קשה לי לעבור את תקופת החגים בבדידות
תקופת החגים הרבה פעמים מעצימה את הקושי הפנימי של תחושת הבדידות. המשפחה המורחבת נפגשת, כולם באים, משפחות עם ילדיהן שמחות ועליזות, ואנו חשים בעוצמה את החיסרון שבבדידות שלנו. ולעיתים לא די בכך, ואנו זוכים גם לתשומת לב מיוחדת בברכות ייחודיות: “בקרוב אצלך”, “עוד השנה”, או אפילו בביקורת ישירה הדוקרת בלב: “לא הגיע הזמן שגם לך תהיה משפחה?…”
איך נוכל לעבור את החג בלי הקושי והתסכול של הבדידות והחיסרון שכל כך מתעצמים בו?
ננסה לתת כמה כיוונים:
לתכנן את סדר היום מתחילתו ועד סופו. ככל שנהיה עסוקים ביצירה ובפעילות חיובית נתמלא שמחה ולא ניפול לתסכול ולעצב.
להיות בקשר עם חברים לפני החג ובמהלכו. אומנם איננו נשואים, אך יש לנו הרבה מערכות קשרים עם אחרים ואנו לא בודדים באמת.
לתרום את חלקנו לשולחן החג ולאווירה בו ברבדים שאנו טובים בהם. לא לתת לבדידות להציף אותנו ולא להניח לה להגדיר את זהותנו.
לבוא מוכנים ומחוסנים מהברכות ומהביקורות של הדודות והסבתות, ולחשוב מראש מה אנו הולכים לענות להן. ואם נענה בהומור, הכי טוב. לתכנן מראש נושאי שיחה והתעניינות שיהיה לנו נוח איתם. לא לתת לאחרים לנהל את השיחה על נושאים השייכים רק להם, יש לכולנו מכנה משותף רחב דיו.
לשמוח בטוב של אחרים ובכך שיש להם משפחה, ובעז”ה גם לנו תהיה. זה יוציא אותנו מהריכוז המופרז בעצמנו ובתסכולים שלנו ויאפשר להזמין שפע חדש לתוך חיינו.
להגביר את האמונה בריבונו של עולם, לדעת שהכול מדויק לטובה. בחג הזה יש לנו תיקונים לעשותם כיחידים, ובעז”ה בחגים הבאים כמשפחה, והכול נבנה נדבך על גבי נדבך. לזכור שבכל מצב יש מי שמנהל את העולם.
לשים לב מהן ההתמודדויות של הנשואים ושל בני משפחותיהם במשך החג. נוכל ללמוד מזה להמשך דרכנו מה באמת דרוש לקשר הזוגי.
לפתוח את הלב ולנסות ליהנות מהמצב ולא להילחם בו. זה בונה יחס בריא ויציב לחיים בכלל, לדעת לחיות אותם במלאות ולהפיק מהם את המרב במקום לבכות כל הזמן על שהמצב אינו כמו שהיינו רוצים שיהיה. ללמוד היטב לפתח רגישות עמוקה, לדעת מה לעשות ומה לא לעשות בשנה הבאה, כשנהיה נשואים ויסעדו איתנו רווקים בסעודת החג…
