקים, פרי יוזמה של ארגון 'נפגשים', בניצוחו של המנכ"ל המסור, דוד סולומון. באירוע השתתפו כ-2500 אנשי מילואים ובנות זוגם.
ארגון 'נפגשים' נוסד כדי לקרב בין קטבים בעם ישראל. הארגון הוקם בברכתו של הרב חיים אידלס, המכהן כרב קהילה בבית הכנסת של הרב שלמה גורן, בתל אביב. השבוע, יימלאו 30 שנה, לפטירתה של הרבנית צפייה ע"ה, בתו של הנזיר, רעייתו המדהימה של הרב גורן זצ"ל. באירוע ההצדעה ללוחמים, זכינו לשבת ליד בנם וכלתם, רמי וקיקה גורן, הי"ו, מהפעילים ומהתומכים הנלהבים של ארגון 'נפגשים'. דוד סולומון ממקד בימים אלו את פעילות הארגון בהכרת תודה, חיזוק ועידוד למשפחות הלוחמים בכל החזיתות. עוד ייסופר.
שבת שלום של אחדות בעם. רפואה לפצועים ולחטופים. ניצחון מלא לצה"ל בכל החזיתות והשבת העוצמה הרוחנית להנהגת הצבא והמדינה. ■
לתגובות: manager@pisrael.com
