יום ירושלים והריקודגלים בשבוע שעבר הם ההוכחה שכאשר המשטרה רוצה – היא יכולה. לכל אורך היום הסתובבו אלפי יהודים בעיר העתיקה בקבוצות גדולות, נושאים דגלי ישראל בשירה ובריקודים. שוטרים לא חסמו יהודים ונתנו לכולם לעבור, והייתה אווירה טובה, הייתה גאווה יהודית, סוף סוף הרמנו ראש. אם המידע שאתם צורכים הוא מהתקשורת, וכנראה זה כך, בטח שמעתם גם על מתיחות רבה ועימותים ברחובות. הכול נכון ועכשיו אני מרגישה שגם מותר לספר, אחרי שכולם כבר הגיעו. אז בתור אחת שהייתה בעיר העתיקה גם בשבת ובמוצאי השבת, היה הרבה יותר בלגאן ממה ששמעתם. במוצאי שבת, כשצעדנו עם הסניף מהכותל הקטן ברחבי העיר העתיקה עם דגלים ושירים, המון ילדים ואבטחה כבדה, אמרתי לעצמי ״הינה אפשר להסתובב עם דגלי ישראל בלי שתהיה מלחמה״, ואז זרקו עלינו בקבוק זכוכית וכמה ילדות נפצעו בראש ובידיים, וכמה ילדות אחרות אמרו לי שעכשיו יש לי מה לכתוב לטור הבא.
יום ירושלים היה אמוציונאלי מאוד, וזה בסדר, זה מתבקש. ברגע שהפכו את ההליכה עם דגל בעיר העתיקה לדבר שגורם למלחמות עולם, אז למי שצועד שם מותר לקחת חלק במלחמת העולם הזו. ובדיוק בגלל זה הייתה אווירה טובה ברחובות – ראיתי כל כך הרבה יהודים פצועים אך משיבים מלחמה (מרכזניקים לא פראיירים. שאפו). הם לא בכו על הדם שנשפך להם וברחו, אלא הם רצו אחרי התוקפים והחזירו בדרכים שלהם. ההרגשה הייתה ועודנה, שירושלים בירת ישראל בסכנה. אנשים הגיעו לשער שכם ולרחוב הגיא לכל אורך היום בכמויות לא רגילות. אנשים הגיעו חדורי מטרה, הרבה יותר לאומניים. פתאום ההליכה בשער שכם לא הייתה דבר של מה בכך, אלא היא הייתה החלק הכי חשוב של המאבק, וכל מי שהגיע הבין את זה. כל מילה לא במקום של ערבי נענתה מהצד היהודי, הפסקנו לשתוק. וביום הזה השוטרים היו איתנו לגמרי, כי המשטרה יכולה! והערבים דיווחו שירושלים נכבשת, הידד. אתם מבינים למה הייתה אווירה כזו טובה?
בהר הבית דגלי ישראל הונפו אחרי כל כך הרבה זמן שלא, גאולה בעיניים. הרמנו ראש, באנו ליום ירושלים הזה כדי להרים ראש. וכאן תרשו לי להביע דעה שאולי לא כולם יסכימו איתה: יש נטייה להזדעזע ממכות על דלתות החנויות בקצב מטורף תוך שירת ׳נקם אחת מפלסטין יימח שמם׳, ובעיקר אנשים לא אוהבים את ׳שיישרף לכם הכפר׳ שאני גם לא בעד כמו שאתם יודעים, כי איך נגור בו ככה? ובאמת רועי שרון בכאן11 אמר שהמון נערים הגיעו כדי לחגוג, אבל גם המון הגיעו לקרוא קריאות לאומניות. ותרשו לי לא להזדעזע כל כך מהר – יש כאן מלחמה, ובמלחמה אף אחד מהצדדים לא צריך להתנהג יפה. האויבים שלנו זרקו על כל קבוצה עם דגל אבנים וזכוכיות, הם לא מתנהגים יפה, וגם אנחנו לא חייבים להגיע לשער שכם רק כדי לרקוד ולשמוח על הניצחון שהיה בימים ההם. הניצחון הזה כבר נעשה, בחלק הזה הגענו ליעד, אבל היעד הבא עדיין לפנינו. העיר העתיקה זה קן של מחבלים, רק לפני כשבוע נתפס ראש חולייה שתכנן לרצוח את איתמר בן גביר. נחשו מה? מסתבר שהוא שכן. החנויות שדופקים עליהן אלה חנויות שבעליהן צפו ביהודים נרצחים וצחקו בקול. לכן שירת ׳זכרני נא׳ היא לגיטימית לגמרי – זה פסוק שאמר שמשון הגיבור שניפרע מהאויבים שלנו, וכן, מותר גם מהרכוש שלהם. הריקודים בשער שכם יכולים להיות ריקודים של שמחה עצומה על הניצחון שאנחנו נעשה בזמן הזה. וכן, הם יכולים לכלול קריאות לאומניות.
