אהבה זה כל הסיפור.
"אף אחד לא יאהב אותי כמו האיש ההוא", היא אמרה לי. "מה זאת אהבה?" ביקשתי לדעת מה היא הרגישה, למה היא מתכוונת כשהיא מדברת על אהבה. כשהיא התחילה לספר הבנתי שהייתה שם אלימות פיזית ונפשית, אובססיביות, החפצה ובעיקר שליטה, אך היא פירשה את זה כאהבה וראתה בזה דאגה.
היא הייתה שבירה כל כך שהוא התייחס אליה כמו אל ילדה קטנה. טען שהיא לא עושה מספיק בשבילו, הקטין אותה וטען שהיא לא ראויה לו.
היה לה קשה לעזוב אותו. היא הבינה שהזוגיות אינה מיטיבה איתה, שזה קשר מזיק ומסוכן. ובכלל, אי אפשר לגשר על הפערים ביניהם. הוא ערבי, היא יהודייה.
היא לא יודעת להסביר לעצמה איך התגלגלה לקשר הזה. היא הייתה במצב של חולשה. בבית שלה היו הרבה מריבות בין ההורים, והיא הרגישה שהבית מתפרק וגם הנפש שלה. היא רצתה זוגיות כל כך, הייתה צמאה לקשר, והחיזור שלו התאים לה. "את שלי", הוא אמר לה. הוא היה קנאי כלפיה, היה בודק אותה כל הזמן. בודק את מכשיר הטלפון שלה. היא פחדה ממנו אבל גם אהבה אותו והייתה תלויה בו. הוא הרביץ לה וגם האשים אותה שהיא גורמת לו להתעצבן עליה, והיא הייתה מאשימה את עצמה.
כשפגשתי אותה ממש התרשמתי ממנה. היא הייתה בחורה טובה, משכילה ומצליחה. אבל הלב והשכל לא אומרים את אותו דבר. היא הסתירה את הקשר ממשפחתה, ידעה שלא יקבלו את הקשר, והוא ידע שהיא מסתירה מהם. אחר כך הוא היה מאיים עליה שיגלה למשפחה שלה. היא השקיעה הרבה מאוד מאמצים בהסתרת הקשר הזה. הוא סחט אותה כלכלית ורגשית.
היא מדברת איתי על אהבה. דנו יחד בשאלה מה זאת אהבה, מהם קשר בריא וכבוד הדדי. בקשר בין יהודייה לגוי, קשר של התבוללות, אין ברכת שמיים, ובדרך כלל הקשר אינו מחזיק מעמד. הוא מזיק ונידון לכישלון.
“כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם". אהבה שאיננה אהבה טהורה היא אהבה שמותנית בלרצות את הצד השני ולמחוק את עצמי. לעומת זאת אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבת אמת, ולא תתבטל לעולם. כשאדם מוותר על עצמו באופן מתמיד הקשר הוא לכיוון אחד. כאשר הצד השני מנסה כל הזמן לרצות זה לא קשר זוגי.
כשאין אהבה עצמית זו אהבה התלויה בדבר. אדם צריך לאהוב את עצמו כדי לאהוב את האחר. "ואהבת לרעך כמוך": התורה מצווה אותנו לגלות כלפי הזולת אהבה כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו. אדם שאוהב את חברו רוצה להיטיב איתו.
התחלנו טיפול. עשינו מסע של גילוי עצמי על מנת שתוכל לגלות את עצמה, את הכוחות הטמונים בה ואת משאבי ההתמודדות שלה עם הכאב והפרדה. היא התחזקה פיזית ונפשית וניסתה בכל כוחה להתגבר על הקשר המזיק. היא התחילה לראות קודם את עצמה ואת הצרכים שלה, הבינה את הפער בין מציאות ודמיון באהבה וידעה לאהוב ולהעריך את עצמה. בסוף התהליך היא גם מצאה אהבה.
“עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי… וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר… אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים… אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ".
