01
יום אחד חזרתי מהאולפנה עם דיסק שירים "חסידיים מודרניים". אחד השירים היה צווחני ומעט מוגזם. ובכל זאת, כשאמא שלי שמעה אותו, במקום לבטל את חיבתי לשיר באיזה פרצוף מזועזע, היא אמרה שזה שיר נפלא שמתבטל לפני אלוקים והוא מיוחד. בסינון הרעש מסביב, היא כמובן צדקה. וכך גיליתי שגם הורים יכולים לאהוב שירי נוער, אם הם מאפשרים לעצמם לשמוע אותם רגע בלי שיפוטיות מובנת.
מצאתי את הדברים נכונים כשנחשפתי דרך הילדים לזמרים שאולי לא הייתי מגיעה אליהם לבד, ועדיין נכנסו לרשימת ההשמעה שלי, גם כשהילדים לא נוסעים איתי; פאר טאסי, רביד פלוטניק, עומר אדם ועוד ועוד. בתמורה הילדים שלי שמעו יהורם גאון ועוד זמרים שגרמו להם לטעון שאני זקנה, ובכל זאת להכיר שירי ארץ ישראל בסיסיים כשהם מדברים עם זקנים אחרים במרחב.
02
לעיתים אני שומעת שירים על אודות המצב הכללי. בשעת חיסול מכובד של אויבינו, בדרך הביתה החלונות פתוחים ו"חרבו דרבו" מתנגן לו בקולי קולות. אומנם השיר הזה לא מנומס, אבל בהחלט משתתף בשמחה עם החיילים בדרך לחברון, ומעדכן את הערבים דוברי העברית שיש חדשות להקשיב להן. (אגב, המחוסל האהוב עליי הוא אבו בקלוואה, כי הוא מתאים לכל מחוסל כמו כפפה ליד).
03
בזמנים קשים במלחמה, שמעתי לא פעם את "הימים האחרים", בחצי תפילה וחצי ידיעה – "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים, אשר מעבר להרים העשנים הבוערים… צוחקים את האביב, האהבות הנעורים, ואת הדברים אשר שכחנו כבר איך הם נראים.. גאים כמו פרקי תנ"ך, יפים כמו שיר השירים..." השיר הזה מאפשר לראות את התקווה, את הטוב שעוד יגיע.
לא מזמן טעיתי ובדקתי מיהו כותב השיר. כידוע עדיף לא לבדוק דברים כאלה, בטח אם אוהבים את השיר, למה להרוס? אבל בדקתי, לא זכורה לי הסיבה, וגיליתי שכותב השיר הוא חיים חפר, כמו עשרות שירים אחרים, וכמו השיר "רבותיי ההסטוריה חוזרת", שהיה במקור "שיר הסזון" (עונת הציד). והבית השלישי: "עת מבית איים האסון / אל העיר חברינו נקראו / וקורא להם שם – "הסזון". למי שכבר לא זוכר – אנחנו האסון. אולי גם אתם האסון. כל מי שלא חלק מהשמאל הוא הוא האסון שמותר לרדוף אחריו, לענות אותו, לרצוח אותו או להלשין עליו לבריטים שהיו בארץ. התירוץ כמובן הוא לא שאתה "איש ימין" אלא שהדרך הימנית היא אסון ולכן לאדוני הארץ היחידים, שרק דרכם נכונה, מותר לרמוס אותך עד עפר.
04
לעומת חיים חפר, שיחד עם הגאווה על צייד אחים, הייתה לו גם ידיעת תנ"ך ואמונה שהארץ הזאת שייכת לעם ישראל, השמאל של היום פשט כל ערך ונשאר רק עם האמונה שהוא אדון הארץ, וכל ימני שמעז לומר או לעשות משהו שחורג מהאמת הבלתי מעורערת של השמאל – דינו רמיסה עד עפר. זאת הסיבה שיאיר גולן מרגיש ממש בנוח לעדכן שאם הוא ינצח בבחירות הוא יסגור את ערוץ 14, כי הוא הדמוקרטיה ומי שחושב אחרת לא כלול בעניין, ובגלל זה היועצת המשפטית מרגישה בנוח לדרוש את פיטורי איתמר, כשהעילה היא שהוא פועל לא לפי רוחה, וגרוע מזה – אפילו מצליח.
כי הדמוקרטיה השמאלנית הרדיקלית היא שלטון של קבוצה קטנה שרק דעתה צריכה לקבוע לרוב העם. לאותה קבוצה מותר לגנוב, לשקר, למחוק ולהחביא, ולשאר העם אסור לפעול על פי חוק, אם החוק לא מסתדר לקבוצת העבריינים הקטנה שסגרה לה נקודות מפתח.
אותה הקבוצה נשארה בלי אמונה בצדקת הדרך היהודית, בלי אהבת הארץ ובלי חזון. רק הרס. וחשוב, חשוב לשמוע את מילות השירים הצורמות שיאיר גולן, גלי בהרב מיארה, יצחק עמית ושאר החברים שרים פה בצורה גלויה, שחור על גבי לבן. כי היום, כמו בימי קום המדינה, הם לא מתביישים כבר לנפנף בגאווה לסזון מתוכנן אם רק יהיה להם כוח. ■















