אתם שלום וביתכם שלום

הרבה דיברו השבוע על מי שנראה משהו אחד ובעצם מתגלה כאחרת. על טוב שמתגלה כרע. ואני רק רוצה להזכיר שיש עוד סוג של אנשים. טוב שעד סוף ימיו ממשיך כטוב. יש גם כאלה. אין אדם שלא מכיר את הבדיחה השחוקה איך ״סבא של סבא שלי היה רב״. ועדיין, יש משהו קצת מוזר בללכת בעולם ולהכריז שסבא היה רב. אם כי סבא שלי, עליו השלום, באמת היה כזה, ״הצדיק הנסתר מהרצליה״. אדם פשוט, עטור במעיל דובון וכובע ברט, שחייו התחלקו בין תהילים, צדיקים וחסד. השבוע, חל יום ההילולה שלו. הרבה סיפורים נשמעו עליו, על ילדים שנולדו נגד הסיכויים, אנשים שניצלו בסכנת חיים. אבל הסיפור שהכי תפס אותי, הוא כאילו הכי איזוטרי. סיפור קטן אבל גדול.
פעם, כשסבא נסע עם אחד מבניו ברכב, עצר אותו שוטר תנועה על מהירות וביקש שיתלווה אליו לתחנה. כשהגיעו, עצר אותם המנקה המופתע: ״חכם סאסי! איך זכינו שהגעת אלינו!״, וסבא, בשקט, לחש – ״הנה. זה השליח שלנו״. כשהתיישבו בחדר של אחד השוטרים, נכנס המנקה והרבה בשבחו של סבא. את השוטר, זה לא ממש ענין. השוטר הרבה בהסברים כמה חמור לנסוע במהירות וכו' וכו', כשסיים, סבא ביקש לומר משהו. תחילה אמר כמה אסור לנסוע במהירות, כמה זה מסכן חיי אדם ושהוא אינו מקל ראש בעברה שנעשתה. ואחרי שהשוטר התמתח במקומו, מרוצה מהדברים ששמע, ביקש סבא לומר לו משהו אישי.
״תגיד לי״, פנה לשוטר. ״מה אתה עושה פה? יא איבני, כבר מזמן היית צריך לעזוב פה. לפתוח משרד. אולי בחדרה. להיות אדון לעצמך, לזמן שלך. עצמאי. לא תחת אף אדם אחר״. השוטר הזדעזע קלות, וביקש מהבן שישאיר אותם לבד. כשהבן חזר לחדר, השוטר היה אחרת, ״מי זה האיש הזה? איך הגעתם אלי?״, שאל, כאילו שהשתלשלות הארועים זרה לו. ואז נתן לבן אזהרה חמורה ושחרר אותם לדרכם. לימים, אותו שוטר אכן עזב את המשטרה, ופתח משרד עצמאי, בחדרה (איך לא) לערעור על עברות תנועה. בניו של הרב, כלומר דודיי, אפילו השתמשו פעם בשרותיו.
זה סיפור כאילו קטן, כאילו בזכות סבא ״עקפנו״ את המערכת. ורק אצלי מנקרת בראש העובדה, שהיה אדם, שהלך שנים עם התלבטות, והבורא שלח שליח אמת, עד אליו לפתור לו שאלה שניקרה בו שנים. יש צדיקים בעולם. שליחים של טוב להאיר את הדרך במבוך של חיינו.
סבא שלי היה רב. סביר להניח ששל הרבה מהקוראים את השורות האלה. הלוואי נבין ונפנים את המשמעות. הלוואי שנוקיר את הטוב ונדבק בו. ברוכים ישראל, ברוכים תהיו.